מאבק האחיות המתנהל בימים אלה, לצד מאבקי עובדות ועובדים נוספים, מחזיר אותי לימי מאבק העובדות הסוציאליות במרץ 2011. האחיות יצאו למאבק על שכרן ועל תנאי עבודתן ואני חשה כמי שנמצאת איתן באותה סירה וחיה את מאבקן. מדיניות ממשלות ישראל זה שנים רבות הינה מדיניות ניאו-ליברלית שאינה רואה חובה בנטילת אחריות על זכויותיהם הבסיסיות של תושביה. פירוקם השיטתי של השירותים הציבוריים והמקצועות החברתיים מנכסיהם, באמצעות הפרטה וייבוש תקציבים, לצד מיסוד צורת העסקה באמצעות חברות קבלן, הפכו מזמן לעניין שבשגרה.
מדיניות מכוונת זו, של "הפרד ומשול", מנסה בכל כוחה להרוס את העבודה המאורגנת ולמנוע מהעובדות והעובדים לעמוד על זכויותיהם, תוך מאמצים מתמשכים לשכנע את הציבור כי זכויותינו מותנות בכך שמקצועות אחרים וועדים חזקים ייפגעו, ובכך להשכיח מי הם האשמים האמיתיים בדיכוי שאנו חווים. כולנו רואים בעיניים כלות כיצד נמחקת כל אפשרות לשינוי. המדינה מוותרת לחברות ענק על רווחים כלואים בשווי של עשרות מיליארדי שקלים ועל מקסום רווחיה מאוצרות טבע שאותם העבירה לידיים פרטיות. כל בנכסים שהופרטו יכלו להיות מושקעים ברווחת הציבור - בזכויות סוציאליות, חינוך, בריאות, דיור ושיפור תנאי השכר. כולנו יכולים ליהנות מהשפע הזה שכעת רק מתי מעט נהנים ממנו. גם היום, ערב הבחירות, מנסים להשכיח מאתנו את סיבת הקדמתן, שהינה לא אחרת מאשר הקושי להעביר את התקציב. כל זאת כדי להמשיך בקיצוצים כגנב בחשיכה.
אך זהו תחילתו של עידן חדש למאבקי העובדים והמאבקים החברתיים בכלל. מדי יום אנו שומעים על יותר ויותר התארגנויות שקמות, על תושבים שנלחמים על זכויותיהם ומבינים שהאישי הוא הפוליטי. יתרה מכך, הגזירות והפגיעות המחריפות מחייבות אותנו לסגל לעצמנו דפוסי פעולה שונים מאלה שהורגלנו אליהם עד היום. באין בסיס כוח שמאפשר מאבקים חברתיים אפקטיביים, עלינו לאחד כוחות, לשלב ידיים ולהילחם למען עצמנו, מקצועותינו ופניה של המדינה. קוראים לזה סולידריות. סולידריות היא העתיד שלנו, היא שתעניק למאבקינו את העוצמות שחסרות להם. בימים קודרים שכאלה, היא מסמנת את התקווה לשינוי.
העובדות הסוציאליות שיצאו בתמיכה פומבית באחיות, הניפו את דגל הסולידריות. אנו, שעודנו סובלות מעומסים מטורפים, מחסור כרוני בתקנים, עבודה בתנאים פיזיים קשים, שכר עלוב והעסקה קבלנית, מבינות היטב מה עובר על האחיות ולכן אנו מתייצבות לצדן, משלבות איתן ידיים ורואות במאבקן את מאבקנו. אנחנו זוכרות כמה שיווענו לסולידריות שכזאת בזמן מאבק העובדות הסוציאליות, כמה חסרה לנו אותה הושטת יד מצד מקצועות אחרים האומרת - אתן צודקות, אנחנו אתכן, בואו נילחם יחד. נילחם יחד עבור עצמנו ועבור הזקוקים לשירותינו - כל תושבי המדינה. זוהי סולידריות חוצה מגזרים, מקצועות וצורות העסקה. המכנה המשותף הוא שוק עבודה אכזרי, ללא ביטחון תעסוקתי, ללא שכר ותנאים סבירים, ללא עתיד. בימים אלה אני קוראת ללקיחת אחריות ולשותפות אקטיבית. סולידריות היא לא רק מילה יפה וערך, היא דרך פעולה. לא נשב מנגד ונצפה בפסיביות במאבקם של אחרים, כי אם נפשיל שרוולים ונעמוד אלה לצד אלה במאבקים משותפים. כוחנו הוא באחדותנו מול אותה מדיניות נפסדת שמייתרת את זכויותינו. אני קוראת לכם, עובדות ועובדים, ארגונים, איגודים וועדי עובדים, בואו נחבור יחד ונבחר בדרך הפעולה הזאת יחד ולמען כולנו!
עובדת סוציאלית תמי פרבר, ממובילות פורום מאבק העובדות הסוציאליות, מועמדת לתפקיד יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים.