יד אליהו

"אני, ליאור אליהו, שגדלתי בפרדס כץ, קפטן מכבי תל אביב. אני לא יכול להגיד שהגשמתי חלום, כי לא העזתי לחלום על דבר כזה. כילד, אפילו לא היה לי את הלוקסוס לקנות כרטיס וללכת למשחק ביד אליהו. בימי חמישי כל המשפחה היתה מתיישבת מול הטלוויזיה כדי לצפות במכבי. הסתכלתי על השחקנים בהערצה. ביקשתי מאבא שלי שיקנה לי נעליים כמו של קטש ושפר. מי בכלל חשב שיום אחד אני אעמוד במקומם?"

ליאור אליהו, בן 27, נמצא בפיסגת קריירת הכדורסל שלו. לפני שבועות אחדים הוא רשם את הופעתו ה?100 במכבי ת"א ביורוליג, וגם חצה את גבול 1,000 הנקודות בקריירה. גם בנבחרת ישראל הוא הצטרף השנה למועדון קולעי ה?1,000. זו עונתו השישית במדים הצהובים: הוא השחקן הוותיק ביותר בקבוצה, והמקומי הכי בכיר. לאורך ההיסטוריה לא היה כדורסלן ישראלי במכבי שהשתכר כל כך הרבה - כ?3.5 מיליון דולר בחמש שנים.

ובכל זאת, רק בימים אלה הוא מצליח להסיר מגבו את סימני השאלה. גם ראשי המועדון לא ממש האמינו בו. בקיץ, לאחר שטל בורשטיין הודיע על פרישה, הם העדיפו למנות לקפטן את גיא פניני, למרות שהוא צעיר מאליהו בגיל ובוותק, ולמרות שמעמדו המקצועי נמוך יותר. פניני, הם הסבירו, קורץ מחומר של קפטנים, ומכאן היה אפשר להבין שאליהו אולי לא. היו שאמרו עליו שהוא עצלן, שהוא לא שומר בהגנה, שהוא לא מסוגל לסחוף אחריו את החברים.

בשבוע שעבר קיבל אליהו את המינוי המיוחל, אם כי לא בנסיבות שציפה להן. גיא פניני הושעה ממכבי בעקבות האמירות המזעזעות במשחק הדרבי לעבר שחקן הפועל ת"א, יונתן שולדבראנד, ותפקיד הקפטן נלקח ממנו. רשמית, הוא אמור לחזור לתפקיד בעונה הבאה. בפועל, אומרים יודעי דבר, אליהו הוא הקפטן, ויישאר הקפטן.

"ביום שני שעבר, ב?12 בלילה, שמעתי מה העונש שגיא קיבל ממכבי והתקשרתי אליו. אמרתי לו שאני מצטער מאוד, רציתי לוודא שהוא בסדר. באחת השיחות עלה הנושא של תפקיד הקפטן. לכולם היה ברור שאני הבא בתור, ושאלתי אותו אם זה בסדר מבחינתו. לא הייתי עושה את זה מאחורי הגב שלו. הוא ענה שאין לו בעיה.

"באימון הראשון אחרי הדרבי, כשעשינו מתיחות, דיוויד בלאט כבר ניגש אלי ורמז לי שימנו אותי לקפטן", מספר אליהו. "רק למחרת, כשכבר היינו בפולין, זימנו אותי לפגישה. שמעון מזרחי היה שם, וגור שלף, ובלאט ועוזריו, גיא גודס ודריק שארפ. הם שאלו אותי אם אני רוצה להיות הקפטן, והסבירו לי שזה תפקיד מכובד, מחייב וייצוגי".

אתה לא יכול לומר שהופתעת ממה שקרה עם פניני. בכל זאת, הוא הילד הרע של הכדורסל הישראלי.
"הופתעתי, כי זה לא הוא. לפני חמש שנים, כששיחק בהפועל ירושלים, הוא עשה עלי עבירה שהיתה יכולה לגמור לי את הקריירה. אבל אנשים לא יודעים שהוא באמת ניסה להשתנות, ושהוא כבר לא עושה את הדברים האלה. הוא כבר לא מדבר, הוא לא עושה פרובוקציות. ואז הגיע הדבר הזה. אני אומר לך, זאת הפעם היחידה שהוא נופל בארבע השנים האחרונות. ותפסו אותו".

היתה אווירה לחוצה במכבי לפני הדרבי?
"מכבי זה מקום לחוץ מטבעו. ככה זה, מתחילים ב?100 אחוזי לחץ, ומגבירים. שמעון נתן לנו הרצאת ציונות לפני המשחק, וגם אני חיכיתי לזה מאוד. זאת העונה השישית שלי במכבי, ועוד לא שיחקתי בדרבי. היינו דרוכים מאוד. אחרי המשחק חשבנו שהכל עבר די בשלום, לא ידענו על מה שקרה. רק למחרת בבוקר קמתי וראיתי את הפרסומים באינטרנט. בתוך כמה שעות כל המדינה דיברה רק על זה".

בזמן שאליהו מדבר על הדרבי, עוצרת לידנו עוברת אורח. "חבר שלך עושה צרות", היא אומרת, ומזדהה כאוהדת מכבי. הקפטן החדש מהנהן במבוכה, לא מגיב. אחר כך הוא מסביר: "אני בבעיה, כי גיא עשה טעות ושילם עליה. אני לא מצדיק את מה שהוא עשה, אבל גם לא אוהב את מה שעושים לו. אני חושב שהתגובה הציבורית מוגזמת. גיא שילם את המחיר בשביל כל אוהד שהשתמש במילים האלה בשנים האחרונות. למעט התקרית בשבוע שעבר, הוא היה קפטן ראוי".

אליהו מתעקש שלא נעלב כשראשי מכבי לא מינו אותו לקפטן מלכתחילה. "אני לא מתעסק בתככים ובמריבות, ואני מכיר את כל הריכולים סביבי. במדינה שלנו מדביקים למישהו סטיגמה, ולא רוצים לשחרר. זה משפיע גם על המאמנים, והרגשתי את זה לא פעם. גם אם אהיה השומר הכי טוב בעולם, עדיין יגידו שאני מזייף בהגנה. אבל אני מרגיש שעשיתי שינוי משמעותי בעניין הזה. אני חי בשלום עם עצמי".

הביקורת פוגעת בך?
"כן, אני לוקח ללב. לא הכל עובר לידי. פעם הקרינו בטלוויזיה סל שנבחרת ישראל חטפה, בלי לדעת בכלל מה היתה הטקטיקה שלנו בהגנה ואיפה הייתי אמור להיות, ומייד אמרו ש'ליאור לא שומר'. זה הכי קל. אולי בגלל שאני לא הכי מוחצן, חושבים שאני לא משקיע. לפעמים אני לא מסוגל לזוז מכאבים יומיים אחרי משחק, ואנשים אומרים לי, 'מה קרה, בכלל לא התאמצת'. עיתונאים ופרשנים צריכים לחשוב לפני שהם אומרים או כותבים משהו. אף פעם לא התעמתתי עם אף אחד, אבל היו מקרים שהתחשק לי לענות".

פיני גרשון אמר פעם שאם היית שומר בהגנה, כבר היית מגיע מזמן ל?NBA.
"פיני הוא חיית משחק, לא נפגעתי ממנו. הייתי רוצה לשחק ב?NBA, אני עדיין רוצה, אבל זה לא איזה חלום שאני נחוש להגשים בכל מחיר. לא אלך לשם בשביל חוזה מינימום ומקום בקצה הספסל".

גם העונה הנוכחית לא נפתחה בצורה חלקה מבחינתו של אליהו. לצד תצוגות מרשימות, היו משחקים שבהם הוא נראה אנמי. לעיתים קרובות צפה במתרחש מהספסל, ובמשחק ליגה בחיפה - אחרי שביצע טעות על המגרש - בלאט גער בו לעיני הקהל במגרש ומצלמות הטלוויזיה.

לפני כמה שבועות הכל השתנה. אליהו יזם שיחה עם המאמן ועוזריו, ומאז הכל השתנה. הוא כמעט לא יורד מהמגרש, מעורב הרבה יותר במשחק, קולע וגם מוסר, ומכבי כולה מגיעה להרבה יותר נקודות. "אני מרגיש טוב", הוא אומר בחיוך מבויש, "מכבי מתחילה להרגיש לי כמו בית. נוח לי במקום שבו אני נמצא. התבגרתי, אני יותר שקט, לוקח דברים בפרופורציה. אז נכון שלא קל לקבל ביקורת, וזה לא תמיד נעים, אבל אני לא עשוי מסוכר. אני משתדל לזכור שאם מדברים עלי ומעירים לי, זה סימן טוב".

אבל בכל עונה מחדש יביאו שחקן זר שיתחרה איתך על המשבצת של הפורוורד. הפעם זה ניק קיינר?מדלי, שהיה כוכב גדול בליגה הספרדית ולא מצליח להשתלב במכבי.
"שחקן זר הוא חיוני, כי קבוצה מובילה צריכה שיהיו לה שני שחקנים טובים בכל עמדה. המלחמה על דקות המשחק לא פשוטה, אבל אלה החיים במכבי. אני תמיד עומד מול שחקנים זרים בכירים שנקנו בהרבה כסף. ברור שנוצרת מתיחות, והגדולה היא לא לתת לה לחלחל ליחסים האישיים מחוץ למגרש. לא תמיד זה מצליח".

הזרים מודעים לדיבורים מסביב על האפשרות שהם יוחלפו בשחקנים אחרים?
"יש העונה שבעה זרים במכבי, ולא כולם יכולים להיות טובים באותו הזמן. אם הם יהיו מספיק סבלנים, כל אחד מהם ייכנס לקצב בשלב כזה או אחר ויראה את מה שהוא יודע. אני לא יודע אם הם מודעים לשמועות מסביב, איתי הם לא דיברו על זה".

גם בגיזרת הישראלים זה היה קיץ לא פשוט, עם כל סיפור יוגב אוחיון.
"גם כאן היה כדור שלג שהכניס את כולם לסחרור. יוגב, וגם מכבי, נגררו לפינות אפלות שלא רצו ולא היו צריכים להגיע אליהן. בסוף הכל התברר כאי הבנה אחת גדולה, כי האנשים סביבו הוליכו אותו שולל".

חלק מהאוהדים לא קיבלו אותו בזרועות פתוחות ואפילו שרקו לו בוז.
"בהתחלה, כשהוא חזר לקבוצה, היה קצת מוזר. פחדתי שיהיו כמה שבועות לא נעימים, אבל אני שמח שבסוף גם האוהדים וגם יוגב עצמו הבינו מה החשיבות שלו למכבי. גם בשנה שעברה היו סביבו סימני שאלה, והוא הפתיע את כולם".

אליהו גלש בטבעיות לתפקיד הקפטן, וכבר הוא הודף את הטענות נגד מכבי של השנה. מכבי שהיא עדיין תעלומה, גם אחרי כ?20 משחקים בליגה וביורוליג: מדורגת אמנם במקום הראשון בליגת העל ובבית המוקדם ביורוליג (נכון לכתיבת שורות אלה), אבל מציגה תזוזות חדות בכושר ומשיגה את רוב הניצחונות במאמץ גדול, לעיתים ברגע האחרון ונגד יריבות נחותות. קשה להתחמק מהתחושה שסגל השחקנים נחלש בהשוואה לשנים עברו, ושבשלב הטופ 16 האירופי, שייפתח בעוד שבועיים, החיים יהיו קשים הרבה יותר.

"בינתיים אנחנו עומדים בציפיות, ואי אפשר לבקש ממכבי יותר ממה שהשגנו עד עכשיו. בלוס אנג'לס לייקרס יש שחקנים גדולים אבל הקבוצה מפסידה המון, כי הם פחות רעבים. הנקודה החזקה אצלנו העונה היא הרעב. יש הרבה שחקנים צעירים שרעבים להצליח ולהגיע להישגים. הצוות המקצועי מכיר היטב את הטופ האירופי, וגם חלק מהשחקנים כבר היה שם. עכשיו יגיע המבחן שלנו - אם נצליח להשתפר ולהתאים את עצמנו לרמה הכי גבוהה בטופ 16".

מה המטרות שלכם ביורוליג? אפשר לדבר על פיינל פור? על זכייה בגביע?
"החלום הכי גדול שלי הוא לזכות עם מכבי בגביע אירופה. אבל לגבי העונה הזאת אני לא רוצה לנקוב במטרה מוגדרת. הפורמט של הטופ 16 השתנה והפך מסובך וקשה יותר, ועכשיו נצטרך לשחק מול שבע קבוצות, 14 משחקים, רק כדי להגיע להצלבה. אז תן לי קודם להצליח בזה, אחר כך נדבר על פיינל פור".

מה זה בעצם אומר, להיות קפטן? בניגוד לשחקני הכדורגל, לכדורסלנים אין אפילו סרט קפטן על החולצה.
"מישהו הגדיר את זה פעם בצורה הכי קולעת: קפטן הוא האיש שצריך להיות עצוב כשכל שאר השחקנים שמחים, ולהיות שמח כשכולם עצובים. אחרי ניצחונות גדולים הוא צריך להוריד את השחקנים האחרים לקרקע. אחרי הפסדים, הוא צריך להרים להם את הראש".

אליהו, 207 סנטימטרים גובהו, מידת נעליו 50, הוא בנם של אבנר (56) ושמחה (50), המתגוררים בפתח תקווה. אחיו הגדול כפיר (30) הוא מאמן כדורסל ואחיו הקטן דור (21) משחק במכבי איתי באר יעקב מהליגה הלאומית. בתחילה התגורר עם משפחתו ברמת גן, אולם כשעמד לסיים את בית הספר היסודי הם נאלצו לעבור לפרדס כץ.

"אני לא יכול להגיד שחיינו בעוני, כי ההורים שלי דאגו שאף פעם לא יהיה חסר לנו שום דבר, אבל בהחלט חיינו בצמצום. פרדס כץ היא לא מקום קל, והיום אני יודע שלא הסביבה היא זו שמשפיעה עליך ומעצבת אותך אלא הבית. לנו היה בית חם, ולכן לא היתה לנו ילדות קשה. כשאני שומע הורים שמאשימים את החברים של ילדיהם בדברים שעשו, זה מרגיז
אותי. הם צריכים להסתכל קודם כל על עצמם".

הוא גדל במחלקות הילדים של מכבי רמת גן, אבל אנשי המקצוע לא ממש ספרו אותו. לנבחרות הקדטים והנוער מעולם לא הוזמן. "כשהגעתי לגיל טרום נוער, לא הייתי אפילו בין 150 השחקנים שהתקבלו לנבחרות המחוזיות בארץ. לא הייתי מתוסכל מזה, כי גם אני לא חשבתי שיש בי משהו מיוחד. כל העניין נראה לי גדול עלי בכמה מידות".

רק בשנת 2003, בגיל 18, לבש לראשונה את המדים הכחולים?לבנים של נבחרת העתודה. שנה אחר כך כבר היה שחקן מרכזי בסגל, שהביא לישראל את מדליית הכסף האירופית. אריק שיבק, כיום מאמן נבחרת ישראל, אימן אותו אז. "באימונים הראשונים עמדתי לצד שחקנים כמו יותם הלפרין ורביב לימונד, שהם פחות או יותר בני גילי, אבל הכרתי אותם רק דרך צפייה בליגת התיכונים בטלוויזיה. התרגשתי לשחק איתם".

מתי הבנת שבכל זאת יש בך משהו מיוחד?
"בתחילת העונה השנייה שלי בהפועל גליל עליון, כשהייתי בן 19. היה לנו משחק אימון נגד הפועל ירושלים, וקלעתי 42 נקודות. כשיצאנו לאכול אחרי המשחק, פתאום זה היכה בי. באותה עונה עודד קטש אימן אותנו. הסתכלתי עליו, והבנתי איזה צעד גדול עשיתי בקריירה".

ב?2006 כולם כבר הכירו את ליאור אליהו. אחרי שהשתחרר מצה"ל, שם שירת כעובד רס"ר בסיס עוצבת חירם בצפון, הוא נבחר במקום ה?44 בדראפט של ה?NBA על ידי אורלנדו מג'יק, ומהגליל עבר למכבי ת"א. הציפיות ממנו היו גבוהות: הוא ירש את מקומו של אנתוני פארקר האגדי בגופייה מספר 8, והקהל בהיכל נוקיה הקדיש לו את השיר שקיבל בזמנו כוכב העל דיאן בודירוגה מאוהדי פנאתינייקוס. בתוך זמן קצר הפך הפורוורד הישראלי לשחקן חמישייה ולחביבו של מאמן הקבוצה דאז, הקרואטי נבן ספאחיה.

קשה להאמין ששחקן ישראלי בן 21 יקבל היום הזדמנות כזו במועדון לחוץ כמו מכבי. יכול להיות שרק למאמנים זרים כמו ספאחיה יש אומץ לעשות את זה, אני שואל אותו. אליהו מחייך. "את זה אתה אמרת", הוא מפטיר, ולא מוסיף.

על אף ההצלחה המטאורית במדים הצהובים, בגיל 23 הוא ארז את המזוודות ועזב לוויטוריה שבחבל הבאסקים בספרד. קבוצת הפאר קאחה לבוראל הציעה לו חוזה עתק של 4 מיליון יורו לארבע עונות, בעוד ההצעה ממכבי עמדה בערך על מחצית הסכום. השנה ששיחק שם היתה הפכפכה: הוא היה פצוע ונעדר מהמגרשים למשך תקופה ארוכה, המאמן דושקו איבנוביץ' הירבה להעביר אותו "סדרות חינוך" ולהושיב אותו על הספסל, אבל במאני טיים - ברגעי ההכרעה - הוא הצטיין מול ריאל מדריד וברצלונה, והצעיד את הקבוצה לזכייה באליפות ספרד.

בהופעתו הראשונה עם "באסקוניה" ביורוליג, במשחק ביתי מול מכבי ת"א, הצטיין אליהו עם 12 נקודות. למחרת הגיעה הבדידות. "זה היה שבוע מטורף. הרבה אוהדים של מכבי הגיעו לוויטוריה, כל המשפחה התארחה אצלי, החברה שלי דאז באה. כולם התעניינו בי ועקבו אחריי. אבל אחרי שניצחנו, כולם טסו לארץ. ביום שישי חזרתי הביתה מהאימון, התיישבתי על הספה, ופתאום הבנתי כמה אני לבד. לא הצלחתי לאסוף את עצמי".

כבר גרת קודם לבד, כששיחקת בגליל.
"נכון, אבל עכשיו מצאתי את עצמי במדינה זרה, במקום מרוחק, ילד בן 23, בלי אף אחד. זה לא אתונה, וזה אפילו לא מדריד או ברצלונה, שאפשר לקפוץ לארץ לבקר. הייתי שבור. דיברתי עם ההורים בטלפון, והם מייד הבינו מה עובר עלי. למחרת הם נחתו חזרה בוויטוריה".

לא חשבת על זה מראש?
"אני לא חושב שמישהו יכול לסרב להצעה כמו זו שקיבלתי מוויטוריה".

ולמרות זאת, בסוף העונה החלטת לשבור את החוזה ולחזור למכבי. כמה כסף הפסדת?
"מיליון וחצי דולר. היו כאלה שחשבו שאני משוגע. הבנתי שכסף זה חשוב, אבל יש דברים מעבר לזה. איך אומרים, אושר קודם לעושר. למרות שזכינו באליפות וסיימתי את העונה בקו עלייה, לא שכחתי מה עבר עלי במשך כל העונה. דיברתי עם מכבי, אפילו לא היינו צריכים סוכן שיתווך בינינו. בהתחלה קאחה לא רצתה לשחרר אותי, אבל בסוף הכל הסתדר. אני שלם מאוד עם מה שעשיתי".

ויטוריה היא לא מקום סובלני במיוחד לישראלים. בכל פעם שמכבי מתארחת שם, מתמלאים יציעי ה"פרננדו בואסה ארינה" בדגלי הרשות הפלשתינית ובשלטי נאצה כלפי ישראל. הצהובים תמיד זוכים שם לאבטחה מוגברת, ולמרות זאת כבר הצליחו אוהדים לפרוץ למגרש. לפני כמה שנים, אחרי אחד המשחקים בין שתי הקבוצות, פוצצו פעילים פרו?פלשתינים את מסיבת העיתונאים של מאמן מכבי.

"לא קל להיות ישראלי במקום כזה", מודה אליהו. "מדי פעם צעקו לי ברחוב 'פלשתינה, פלשתינה', וכל הסיטואציה הזאת היתה לא נוחה. אני לא פוליטיקאי או איש צבא, בסך הכל באתי לשחק שם כדורסל. היה מי שהפיץ פלאיירים שלי וטען שאני תומך במלחמה. היו שם תמונות שלי עם עומרי כספי ומרכוס פייזר, כשביקרנו חיילים במבצע 'עופרת יצוקה'.

"אחרי שהדפיסו את הפלאיירים האלה, הגעתי למשחק עם הרבה חששות. אבל התגובה היתה הפוכה: בהצגת השחקנים, כשהכרוז קרא בשמי, קיבלתי הרבה יותר תשואות מבדרך כלל. בסופו של דבר היה לי חיבור טוב מאוד עם הקהל".

בוויטוריה עמדה ה"עצלנות" של אליהו למבחן, מאחר ששיחק תחת המאמן הקשוח ביותר ביבשת - דושקו איבנוביץ'. המונטנגרי הזועף ידוע בגישתו הנוקשה והקפדנית כלפי שחקניו. הוא מנהיג משמעת ברזל, ובאימונים מתיש אותם ולא מאפשר להם אפילו להתבדח. כמו שאליהו אומר, "הוא לא כמו בלאט, זה לא מאמן שאפשר לדבר איתו". לפני שבועות ספורים פוטר איבנוביץ' מתפקידו אחרי תשע שנים וחצי במועדון (בשתי קדנציות), ואליהו מספק עכשיו עדות נדירה מבפנים על משטרו.

"ביום השני שלי בקבוצה היינו במחנה אימון, ואני בכלל עוד לא הבנתי איפה אני. קבעו לנו אימון ריצה לשבע בבוקר. התעוררתי, פתחתי את החלון וראיתי שיורד גשם זלעפות. הייתי מבסוט. 'איזה כיף, אחי, לא נצטרך לרוץ', אמרתי לשותף שלי בחדר, פרננדו סן אמטריו, והוא צחק עלי. ירדנו למטה, וליד הגופיות והמכנסיים חיכו לנו מעילי גשם. רצנו במשך שעה בשדות, בבוץ, בגשם שוטף".

האגדה מספרת שהאימונים אצל איבנוביץ' נמשכו שש שעות, ושהוא נהג להריץ את השחקנים במדרגות של יציעי האולם.
אליהו צוחק. "אימונים של שש שעות לא היו, גג שעתיים, ולפעמים פעמיים ביום. זה לא תמיד היה קל, אבל הקושי האמיתי היה במשמעת. היה מפתח קנסות: מי שאיחר לתדרוך או לאימון בפחות מחמש דקות נקנס ב?250 יורו, חמש עד עשר דקות היו שוות 500 יורו. אותי לא הריצו במדרגות, אבל אני חייב להודות שזה נכון. בזמן שהייתי פצוע התאמנתי בחדר הכושר, שנמצא ממש מתחת ליציע. פתאום שמעתי בומים מטורפים, חשבתי שהמחתרת הבאסקית השתלטה לנו על האולם. באחד הערוצים בטלוויזיה היה אפשר לצפות במה שקורה בתוך האולם, ואז ראיתי ששחקנים פשוט עולים ויורדים במדרגות והבנתי מאיפה מגיעים הבומים".

ליאור חי היום חיים אחרים מאלה שהכיר כילד. הוא רכש דירת פאר ב?4 מיליון שקלים בקומה ה?30 בפארק צמרת במרכז תל אביב. עד שהיא תיבנה, הוא מתגורר בדירה שכורה בפרויקט היוקרתי, אבל לפחות פעם בשבוע מקפיד לבקר את סבו וסבתו במלאבס. עכשיו הוא דואג גם ליום שאחרי הכדורסל: לפני כמה חודשים הצטרף לחברת הנדל"ן של אביו, "הגלגל", והוא מודה בחצי פה ובמבוכה מלאה שהוא מסייע לעיתים לקרוביו. "אני משתדל לעזור כשצריך".

היום אתה יכול לקנות מה שאתה רוצה.
"כמעט כל מה שאני רוצה. יכול להיות שאני מבזבז קצת יותר ממה שאני צריך, אולי זה קשור לעובדה שלא באתי ממשפחה עשירה. אבל אני לא מאבד את הראש. מה שעברתי כילד נשאר חלק ממני, וברור שיש לזה השפעה על מי שאני היום. פתאום אתה מרוויח הרבה כסף, והחיים משתנים. אז כן, אני יודע להעריך את מה שיש לי ואני יודע ליהנות מהחיים".

ותאחל לילדים שלך, כשיהיו, חיים שונים מאלה שהיו לך?
"לא, ממש לא. כסף זה לא מה שעושה את הילדות. הלוואי שהילדים שלי יגדלו כמוני".

בתור כוכב בקבוצה הכי פופולרית בישראל, אליהו הפך לסלב. הוא מוזמן לאירועים ולהשקות, והוא לא יכול ללכת ברחוב בלי שיבקשו ממנו חתימה או צילום משותף. וכן, יש גם מי שזורק הערות נעימות פחות. "אני משתדל תמיד לזכור איך אני הרגשתי כאוהד צעיר. אז אחרי משחקים - גם כשאני הכי רוצה לברוח הביתה - אני מקפיד לחתום לכל מי שמבקש ולהצטלם עם מי שרוצה".

למתעניינות: הוא פנוי. מהחברה האחרונה שלו נפרד לפני כחודשיים. "זה משהו שלא כל כך יודעים עלי, אבל אני אדם של זוגיות", הוא אומר ברצינות. "אני לא מרבה לצאת לבלות, כי אם אני יוצא ומשתולל וחוזר הביתה בשתיים לפנות בוקר, אני לא מצליח לקום בבוקר. ואני - אם לא ישנתי שמונה או תשע שעות בלילה, אני אבוד. בקיץ אני קצת יותר מרשה לעצמי".

אז מה אתה עושה בשעות הפנויות?
"רואה סרטים בטלוויזיה, וגם לא מעט משחקי כדורסל. וכשיש לי זמן, אני מעדיף לשחק כדורגל. אף פעם לא באמצע העונה, כדי לא להיפצע, אוי ואבוי לי אם אפצע. אני משחק רק עם חברים קרובים, וכשאני עם הכדור הם יודעים שצריך לפנות את הדרך ולא לגעת בי. אולי בגלל זה אני כובש כל כך הרבה שערים ומחזיק מעצמי שחקן גדול".

אתה מבשל?
"פחות מהמינימום. אני בעיקר מזמין מבחוץ, ולא מוותר על הקובה של אמא בסופי שבוע".

יש לאליהו לא מעט אמונות תפלות וטקסים קבועים, ולא את כולם הוא מסכים לחשוף. "אומרים שמי שלא מאמין בדברים האלה לא סובל? אז אני סובל מאוד. לפני כל משחק אני חייב לשתות קפוצ'ינו ולאכול לחם לבן וקרואסון שוקולד, גם אם לא מתחשק לי".

עוזרי המאמן במכבי, שארפ וגודס, קוראים לו "לילי", וגם הוא רואה את עצמו מאמן כדורסל בעתיד הרחוק. אליהו הוא חלק מ"המאפיה הישראלית" בקבוצה, ובנסיעות לחו"ל הוא חולק חדר עם מורן רוט ("הוא לא נוחר, רק נושם לפעמים בכבדות. אבל הוא אחלה גבר").

מי הכי השפיע על הקריירה שלך?
"ניקולה וויצ'יץ'. שיחקתי עם הרבה שחקנים גדולים, אבל ממנו למדתי הכי הרבה. גם בדברים המקצועיים על המגרש, גם בהתנהלות מול השחקנים, המאמנים וההנהלה, וגם בחיים שמחוץ לכדורסל".

ומי הכי מצחיק אותך?
"גיא פניני. זה בסדר להגיד את זה בימינו, נכון?"