אחד הנשיאים האמריקאים השנונים ביותר היה הארי טרומן. לטרומן שמור מקום בכותל המזרח של מדינת ישראל, שכן הוא הכיר בה עם הכרזתה למרות התנגדות נחרצת של מזכיר המדינה האגדי ג'ורג' מרשל. עם השלמת הגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית נזכרתי באמרה ידועה של טרומן המתארת היטב את שהתרחש עד כה במערכת הבחירות: "העיסוק בפוליטיקה כמוהו כרכיבה על גבו של נמר. עליך להמשיך לרכוב אחרת דינך להיטרף".
טרומן, שהיה פסנתרן חובב, סיכם את הקריירה שלו באופן הבא: "כשהייתי צעיר", אמר, "שקלתי קריירה של פסנתרן בבית זונות מול קריירה של פוליטיקאי. למען האמת, קשה למצוא הבדל בין החלופות". דומני שגם האמרה הזאת מיטיבה לתאר את שהתרחש עד כה במערכת הבחירות לכנסת ה-19.
הבושה שליוותה נוכלים פוליטיים בעבר אבדה בפוליטיקה העכשווית. אלה שרוממות הטוהר והצדק בגרונם טובלים ושרץ בידם. אך לא מקווה טהרה משמש לכינוסם, אלא מדמנת סחי וזוהמה. הניסיון להימנע מכל אלה באמצעים פורמליים - חלקם חוקתיים וחלקם פנים-מפלגתיים - הניב פרות באושים. מרחיקי לכת יטענו, כי עבריינים פליליים, סכינאים פוליטיים, מוקיונים ואופורטוניסטים מן השורה, שבים להתפלג ולהתאחד, שולחים ידיהם לקופה הציבורית, חוטפים כיסאות וכיבודים זה מזה, מחליפים צבעים כזיקית ומגלגלים עיניים לשמיים כצדיקים גמורים.
כל הדיווחים, הניתוחים והדעות - בוואלה! בחירות 2013
קשה שלא להיות שותף לביקורת, אך כדאי לזכור אימרה נוספת של טרומן: "אם אינך יכול לשאת את החום, אל תיכנס למטבח". לעתים קרובות מדי, הכניסה למטבח הפוליטי רחוקה מלהיות קלה ונעימה. יש מקום לביקורת, אך גם לכיבוד המועמדים בכל המפלגות שנושאים את להט הכיריים הפוליטיים גם למען עצמם, אך גם למען זולתם. רק מיזנטרופ גמור יטען שכל המועמדים בכל המפלגות אינם ראויים.
הבוחר הישראלי ניצב בפני חלופות בעיתיות. אך בעייתיות הבחירה במערכת הדמוקרטית אינה ייחודית לישראל. לעניין זה ראוי להזכיר תובנות אחדות שהפכו זה מכבר לנכסי צאן ברזל של ההגות המודרנית. כך, ידועים שני פרדוקסים שזכו לכינוי זהה בשפה העברית - "פרדוקס ההצבעה".
הפרדוקס האחד מבוסס על העובדה שרק לעתים נדירות ביותר קורה שקול בודד השפיע על גורלן של בחירות או על גורלו של מועמד בודד. משום כך, יכול בעל זכות בחירה להימנע מאקט ההצבעה בלא חשש גדול מדי מן התוצאות. אך אם ינהגו רבים על פי היגיון זה, יעלה משקלו של הקול הבודד ויגדל הסיכוי של בוחר בודד להשפיע על תוצאת הבחירות. אחת התשובות לפרדוקס ההצבעה היא ש"תוחלת התועלת של הצבעה" גדולה מ"תוחלת התועלת של אי הצבעה". המשתתף בבחירות מועיל לעצמו במישור הערכי, גם אם קולו אינו משפיע על תוצאות הבחירות אלא בשיתוף עם אחרים. תולדת שיתוף כזה עשויה להניב בסופו של דבר מגמת מדיניות ראויה.
פרדוקס ההצבעה השני, המוכר כבר משלהי המאה ה-18, מוכיח כי דירוג העדפות של בוחרים - אפילו כולם עקביים והגיוניים - עלול להניב חוסר אפשרות להכרעה חברתית. תופעה מצערת זו נובעת מהיווצרות של "סדר העדפה מעגלי". ייתכן שכלל הבוחרים יעדיף את חלופה א' על פני חלופה ב', את חלופה ב' על פני חלופה ג' ובכל זאת, יעדיף את חלופה ג' על פני חלופה א'. ב-1972 זכה הכלכלן היהודי-אמריקאי קנת ארו בפרס נובל לכלכלה על הוכחה מתמטית לעובדה המצערת ששום שיטת בחירות דמוקרטית אינה יכולה להתגבר על פרדוקס זה, יהיו המצביעים הבודדים עקביים בהעדפותיהם האינדיבידואליות ככל שיהיו.
הניסיונות להתגבר על הקשיים האמורים הניבו אמצעים רבים, ובכללם הטלת חובת הצבעה ושיטות בחירה מגוונות. לרוע המזל, הוכח ששום שיטת בחירות ושום אמצעי אינם יכולים להבטיח שהצבעה כנה של הבוחרים תקדם את מטרותיהם. מסיבה זו עדיף לא פעם להצביע באורח "אסטרטגי" - כלומר לתמוך לא בחלופה הטובה ביותר, אלא בעד חלופה מועדפת פחות שיש בה כדי לסייע למגמה בה חפץ הבוחר. הבוחר הישראלי מודע לבעיה זו, למשל בהקשר של "אחוז החסימה". רבים סבורים, כי עדיף לתמוך ברשימת מועמדים פחות רצויה כדי להימנע מ"בזבוז הקול" על ידי תמיכה ברשימה שסיכוייה לעבור את אחוז החסימה קלושים. לאלה השוקלים שיקול כזה כדאי לזכור את פרדוקס ההצבעה הראשון: ברוב המכריע של המקרים הקול הבודד אינו מסייע גם לרשימות המצליחות.
הצירוף של תחושת הגועל העולה מהאופן שבו הורכבו רשימות המועמדים, ותחושת אין האונים העולה מהתובנות האמורות של מדע המדינה, עלול לשכנע אותנו שלא להצביע, או להצביע באורח "אסטרטגי" - כלומר שלא מתוך נאמנות מלאה להעדפותינו. אין לי אלא לקוות שבבוא יום הבחירות אשתכנע אני וישתכנעו האחרים להתגבר על הספקות, להתייצב בקלפי ולהצביע באורח כן והגון.
הכותב, אברהם דיסקין, הוא פרופסור למדע המדינה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
לקריאה נוספת:
יחימוביץ': "הציבור המום מהשפל המוסרי בפוליטיקה"
דעה של אברהם בורג: מות הדעות, קץ האידיאולוגיה