וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קולות מבוזבזים או הישג מדהים? תלוי באחוז החסימה

8.12.2012 / 10:00

34 מפלגות מתמודדות בבחירות, אך כמה מהן יקבלו מספיק קולות כדי להיכנס לכנסת? ב-2009, למשל, 21 מפלגות לא עברו את אחוז החסימה. הבחירות בראייה היסטורית – כתבה חמישית

על פני הדברים, מתבונן מן החוץ יכול היה לחשוד שבישראל קל להיכנס לכנסת: אחרי הכל, זו מדינה קטנה למדי, כך שלא צריך הרבה קולות כדי לעשות זאת. נוסף על כך, נהוגה בה שיטת בחירות יחסית, עם אחוז חסימה שלמרות העלאותיו נותר נמוך – שני אחוזים. אין צורך, כמו בארצות הברית ובצרפת, שהנציג שלך יתמודד במחוז מסוים ויקבל בו עשרות אחוזים כדי לזכות במושב בכנסת. די לגרוף קמצוצי אחוזים מן הקולות בגדרה וגם בחדרה כדי ליהנות מכך.

ובכל זאת, גם הרף הנמוך הזה מתגלה שוב ושוב כתקרת זכוכית מבחינת רוב מי שמתיימר לתקוע יתד בכנסת - במערכה האחרונה, לדוגמה, התמודדו 33 מפלגות, ורק תריסר מתוכן הצליחו לעקוף את אחוז החסימה. גם ב-2006, בעת שהרף עדיין היה אחוז וחצי, יותר מחצי מן הרשימות שהוגשו לוועדת הבחירות המרכזית העלו חרס בידיהן, מה שנכון אף לגבי בחירות 2003. גם ב-1999, אף שהבחירה בשני פתקים היטיבה עם הפוטנציאל האלקטורלי של המפלגות הקטנות, קרה דבר דומה.

כל הדיווחים, העדכונים והפרשנויות – וואלה! בחירות 2013

בין פנינה רוזנבלום לירוקים

העובדה הראויה לציון אינה שהמפלגות הללו לא עברו את אחוז החסימה – אלא עד כמה הן היו רחוקות מלעשות זאת. אכן, ב-1999 פנינה רוזנבלום התנדנדה עד הרגע האחרון, והתגלה כי חסרו לה רק 4,000 אלף קולות כדי לרשום את ההישג ההיסטורי, אבל זה בעיקרון היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. לפניה ואחריה, גם מפלגות שהונהגו בידי אושיות בכירות יותר הצליחו אולי לשכנע אלפים ואף עשרות אלפים להאמין בהן, ובכל זאת לא דגדגו את הרף.

כדי להבהיר עד כמה גדול המרחב שמעל ומתחת אחוז החסימה, אפשר לקחת את הדוגמה של "התנועה הירוקה – מימד". מבין כל המפלגות שלא דילגו מעל הרף במערכה הקודמת, היא קיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר. אבל אפילו היא, שאיחדה שני כוחות שונים עם בסיס אלקטורלי, הונהגה בידי דמות מוכרת בסדר הגודל של השר לשעבר מיכאל מלכיאור ועוררה סימפטיה רבה, נהנתה מ-0.82 אחוזים מהקולות בלבד. דהיינו, היא אפילו לא הגיעה לחצי הדרך הדרושה. ב-2006, שבה אחוז ההצבעה היה נמוך באופן חריג ולכן אפשר היה להסתפק בתמיכה זעומה יותר של המצביעים, "הירוקים" היו הקרובים ביותר לשבור את תקרת הזכוכית, אבל גם הם לא גייסו יותר משני-שלישים ממה שהיו זקוקים לו.

לא פשוט, אם כך, לעבור את אחוז החסימה, ולמען האמת לא צריך את הבחירות הארציות בשביל לדעת את זה. רף הכניסה למועצת עיריית תל אביב, למשל, עמד במערכת הבחירות האחרונה על כ-3,000 קולות. לכאורה, זה לא נשמע הרבה, ובכל זאת היו כאלה שהשקיעו מיליוני שקלים וכמובן גם זמן והון אנושי רב, ובכל זאת כשלו במשימה ונותרו עם חובות כספיים ותו לא.

אכן, אין כמעט דבר קשה יותר בחיים מאשר לשכנע אנשים לעמוד מאחוריך. אפילו לקבל לייק, כפי שיעידו מי שמתמחים בכך, זה לא פשוט, אז מובן שקשה פי כמה לגרום לבוחר הפוטנציאלי לצאת מביתו ולגשת לקלפי כדי להצביע דווקא לך. לא סתם זכו ראשי המחאה החברתית להערכה כה רבה עוד בשלבים הראשונים של הפגנותיהם – גם העובדה שגייסו כמה עשרות אלפי אנשים בלבד הייתה מרשימה בזמנו, ומובן שהצלחתם להכפיל פי כמה את המספרים הללו הייתה מדהימה עוד יותר.

אז והיום: מערכת הבחירות בראייה היסטורית

100 אלף קולות הושלכו לפח

הקושי העובדתי הזה לגייס קולות הוא הסיבה העיקרית והפשוטה לכך שרוב המפלגות אינן מתקרבות לאחוז החסימה, ולמען האמת אין בהכרח צורך להציג נימוקים אחרים. בכל זאת, יש כמה גורמים מהותיים פחות שמבססים עוד יותר את חסינותה של תקרת הזכוכית. בין אלה, כמובן, הפחד של הבוחרים שמא יבזבזו את קולם בהצבעה למפלגה שלא תעבור לבטח את אחוז החסימה – וזהו חשש מוצדק, שכן במערכה הקודמת, לדוגמה, יותר מ-100 אלף קולות הלכו כך לפח.

נוסף לזאת, באשמת כמה רשימות הזויות שהתמודדו לאורך השנים, נעשה למפלגות הקטנות והרציניות בחלקן הגדול עוול, והודבקה להן תדמית קיקיוניות לא מוצדקת שמרתיעה מראש בוחרים פוטנציאליים – פשוט מפני שבתודעה הציבורית מפתה יותר לזכור את "תרשיש", "המפלגה לזכויות הגבר" ודומותיהן מאשר את "מימד", למשל. כמו כן, בהינתן המימון המועט וזמן המסך הזעום, קשה יותר לעלות על הגלגל לראשונה מאשר להישאר בו – לא סתם התאמצה ציפי לבני כל כך כדי לגייס לרשותה שבעה חברי כנסת מכהנים וליהנות מן ההקצבות שמגיעות להם בחוק.

פנינה רוזנבלום. ניר לנדאו, מערכת וואלה!
ב-1999 חסרו לה רק 4,000 קולות בכדי לחצות את רף אחוז החסימה. רוזנבלום/ניר לנדאו, מערכת וואלה!

גם הודות לכך, התנועה תגייס בלי בעיות את הקולות הדרושים כדי לקבל מושבים בכנסת, אבל האקסים המיתולוגיים מקדימה יתקשו עד מאוד לעשות זאת. בהיותם פרלמנטרים מנוסים, דליה איציק, רוני בר-און ושאר הפורשים מן החיים הפוליטיים, הבינו שאלה הם פני הדברים, ולכן בחרו להרים ידיים, כפי שעשו גם בעצמאות.

המודעות לקושי שבמעבר אחוז החסימה אינה סוד, ובכל זאת מספר הרשימות שהוגשו לוועדת הבחירות המרכזית עדיין גבוה – 34. לפיכך, גם השנה מסתמן שיותר מחצי מן המפלגות המתמודדות יישארו בחוץ. ניתן גם להאמין שבמערכת הבחירות הבאה, תהיה מתי שתהיה, ועדת הבחירות המרכזית שוב תספור בסביבות שלושים רשימות. גם היוזמה להעלות את אחוז החסימה, שקיימת במצע של כמה מן המפלגות הגדולות, לא בהכרח תניא בעתיד את אלה הקטנות יותר – הרי גם רף שני האחוזים הוא כרגע בגדר פנטזיה מבחינת רובן, וזה אינו מונע מהן לרוץ, אז למה שעוד העלאה קטנה לפה ולשם תשנה משהו?

  • עוד באותו נושא:
  • בחירות 2013

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully