"סיבות אישיות", כך היא הגדירה את פרישתה המבורכת ושובה אל תהומות הנשייה של האלמוניות. חברת הכנסת היוצאת, אנסטסיה מיכאלי, הבינה, אם כי באיחור קל, שמי שמדבר לפני שהוא חושב צריך גם לשלם את המחיר. מיכאלי הובילה בשנה האחרונה קמפיין מתוזמן ומרושע שעיקרו הומופוביה חשוכה. היא הציבה את השנאה לאחר במרכז האג'נדה הפוליטית שלה ופצחה בסדרת התבטאויות שמביכות כל מי שעיניו בראשו. "ההומואים זה חבר'ה שעוברים חוויה מאוד קשה של הטרדות מיניות בגיל צעיר מאוד, וזה הולך ומידרדר הלאה... אותם ההומואים מסכנים. בסוף הם מתאבדים בגיל 40, וזה אותם חבר'ה שרוצים להיות נשים", אמרה באחת מהתבטאויותיה הזכורות.
הסערה לא גרמה לה לשקול את דבריה שנית, אלא להתבצר בעמדתה. היא הבינה היטב שדבריה זוכים לגינוי מקצה לקצה - כולל התנערות פומבית אמיצה של סיעתה בכנסת, אבל ראתה את ההזדמנות להפוך לנציגת "מסיבת התה" הישראלית הראשונה. הומופוביה מגיעה ב-50 גוונים של שחור ומסתבר שגם בכחול-לבן. "נטייה מינית מתפתחת משום שאין לנו מספיק הסברה לערכי משפחה נורמטיביים ולחינוך מיני ראוי... בנות צעירות נכנסות להיריון ועושות הפלה שפוגעת בסיכויים שלהן ללדת ילדים, ובסוף הן עוד הופכות ללסביות", כך שפכה ג'ריקן של נפט אל תוך הלהבות הבוערות, אלה שמתוכן יצאו גם ישי שליסל הדוקר ממצעד הגאווה וגם המפגע בבר-נוער. נכון, שני המקרים הללו קדמו לאמירותיה של מיכאלי, אבל האווירה היא אותה אווירה, האלימות היא אותה אלימות והנזק הוא בלתי הפיך.
ממלכתיות היא מילה גסה בישראל, הומופובים גדולים ממנה מקבלים את חסותה של תנועת ש"ס כבר שנים, במקום להיזרק בחזרה אל מכל האשפה שממנו יצאו. אבל כשחברת כנסת במפלגה חילונית ואפילו ליברלית באופן יחסי מחליטה להתנהג כבהמה, לפעור לוע מלוכלך כלפי קהילה שלמה ולהחדיר אלימות וגסות רוח אל בית המחוקקים - עוד לא הזכרנו את מפגן האימה בזמן נאומה של ח"כ חנין זועבי ואת אקט שפיכת המים על ח"כ ראלב מג'אדלה, על כל אלה ראויה הייתה מיכאלי להיות מפוטרת מתפקידה על-ידי הציבור. בהיעדר הכוח הזה בידינו נאלצנו לחכות שליברמן יפנים את המסר.
והוא הפנים. מיכאלי לא פרשה מרצונה החופשי. היא פרשה מרצונו. בהיעדר כל סיכוי להשתלב ברשימת מועמדים לכנסת ה-19 (הקו-קלוקס-קלאן החליטו לא להתמודד הפעם) היא תצטרך לקושש שוב תודעה ציבורית בהסתמך על יתר הנתונים האישיים שלה המראה החטוב שמסתיר מוח נטול אינטלקט. אני מקווה שבמקצוע הקודם שלה, קרי תקשורת, לא יימצא אפילו גוף שידור אחד שיסכים לתת במה ופרנסה לאישה העלובה הזו.
המאמר הזה הוא שמחה לאיד. כן, אנסטסיה, אני שמח לראות את נפילתך וכמוני כל אדם בר-דעת וכל הומו (מעל ומתחת לגיל 40), לסבית (לפני או אחרי ההפלה) ויתר הסוטים הקטנים שאנחנו אוהבים להיות. היי שלום, אנסטסיה. לא תחסרי לנו בכלל. אולי תנצלי את הזמן הפנוי שקיבלת (חותמים אבטלה פעם בשבוע, יתר הזמן עומד לרשותך) להרחבת אופקים. את זקוקה לזה.
הכותב הוא עיתונאי לשעבר ואיש יחסי ציבור