שלי יחימוביץ' חשפה אתמול את התכנית הכלכלית של מפלגת העבודה. למי שציפה לראות בתכנית הפנמה כלשהי של לקחי המשברים הכלכליים המטלטלים היום את עולמנו - נכונה אכזבה. התכנית הכלכלית מציעה לאמץ צעדים פופוליסטיים של הגדלת הוצאות ממשלה על חשבון הגדלת הגירעון, העלאת נטל המס על הציבור היצרן והגדלת המעורבות הפוליטית בכלכלה - מה שיוצר קשרי הון-שלטון.
התגובה של ה"ליכוד ביתנו", אמנם צפויה ופבלובית, אך מדויקת. הצעדים המוצעים הם אכן אלה שהובילו את ספרד ויוון למשבר תקציבי חריף. אלא שצעדים דומים עקרונית, אם כי פחות גרנדיוזיים, ננקטו גם על ידי ממשלת נתניהו, ולראיה תקציב 2013 הגירעוני והקשה שבעטיו אנו הולכים כעת לבחירות.
ולענייננו: יחימוביץ' רוצה שהממשלה תגדיל את הוצאותיה ותספק לנו עוד המון דברים בחינם, אבל מתעלמת מהעובדה שלממשלה כמובן אין כסף משלה להוציא. הכסף שלה הוא, למעשה, הכסף שלנו.
האכזבה הגדולה ביותר צפויה למעמד הביניים שייאלץ להתמודד עם הגדלת המיסוי על כל צורותיו, מסי חברות ומס רווחי הון שיפגעו בחסכונותיו לפנסיה ויעלו את יוקר המחיה. כמו כן, הוא צפוי להתמודד עם מס הכנסה שיפגע בהכנסה השוטפת של מעמד הביניים, העלאת מכסים שתעלה את יוקר המחיה ומס ירושה שיוטל בהתחלה על בעלי ירושות גבוהות, אך כמו שהניסיון מלמד אותנו יורחב בעתיד, כך שיפגע בכל אחד מאיתנו.
נוסף על כך, התכנית מציעה לסבך עוד יותר את חוקי המס של ישראל, כך שיוחלו מס חברות דיפרנציאלי, חוקי עידוד השקעות, הון דיפרנציאלי ומע"מ דיפרנציאלי - מה שיבטיח גידול בתעסוקה לפחות למגזר רואי החשבון והלוביסטים שידאגו כרגיל לשלל פרצות בחוק שינוצלו על ידי החברות הגדולות והמקורבים לצלחת, וכל נטל הגזרות ייפול על החברות הקטנות ובעלי העסקים הקטנים. מדיניות שכזאת תבריח חברות בינלאומיות מישראל ותפגע במוטיבציה של יזמים ישראלים לפתוח עסקים חדשים המהווים את הבסיס לצמיחת המשק ולגידול בתעסוקה.
גם בתחום הדיור בחרה מפלגת העבודה להתעלם מהבסיס הכלכלי הגורם למחירי הדיור הגבוהים, ובמקום לעודד צעדים שיגדילו את היצע הדירות על ידי שחרור קרקעות והקטנת הביורוקרטיה התכנונית תמכה המפלגה בפתרונות קוסמטיים של סבסוד מספר קטן של דירות על חשבון כלל הציבור. נותר רק לחכות ולראות אם תצליח מפלגת העבודה להעביר את הסבסוד אל המקורבים לה, או שמא הסבסוד ייפול שוב לידי המפלגות החרדיות. מה שבטוח עבור הציבור הרחב אין שום בשורה בנושא.
ההצעה של מפלגת העבודה להרחבת חוק חינוך חינם מגיל שנתיים היא איוולת כלכלית פופוליסטית, אשר תכביד את העול המוטל על מעמד הביניים. המקור היחיד למימון העלות הזאת היא המיסוי שיוטל על מעמד הביניים, שייאלץ להמשיך לעבוד קשה ולתכנן את גודל המשפחה באופן אחראי כדי לממן מגזרים אחרים שאינם נושאים בנטל ומביאים מספר ילדים העולה על הממוצע. כך גם ההצעה להארכת חופשת הלידה, כפי שהראו מחקרים רבים, פוגעת בשכר הנשים, ביכולת הקידום שלהם ומגדילה את פערי השכר בין נשים לגברים. זו דוגמה קלאסית כיצד מדיניות כלכלית עם כוונות טובות מביאה לתוצאות הרסניות לאוכלוסייה שלה היא הייתה אמורה לסייע.
מה שמצער הוא שהפוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית ממאנים להפנים לקח זה, אף שתוצאותיו הקשות כבר ידועות. מגדילה לעשות מפלגת העבודה הקוראת בגלוי להגברת המעורבות של הפוליטיקאים בכלכלה בשלל תחומים וכך מרחיקה אותנו ממדינות מערביות שבחרו במדיניות סוציאליסטית שפויה המבוססת על כלכלת שוק עם רשת ביטחון מוגבלת לנזקקים, כגון שבדיה, פינלנד ודנמרק ומקרבת אותנו אל מדינות סוציאליסטיות עם גירעונות שוטפים ומגזר ציבורי מנופח כגון יוון, קובה וונצואלה.
מדינת ישראל זקוקה לרענון השיח החברתי-כלכלי. לא עוד מעורבות ממשלתית, שוק סגור ונטל מסים כבד זה מה שיש לנו היום. מדינת ישראל זקוקה לשיח של חירות הפרט וחופש כלכלי כדרך חדשה להשגת צדק חברתי.
הכותב, כרמל קני, הוא כלכלן ומתמודד לכנסת ברשימת "עלה ירוק הרשימה הליברלית"
לקריאה נוספת:
דעה: כלכלה הוגנת או כלכלת בחירות?
התכנית החברתית-כלכלית של שלי יחימוביץ'
כלכלת יחימוביץ' מול כלכלת שטייניץ