ההחלטה העיקשת של אבו מאזן לשדרג את מעמד הרשות בעצרת האו"ם במטרה לזכות את פלשתין במעמד של מדינה לא חברה (משקיפה), למורת רוחן של שתי שותפות חשובות להסדר הסופי (ישראל וארה"ב), לא קידמה את הפלשתינים ליעד של מדינה. להפך. אבו מאזן בחר לשבור את הכלים. עכשיו פלשתין היא אולי סוג של מדינה, אבל בשביל ישראל היא בטח לא חברה. כ"ט בנובמבר ייזכר כתאריך שבו אבו מאזן מוטט דה-פקטו את הסכמי אוסלו. מאחר שהצרפתים כל כך מיהרו לתמוך במהלך, נעשה להם כבוד ונצהיר כי בעצרת ביום חמישי ניתן להסכמי אוסלו ה-Coup De Grace האחרון.
בדיוק כמו במפגני האלימות של חמאס, שלהם הורגלנו מאז ההתנתקות, גם ברשות מופתעים ומתלוננים אחרי התגובה הישראלית שבאה עקב יוזמות פלשתיניות מאוד לא תמימות. ישראל הבטיחה להגיב ליוזמה הפלשתינית. בעולם, כפי שהוא נראה היום פוליטית ודמוגרפית, היה בלתי אפשרי לבלום את המהלך. אבל האם בגלל הדרך שבה נראה היום אותו עולם לא יכולה גם ישראל לקבל החלטות, שבירושלים מאמינים כי הן נכונות אסטרטגית, דוגמת בניית 3,000 יחידות דיור בגושי התיישבות?
יש מי שמיהר לבקר את ההחלטה בכך שישראל שמה לה את העולם על הגב. כאילו ביום חמישי בעצרת בניו יורק היינו אנחנו על גב העולם. לישראל היה מגוון אפשרויות תגובה חריפות יותר למהלך הפלשתיני: ישראל יכלה לבחור בגישת שר החוץ אביגדור ליברמן, המאמינה כי מיטוט משטרו של אבו מאזן תאיץ את הפתרון. היתה גם האופציה של סיפוח שטחים. נבחרה אפשרות שלישית שהיא איתות לאבו מאזן. ישראל צריכה לייחל לחידוש המו"מ עם הרשות, אבל ישראל עוד יותר מייחלת כי זו תשתלט על עזה.
בינתיים לאבו מאזן יש סדרי עדיפויות משלו. אלא שקצת קשה לשפץ דירה לפני שתופסים עליה בעלות. למען ההגינות נזכיר כי בירושלים מעולם לא הכחישו את רעיון הרחבת גושי ההתיישבות בהסדר הסופי עם הפלשתינים. אבו מאזן בחר שכל צעד יקבע דברים בשטח. גם ישראל יכולה. אז כיצד נסכם את השבוע? פלשתין שידרגה את מעמדה באו"ם. ישראל שידרגה את ההתיישבות היהודית ביו"ש. ורק לעולם הצבוע לא היה מה לשדרג.