מה שאמור לקרות הערב באו"ם הוא אירוע נדיר. אש"ף, הנציג הלגיטימי של העם הפלשתיני, יגיש הצעת החלטה שתתקבל ברוב עצום, ויודה בכך בשגיאה ההיסטורית של ההנהגה הפלשתינית בדיוק לפני 65 שנה. לו הסכימה אז אותה הנהגה לאמץ את החלטת החלוקה המפורסמת, 181, שהמליצה על הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל המערבית, היה המזרח התיכון נראה אחרת. מחמוד עבאס, שכבר הודה, פומבית, בטעות נוראה זו, יבקש מן האו"ם להכיר במדינה פלשתינית שגבולותיה ייקבעו במו"מ עם ישראל, ואשר אינה חברה מלאה בארגון. לא במקרה אין נושא המדינה הפלשתינית נזכר בהסכם אוסלו, בנושאים השנויים במחלוקת אשר יש לפותרם במו"מ על הסכם הקבע, והשגת הכרה בקיומה אינה בבחינת הפרת ההסכם איתנו.
הצעת ההחלטה הפלשתינית תתייחס גם למימוש החלטת עצרת האו"ם 194 מדצמבר 1948. גם זה מפנה בתפיסה הישנה: הפלשתינים התנגדו בתוקף להחלטה זו, ואיתם כל מדינות ערב. הסיבה להתנגדות היתה העובדה שההחלטה אינה מזכירה כלל את מה שמכונה "זכות השיבה", אלא מדברת על שאיפת השיבה של מי שירצו לחיות בשלום עם שכניהם. במשך שנים רבות הקפידה ישראל להשתמש בהחלטה זו כדי לטעון שאין להכיר בתביעת הפלשתינים ל"זכות שיבה" גורפת, עד שהתהפכו היוצרות: הפלשתינים נאחזים בהחלטה שהתנגדו לה, ואילו אנו "קנינו" את הטיעון הפלשתיני המטעה, כאילו החלטה זו אכן מתייחסת ל"זכות שיבה".
הרוב המובטח להצעת אבו מאזן היה מובטח כבר שנים רבות. לא בכדי נמנעו הפלשתינים מלהביא אותה להצבעה: הם חששו כי אם יכיר האו"ם במדינה פלשתינית שלא כחלק מן המו"מ עם ישראל, יירד הנושא מסדר היום העולמי ותיפסק החתירה להסדר קבע. כעת רואה אש"ף בהצעה את הסיכוי היחיד (לאחר שאבו מאזן הודיע חזור ושנ?ה שלא יאפשר שימוש באלימות) להעלות מחדש את הצורך בפתרון הסכסוך על סדר היום הבינלאומי.
לישראל, אשר שלא במתכוון (אלא אם אומצה תפיסתו של ליברמן כאילו אבו מאזן הוא טרוריסט שצריך למוטט את משטרו) חיזקה מאוד את מעמד חמאס והחלישה את מעמד יו"ר הרשות בעקבות "עמוד ענן", זו עשויה להיות הזדמנות מהירה לתקן את המצב: להצביע בעד ההצעה, ולהבהיר לפלשתינים, לעולם הערבי ולשאר המדינות כי הפרטנר שלנו הוא מי שמתנער מן האלימות, מכיר בישראל ורוצה בשכנות טובה איתה ומוכן לקיים משא ומתן על הגבול עימה. אין לנו שום סיבה להתנגד להצעה, ולא לתמוך בה ולמנף את תמיכתנו.
זה יהיה פרדוקס היסטורי, אך יותר מכך - טעות מדינית טרגית - אם ביום שבו יודו הפלשתינים בשתי הטעויות המדיניות הגדולות ביותר שלהם, וייקחו סיכון בהכרזה על מדינה שגבולותיה אינם מוגדרים, לא נשתמש בהזדמנות שנקרתה בדרכנו ונמצא עצמנו בקרב המיעוט המתנגד.