המדינאים שלנו הפכו לחזאים שמבשרים לנו שהפסקת האש בדרום היא ארעית. אבל מלחמה אינה אחת מארבע עונות השנה. האביב או הקיץ הבא לא חייבים להביא עימם מלחמה חדשה עם חמאס, עם חיזבאללה ועם אירן. מלחמה אינה פגע טבע, אלא תוצאת כישלונם של מדינאים לפתור סכסוכים באמצעות משא ומתן.
להסכמים כתובים יש משקל. הסכם השלום שנחתם עם מצרים מנע מלחמות בינינו לבינה במשך שנות דור. ב-11 באוגוסט 2006 התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה 1701 להפסקת אש בין ישראל ובין לבנון. ההחלטה כללה שיגור פקחי או"ם לצורך שמירת השלום בדרום לבנון. הם הונחו לערוב להפסקה מוחלטת של פעולות האיבה ולסייע לצבא לבנון להשתלט על השטח. והמציאות מדברת בעד עצמה - זה שש שנים היישובים בגבולה הצפוני של המדינה נהנים משקט שלא ידעו כמותו בהיעדר הסכם כזה.
חמאס היה פרטנר רציני למשא ומתן שנשא פרי עם החזרתו של גלעד שליט משביו לאחר כחמש שנים. חובה לברר מדוע אותו משא ומתן מוצלח לא נוצל לפני שנה להמשך המומנטום כדי לבסס רגיעה ארוכת טווח עם חמאס. הוכח שאינטרסים אמיתיים, כגון שחרור אסירים, חשובים לחמאס יותר מהאמנה הנתעבת שלו, הקוראת לרצח יהודים. חמאס הוא עוד ארגון שיודע לפעול גם מתוך שיקולים רציונליים, ולא רק על פי אמנה אידיאולוגית מטורפת. הוא מציג לישראל בקשות רציונליות. יש עם מי לדבר - ויש על מה לדבר איתו. ראש הממשלה לוי אשכול אמר פעם: אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג מה שאני רוצה. ולוי אשכול היה מדינאי חכם.
ממשלת ישראל חייבת לאזרחיה להמשיך הפעם את המומנטום של הפסקת האש כדי לקיים משא ומתן עם חמאס, ובד בבד לתבוע החלטה של מועצת הביטחון שתקבע את עקרונות הפסקת האש הזאת בדומה להחלטה שהביאה רגיעה בת שש שנים לגבולנו הצפוני. החלטה כזו, בגיבוי מועצת הביטחון, היא אינטרס חיוני של כל אזרחי ישראל, ובייחוד של האוכלוסייה המתגוררת בדרום הארץ ובמרכזה.
זהו אינטרס ישראלי חיוני להראות שמי שמקיים עם ישראל הסכמים רק מרוויח ולא מפסיד מכך. שלטון הרשות הפלסטינית בגדה המערבית מקיים רגיעה אפקטיבית וארוכת טווח עם ישראל. לכן זהו אינטרס ישראלי לחזק בימים אלה את ממשלת אבו מאזן. לאיים על הרשות בסנקציות זו טיפשות מדינית שפוגעת באינטרסים של ישראל.
פניית הרשות לאו"ם ביום חמישי הקרוב תעניק הזדמנות חד-פעמית למדינאי ישראלי בעל מעוף וחזון היסטורי לתמוך בהכרה בה כמדינה משקיפה. צעד כזה מצד מדינאי ישראלי היה טורף את כל קלפי המלחמה באזור, והיה יכול להפוך את כיוון הרוח במזרח התיכון מרוחות מלחמה למשב רוח של שלום. אם מנהיגינו יחמיצו את הרגע הנדיר הזה, חובתנו לשאול אותם: אתם חזאי המלחמה הבאה - איך זה שאינכם מבינים את אותות הזמן הזה, שמזמן לכם הזדמנות נדירה לנטוש את דרך המלחמות שאין בהן תכלית, ולעלות על דרך השלום?