גבר רוצח את אשתו לעיניי בנותיו, ומנסה להצית את עצמו. זו אלימות קשה. רק המחשבה על רגעיה האחרונים של האישה, על האימה שבלב הילדות, על הייאוש בנפשו של אותו גבר, מחרידה אותך. מדי כמה שבועות נרצחת בישראל אישה על-ידי בן זוגה. ואולם, דווקא אסון כזה מסיט את המבט שלנו ממציאות החיים הפשוטה. התחושה הראשונית של רובנו היא שאלימות זה רצח וזה רחוק מאיתנו, זו מציאות של מישהו אחר. אבל האמת שונה לחלוטין.
אלימות כמו זו מתפרצת בקול צעקה. הרוחות סוערות, ובגלל הזעזוע שהרצח מעורר זה גורם למרבית הציבור לחוש שזה רחוק מהם. אבל אלימות במשפחה נפוצה הרבה יותר ממה שרובנו חושבים. היא תוססת בין קירות הבתים, אצל קרובי משפחה וחברים. רוב הגברים הם לא רוצחים. האלימות שלהם מתבטאת בלחישה, ברמיזה, במבט, במכת יד שמזעזעת את השולחן, בשבירת עציץ, בטריקת דלת קולנית, בבידוד האישה ממשפחתה, בקללות, בגערות, בצעקות.
אף אחד לא צריך להתמודד עם זה לבד
מה מתרחש בראשו של גבר אלים? הוא דורש שליטה. הוא במצוקה כשאשתו מגלה סימני עצמאות. נכנס לחרדה, חש קנאה, חשדנות ומרמור. חש שהוא תלוי לחלוטין באשתו, בלעדיה הוא חצי בן-אדם, כלום. הוא מנסה לשלוט בה כדי להרגיע, להרחיק את הפחד מהעצמאות שלה, של הילדים. העצמאות הזאת מאיימת עליו יותר מכל. הוא תלוי רגשית באשתו, כי הפחד מנטישה מושרש בתבנית החיים שלו, הרבה לפני שהכיר אותה, הרבה לפני שנולדו ילדיו. לכן הוא מנסה שהבית יתנהל בדיוק כפי רצונו, ולכן לא רואים את האלימות שלו מחוץ לבית, כי מחוץ לבית הוא מופנם, אפילו אדיב, נמנע מעימותים, אך בתוך הבית הוא מבעבע. התלות הרגשית שלו לא מניחה לו לרגע.
הבעבוע הזה יכול להמשך שנים. כאשר מתפתחים יחסי קרבה. הם נוגעים לו בפצע עמוק והטרגדיה הגדולה היא שדווקא כשהוא אוהב ומרגיש קרוב זה מכאיב לו והוא פוגע במי שהוא כל כך אוהב. נפשו מדממת דווקא בתוך הבית, וכל דבר מתסכל, מצית מתח, מפחיד, מעורר חרדה. הכל הופך לכעס. ובגלל שמכאיבה לו הקרבה של זו שהוא אוהב, קשה לו לדבר. הוא נשאר לבד עם התסכול והכאב שהופכים לכעס, והכעס מצטבר כי הוא נושא אותו לבד, וכעס שמצטבר חייב להתפרץ. הכעס והפחד מנהל אותו, אהוביו מפחדים ממנו, כל יום שעובר הם מתרחקים ממנו והבדידות רק מחריפה ומגבירה את הקנאה, החשדנות והתסכול.
אני בטוח שגברים רבים שקוראים את המילים הללו מזדהים איתן. המציאות הזאת היא לא הברירה היחידה, אפשר לעשות עם זה משהו. גבר שפוגע באהוביו וחש כי בדידות וכעס מנהלים את חייו בתוך ביתו חייב לפנות לטיפול או לשיחה. האלימות לא תיפסק מעצמה ואף אחד לא צריך להתמודד איתה לבד.
הכותב, עומר שקד, הוא עובד סוציאלי בקו החירום של ויצו לגברים במעגל האלימות, שמספרו 1-800-393904