שתי מערכות הבחירות המקדימות, הפריימריז, בליכוד ובעבודה פותחות השבוע את השלב הלפני-אחרון בדרך לקלפי בינואר 2013. לא ברור עד כמה צילו של מבצע עמוד ענן יטביע את רישומו על המערכה הסופית, אך אין ספק כי הוא ממלא תפקיד מרכזי בשתי ההכרעות הקרובות.
נכון שהליכוד רווי וספוג דילים מביכים, ובכל זאת המהלך הצבאי מעורר שתי תהיות, ששום סקר אינו יכול לאבחנן: עד כמה המופע הסיטוני של שרים לפני מצלמות ומיקרופונים העניק להם יתרון על פני מועמדים אחרים? והאם הזיהוי שלהם כמקבלי החלטות יפעל לטובתם בקרב בוחרי הליכוד, שחלקם מאוכזבים עדיין מן המבצע?
זו אינה שאלה אובייקטיבית. הפגיעה הצה"לית ברצועת עזה, הגדולה מכפי שבאה לכלל ביטוי, והיכולת לממשה בלי להקים על ישראל את רוב העולם הדמוקרטי הן הישגים חשובים להמשך המערכה בטרור הפלשתיני, אבל לא בהכרח נקלטו כתמריץ להצביע בעד שרים ברשימת הליכוד.
המפלגה הגדולה המאוגדת עם ישראל ביתנו עומדת היום למבחן חסר תקדים. שכן באווירה זו כיצד יגיב הבוחר השכיח, שמעוניין ברשימה מאוזנת של מועמדים? מי יביא בחשבון את הנוכחות העדתית ואת ייצוג הנשים ואת הצורך של הליכוד בשמירת דמותו הליברלית, שבלעדיה יקשה עליו לקושש קולות המצויים בינו לבין גוש השמאל-מרכז?
הבחירה היום - חשובה כמו ב-22 בינואר
במשך היום תוחרף המערכה, אם כי תתרכז בעניינים מעשיים של דרבון הפעילים. שכן ההנחה הרווחת בליכוד היא שבממשלה הבאה יכהנו פחות שרים וסגני-שרים, ואם ינסה בנימין נתניהו להרחיבה ייעשה הדבר גם על חשבון כמה מהניצבים בשורה הראשונה של מפלגתו.
ההנחה המקובלת - ולאו דווקא המוכחת - היא שמפלגת העבודה בראשותה של שלי יחימוביץ' עשויה למצוא עצמה במקום מרכזי בקואליציה הבאה. ייתכן שאין לכך יסוד, אבל הרשימה שתיבחר בסוף השבוע תביא אפשרות כזאת בחשבון. היא גם תלמד עד כמה הצליחה יושבת הראש להטיל את מרותה על מי שתהיה הסיעה השנייה בגודלה - "הוד מעלתה האופוזיציה".
בנסיבות אלה יהיה עניין מיוחד במעמדו של עמיר פרץ. שש שנים אחרי תקרית המשקפת האטומה ראה עדנה בביצועים מצילי החיים של סוללות כיפת הברזל, שהוא כפה לייצרן ואהוד ברק בעקבותיו, נגד דעת הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי. במין דאוס-אכסמאכינה זכה פרץ למטר של פופולריות שניחת עליו ממקום בלתי צפוי, ורק בהיסגר הקלפיות יתברר עד כמה השפיעה הכרעתו ב-2006 על הרכב העבודה לכנסת ב-2012.
שתי המערכות מבטאות את הכוונה הטובה שהיתה ליוזמיהן להעמיק את הדמוקרטיה בגושים המפלגתיים הגדולים. אך יש גם כשלים. מנוסים משנים קודמות, יודעים כל הפרשנים הפוליטיים כי יש מי שעושים שימוש בארגון ובכסף ובדילים כדי להגיע לתוצאות אנוכיות. כמה אנוכיות? כמה מעוותות? אפשר לומר רק זאת: התוצאות יהיו טובות יותר ככל שחברי המפלגות שאינם מובלים כצאן לקלפי ואינם מחויבים לשום עיסקה של ה"בוסים" יטרחו וילכו השבוע לקלפי המקדימה שלהם. זה חשוב כמעט כמו ההליכה לקלפי ב-22 בינואר.