כיפת ברזל: כנגד כל הסיכויים

    בתחילת הדרך היא נחשבה לניסיון פיתוח "הזוי". המבקרים לא הפסיקו להטיל ספק. לבסוף, היא הייתה גיבורת מבצע "עמוד ענן". שיחה עם העומד בראש פרויקט "כיפת ברזל"

    אהרון לפידות

    תא"ל (מיל') ד"ר דני גולד פעל שלא בהתאם להמ"ב (הוראות משרד הביטחון) 20.02, כשהחליט באוגוסט 2005 על פיתוח מערכת כיפת ברזל, קבע לכך לוחות זמנים והורה על "קידום טלסקופי" של הפרויקט... (אלה צעדים) שאינם בסמכות מפא"ת, ובמקרה הזה נמצאים בסמכות הרמטכ"ל, שר הביטחון וממשלת ישראל", כך כתב מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס, בדו"ח המבקר שהגיש בשנת 2009.

    הדו"ח הזה של מבקר המדינה גרר אחריו שטף של תגובות שליליות בתקשורת, שאחת הבולטות בהן היתה פרשנות נזעמת שהתפרסמה בעיתון "הארץ", וטענה: "כיפת ברזל - כישלון ידוע מראש". בטקסט עצמו הופיעה הפיסקה הבאה: "למעשה, כל הורתו של מיזם כיפת ברזל בחטא. משום שפקיד אחד במפא"ת, ראש היחידה למחקר ופיתוח, תא"ל ד"ר דני גולד, נטל לעצמו סמכויות של הרמטכ"ל, שר הביטחון וממשלת ישראל, בטרם אישרו גורמים מוסמכים אלה את הפרויקט. במילים אחרות, הפקיד גולד החליט בעצמו וציפצף על הרמטכ"ל, שר הביטחון והממשלה כולה".

    (תוכן מקודם)

    השפים המובילים בישראל ילמדו אתכם לבשל - אצלכם בבית

    בשיתוף Foody
    לכתבה המלאה
    הגיבורה של מבצע "עמוד ענן" - כיפת ברזל באשקלון (צילום: רויטרס)

    בפרספקטיבה של היום, לאור ביצועי מערכת כיפת ברזל במבצע "עמוד ענן", נראים הדברים האלה כמעט כהמלצה לצל"ש. ואכן, לפני כחודשיים הגיעה סוף סוף הכרת התודה המיוחלת והראויה, ומפתחי המערכת, ודני גולד בראשם, זכו בפרס לביטחון ישראל. להצלחה אבות רבים, אבל דווקא הביקורת הקשה שהוטחה בו מסמנת את דני גולד כמי שראוי להתהדר בתואר "האיש שבזכותו יש לנו היום כיפת ברזל". הוא היה ההוגה והיוזם של המערכת המתוחכמת והמנצחת. מובן שהוא לא היחיד, ובתהילה רשאים להתחלק בצדק חבורה גדולה של מהנדסים ומפתחים, אנשי התעשיות הביטחוניות, חיל האוויר וצה"ל, שכולם כאחד תרמו כמיטב יכולתם להשלמתו המוצלחת של הפרויקט.

    אסור לשכוח את הדרג הפוליטי - בעיקר, שר הביטחון עמיר פרץ, שהחליט על ביצוע הפרויקט בניגוד להלך הרוחות במערכת הביטחון. אבל גולד סומן על ידי המבקר ועל ידי התקשורת כ"אשם" בפרויקט - ובדיוק בשל כך מגיעה לו היום הכרה ציבורית.

    ד"ר גולד, זה מה שעשית? לקחת לך סמכויות של רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה?

    "לא. היה לי ויכוח עם מבקר המדינה בנקודה הזאת, הוא לא קיבל את דעתי, אבל אני חושב גם היום שעשיתי את הדברים הנכונים. אמנם לא חיכיתי לכל התהליכים הביורוקרטיים שהיו לוקחים שנים רבות, אבל עשיתי במסגרת סמכויותיי כראש המחקר והפיתוח מה שהייתי צריך לעשות. וזה אומר - התחלתי לעבוד".

    האם קיצור הדרך הזה הוא שאיפשר להשלים את פיתוחה של המערכת והשמשתה המבצעית בשנת 2010?

    "אני לא חושב שזה היה קיצור דרך, זה היה חיבור של המחקר והפיתוח הבסיסי עם תחילת הפיתוח המלא - וזה היה הוויכוח עם המבקר. חיבור של כל הפיתוחים והרעיונות למוצר הסופי. זה היה מהותי, וזה בהחלט איפשר לקצר את לוחות הזמנים".

    "חושב שעשיתי את הדברים הנכונים". גולד (צילום: יהושע יוסף)

    למעשה, זוהי הנקודה הארכימדית שבאמצעותה אפשר להסביר איך העז ד"ר דני גולד להורות על פיתוח המערכת - לכאורה לפני שאושרה על ידי הגופים המוסמכים. בפיתוח מערכת יש שני שלבים רלוונטיים לדיוננו כאן: מחקר ופיתוח, ופיתוח והצטיידות. השלב הראשון מיועד לגיבוש כל המאפיינים של המערכת, בעיקר באופן תיאורטי, ועל סמך התוצאה - אם היא מניחה את דעת המזמין (משרד הביטחון במקרה זה), אפשר לגשת לפיתוח המעשי שלה לקראת ייצורה.

    דני גולד אמר, פחות או יותר, "פיתוח זה פיתוח"- ובכך הצדיק את איחוד שני השלבים, כלומר במקביל לשלב הפיתוח התיאורטי כבר החל הפיתוח המעשי - מה שאיפשר קיצור זמנים אדיר. "זהו תחום אפור", אומר היום ד"ר גולד. "אמנם לא הצלחתי לשכנע בכך את המבקר, אבל התייחסנו בכבוד רב לביקורת. הוא עשה את עבודתו".

    אתה לא כועס על אלה שניסו לעצור את הפרויקט, לשים לך רגליים?

    "לגמרי לא כועס. זה רק הפך את העניין לאתגר יותר גדול ויותר מעניין. האנשים עבדו בפיתוח כמו משוגעים, באמת יומם ולילה, והמבקרים, כמו צמד הקשישים בחבובות, יושבים מהצד ומותחים ביקורת. זה לא הפריע לנו באמת".

    "כמו 15 סטארט?אפים"

    תא"ל (מיל') ד"ר דני גולד, בן 51, נשוי+2 (דוקטורט כפול, בהנדסת אלקטרוניקה ובמינהל עסקים), מילא מגוון רחב של תפקידים בתחומי אלקטרוניקה, חימוש, לוחמה אלקטרונית ועוד בחיל האוויר ובמפא"ת. בין היתר היה ראש "הפרויקט המרכזי" של משרד הביטחון, עד שהתמנה לתפקיד ראש מחקר ופיתוח. בשנת 2004 הקים סגן הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, צוות בין?זרועי, שתפקידו היה לבדוק טיפול כולל בנשק תלול מסלול (טילים) בכל האספקטים. דני גולד מונה לעמוד בראש הצוות. "ראיתי את הפערים", סיפר, "ואז נבט בי הרעיון של יירוט טילים. זה היה הזוי אז ולא ציפיתי שנקבל מימון לפיתוח, אבל החלטתי שנעשה יירוט, ויהי מה".

    גולד הקים בתוך מפא"ת צוות רב?זרועי של מומחים מכל הדיסציפלינות, שפנה לתעשיות הביטחוניות וביקש רעיונות למערכת יירוט טילים. זה היה בשנת 2005. "קיבלנו 24 רעיונות ופסלנו את כולם", מספר דני גולד, "להערכתנו, שום דבר לא היה עובד בראייה קדימה. בין ההצעות שנפסלו היו גם מערכות לייזר ותותחים מהירי ירי, ששימשו אחר כך אמצעי לניגוח החלטת מפא"ת לפיתוח כיפת ברזל".

    וכך נולדה כיפת ברזל: "הרכבנו בתוך מפא"ת קומבינציה, שהיתה מבוססת על ניסיון ועל ידע מצטבר של הטכנולוגיה הטילית של רפאל", מרחיב גולד, "בפגישה אחת החלטנו, כל הצוות, מה הביצועים הנדרשים, מה העלויות, טווחים, מטחים, הכל בפגישה אחת - ופנינו לרפאל והצענו להם להיות הקבלן הראשי של המערכת. כקבלנים משניים הצענו את התעשייה האווירית לנושא המכ"ם, וחברה שהיתה אז קטנה יחסית ולא ידועה, אמפרסט שמה, שתבנה את מערכת השליטה והבקרה וניתוח המידע. ויצאנו לדרך".

    מאיפה השגתם מימון לפיתוח?

    "היה לנו תקציב כללי לפיתוח, שמיועד לנושאים רבים, ולקחתי ממנו סכום די רציני, שבו השתמשתי להתנעת הפיתוח. רפאל, ייאמר לזכותם, שמו סכום דומה כמצ'ינג. אמרתי להם שלא ידאגו, כי בתוך שנה?שנתיים אשיג להם את הכסף הגדול, ובינתיים נפתח את הטכנולוגיה. במקביל, הכנו תוכנית מימון אלטרנטיבית, באמצעות משקיעים אזרחיים. אלה היו משקיעים שהיה לנו ניסיון מוצלח איתם בפרויקטים אחרים. לא גילינו להם במה מדובר, רק אמרנו להם 'שימו כמה עשרות מיליוני דולרים בצד, ואם נצטרך - נפנה אליכם'. בסופו של דבר לא נאלצנו להשתמש בזה. ב?2007 הוקצה סוף סוף תקציב הפיתוח העיקרי, לאחר ויכוחים רבים בין שר הביטחון למערכת הביטחון. חוזה הפיתוח הרשמי נחתם עם רפאל, והחוזה כלל גם שתי סוללות מלאות ומלאי מכובד של טילים. המערכת יצאה לדרך. כשהמערכת הגיעה לשלב הייצור - הגיע התקציב מארה"ב.

    "לקחתי מהתקציב סכום די רציני". כיפת ברזל שהצבה בגוש דן (צילום: נמרוד סונדרס)

    "הגדרות הפיתוח ומאפייני המערכת היו חריגות בכל קנה מידה. זמן הפיתוח הוגדר כשלוש שנים - חמישית מהמקובל במערכות נשק מורכבות מסוג זה, שזמן פיתוחן מוערך ב?15 שנה; עלויות - עשירית ממחירן של מערכות מסוג זה; ביצועים - בכל מזג אוויר, מול מגוון טילים, מגוון טווחים, הרס האיום באוויר, טיפול במטחים של טילים, הגנה אזורית ולא נקודתית".

    אלה דרישות מפליגות, ומפא"ת לא הסתפקה בזה. "הוספנו עוד ועוד דרישות, כי האיומים התקדמו", סיפר גולד. "זה היה כמו ניהול של 15 סטארט?אפים רציניים יחד, שכולם חייבים לעבוד בהרמוניה ולהצליח בזמן שיא". צוות מפא"ת שטיפל בנושא היה צוות קטן ביותר, שלושה?ארבעה אנשים בראשות סא"ל. "עבדנו בניגוד לכל האמור בספרים לניהול פרויקטים", מחייך דני גולד. "הכל היה חריג. מה שבמיוחד היה חריג הוא שלא ויתרנו בבחירת המהנדסים. בחרנו את הטובים ביותר, מכל הארץ, בלי שום חשבון. מומחים לטילים בני 70 לצד מהנדסים צעירים בני 25, שרק יצאו מהאוניברסיטה, עובדים כתף אל כתף, בלי היררכיה. מי שצודק, דעתו מתקבלת".

    וזאת הסיבה להצלחת המערכת?

    "כשמדובר בחבורה של הטובים שבטובים, אין גבול למה שאפשר להשיג. זו מערכת פורצת דרך: אפשר לקרוא לזה הגנה סלולרית. ההגנה היא על אזרחים. יצירת אזור מוגן, שכל מה שמנסה לחדור אליו - מושמד".

    מהם לדעתך היתרונות המרכזיים של המערכת?

    "לצד התרומה הייחודית להצלת חיי אדם והעובדה שהיא מיירטת רק מה שנופל באזור מוגן, היא מאפשרת לדרג המדיני והצבאי לתכנן מהלכים טקטיים ואסטרטגיים; היא מאפשרת לצה"ל אורך רוח בהתקפה - יש לאזרחים רשת ביטחון, יותר קל כשאין קורבנות בעורף; המערכת מונעת נזק כלכלי אלטרנטיבי גם בהרס פיזי וגם בשיתוק המשק. מבחינה ישראלית, זהו המענה הראשון שיש לנו לאיום העיקרי עלינו - דהיינו איום הטילים".

    מיירט את הביקורת

    הביקורות על הבחירה במערכת כיפת ברזל, הנשמעות גם היום, למרות הצלחותיה המוכחות במבצע "עמוד ענן", מתרכזות בשאלה מדוע לא נבחרו האלטרנטיבות האחרות שהוצגו לכיפת ברזל, כגון מערכת מבוססת לייזר (נאוטילוס, סקיי?גארד) או תותח מהיר ירי (וולקן פאלאנקס). בין היתר נטען כי עלות הירי של קרן לייזר נמוכה עשרת מונים מירי טיל טמי"ר של כיפת ברזל (2,000 דולר לעומת יותר מ?50 אלף דולר), שהלייזר זמין תמיד ואין חשש שה"תחמושת" תיגמר, שהוא לא מוגבל בטווחים ועוד.

    ד"ר דני גולד מסביר כי "בחנו את כל המערכות הללו ופסלנו את כולן. לא רק הצוות שלי, גם ועדת יעקב נגל, שמונתה על ידי ראש מפא"ת, שמואל קרן, כדי לבדוק שוב את תקפות ההחלטה שלנו, החרתה החזיקה אחרינו והגיעה לאותן מסקנות, כלומר שכיפת ברזל היא הפתרון הטוב ביותר. "בעניין הלייזר - אף שאנחנו מעורבים בפרויקטים לא מעטים בתחום הלייזר, למשל במערכות הגנה למטוסי נוסעים, ואנחנו עוסקים גם בפיתוח של לייזר רב עוצמה - העולם ואנחנו עוד לא שם. נהיה בשלים לפיתוח מלא בעוד שבע?שמונה שנים. וגם אז, הוא יהיה תמיד האח הקטן של כיפת ברזל. מה שהיא תגיד לו לעשות - הוא יעשה. הם יוכלו לעבוד יחד, אבל כשהכיפה מובילה. יש גם עניין של כמויות. 15-13 מערכות כיפת ברזל מסוגלות להעניק הגנה לכל המדינה, ואילו אם משתמשים בלייזר צריך הרבה יותר מערכות.

    "ספציפית, הנאוטילוס, שהנשיא שמעון פרס יזם את פיתוחה עם האמריקנים, היא מדגים טכנולוגיות. המערכת הדגימה יכולת ליירט פגזים ופצמ"רים באחוזים שהם לא 100% - ומדובר בגודל עצום של מערכת, כמו מגרש כדורגל. אחרי ההדגמה נפסק פיתוח המערכת, גם בארה"ב. בחנו גם את הסקיי?גארד (גם הוא מערכת מבוססת לייזר) והוא לא התאים לנו, לא בעלויות ולא בביצועים. "למערכות לייזר יש כמה בעיות מובנות, שהופכות אותן תמיד למערכת מלווה, ולא ראשית. לדוגמה, לייזר לא עובר דרך עננים, כך שבמזג אוויר חורפי הוא לא יעיל; הלייזר לא יכול לטפל במטחים צפופים והוא מגן נקודתית - ולא על שטח נרחב".

    מעולם לא היו לך ספקות?

    "לא היה לי אף פעם ספק. מאז 2004 הצורך בער בי. ואם זה צורך כזה חזק, ידעתי שאין סיכוי שלא נצליח. כבר בניסויים הראשונים המערכת יירטה את כל הטילים שנורו מולה".

    ביקרת בסוללה בעת יירוט בזמן המבצע?

    "לא, לא ביקרתי. לא רציתי להפריע".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully