פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המבצע יכריע את הבחירות - וטוב שכך

      המנגנון הדמוקרטי, וכמוהו מוחו של הפוליטיקאי, אינו צריך להיכנס להקפאה בגלל הרקטות וההפצצות בעזה. להיפך - הוא מספק לנו כלי מצוין לבחון התנהלות של מנהיגים פוטנציאליים

      מי שטוען, כמו שטען אריה דרעי אתמול בערב בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שתגובת הממשלה למאבק הביטחוני הנוכחי אינה משפיעה על הבחירות - טועה, וטוב שהוא טועה. המצב אכן ישפיע על הבחירות, וכך רצוי. הרי מי שגרס ערב פרוץ מבצע "עמוד ענן" כי עליית מחיר הקוטג' ברשתות השיווק היא סכנת הקיום הגדולה ביותר לחברה הישראלית, פשוט מוכרח לשנות את גרסתו לנוכח המציאות.

      מבט חטוף על פני השטח יכול להוביל אדם למסקנה כי אנו נמצאים כעת במערכת בחירות כמעט נטולת תעמולת בחירות. שלטי החוצות נעלמו, כנסים פוליטיים הוצנעו, ואף ראש מפלגה, למעט ראשי המפלגות הערביות, אינו מעז לבקר את ראש הממשלה, את שר החוץ או את שר הביטחון בריש גליי.

      ואולם, זה רק על פני השטח. האמת היא, שגם החלטות של מתמודדים, כמו שלי יחימוביץ', שלא למתוח ביקורת חריפה על ראש הממשלה בעיצומו של המשבר היא סוג של תעמולת בחירות. יחימוביץ' רוצה להראות לבוחריה הפוטנציאליים שהיא יודעת להפגין ממלכתיות וסולידריות בשעת מצוקה לאומית. וזה בסדר גמור.

      המלחמה גורמת לשינויי כיוון אצל כל מיני מתמודדים. פתאום לא שומעים כלום, למשל, מיאיר לפיד. אותו לפיד שכמו אביו תמיד היה לו מה להגיד ומה לכתוב, כל הזמן על כל דבר. האיש שהזמין אותנו, מדי שבוע, לדמיין יחד איתו מצב של ממשלה בלי ביבי, ממשלה בהנהגה של מישהו צעיר, חדש ורענן. כן, האיש הזה פתאום נחבא אל הכלים. יכול להיות שהוא מבין שאין לו מה לתרום לשיח ביטחוני. יכול להיות שהוא מוריד פרופיל כי הוא מקווה שנתניהו יזמין אותו לקואליציה לאחר הבחירות. וגם זה בסדר גמור.

      ואז נחזור להתווכח על מחירי הקוטג'

      המנגנון הדמוקרטי, וכמוהו מוחו של הפוליטיקאי, לא יכול ולא צריך להיכנס להקפאה בגלל ירי הרקטות של חמאס או הפצצות צה"ל בעזה. קיומו של המאבק הביטחוני בדרום דווקא נותן לנו, ציבור הבוחרים, אפשרות לבחון לא רק דיבורים בעלמא, אלא את התנהלותם והתייחסותם של מנהיגים, ומנהיגים פוטנציאליים, בשעת אמת. בעניין זה, התקשורת עושה את עבודתה נאמנה ונותנת במה נדיבה (יש האומרים, נדיבה מדי) לכל פוליטקאי שרוצה להופיע ולדבר על מה שקורה בעזה בימים אלה. הדמוקרטיה הישראלית מתפקדת בצורה בריאה.

      לפני כשבוע, היו כל מערכות התקשורת דרוכות לקראת האפשרות שאו-טו-טו יכנס אהוד אולמרט מסיבת עיתונאים ויודיע על התמודדותו בבחירות ועל הובלת גוש חוסם כאלטרנטיבה למנהיגות נתניהו. החלום הזה התנפץ והתאדה. קשה מאוד לשכנע את הציבור במצב הנוכחי להצביע בעד המנהיגות שניהלה את מלחמת לבנון השנייה, מלחמה שלא זכורה כנצחון מרשים - בלשון המעטה.

      ואולם, אסור לטעות ולחשוב שחאלד משעל ואיסמעיל הניה סללו את דרכו של נתניהו לראשות הממשלה הבאה. העבודה של ראש הממשלה לא תהיה פשוטה כלל במהלך הימים הבאים. גודל הסיכוי להצלחה כגודל פוטנציאל הנפילה. ההצלחה של הממשלה הנוכחית תקום או תיפול על השגת שיתוק מערכות שיגור טילים של חמאס, תוך כדי מניעת שפיכות דמים גדולה בעזה.

      יש חלון מאוד צר של סימפטיה במרחב הבינלאומי - חלון שהולך ונסגר. כרגע, בין היתר הודות לפעילות הסברתית אינטנסיבית של משרד החוץ, המדינה נהנית מתמיכה בינלאומית מקיר לקיר בעולם המערבי. ארה"ב, צרפת, גרמניה, בריטניה וגם מנהיגות האיחוד האירופי - כל אלה עומדים לצדנו ותומכים בזכותנו להגנה עצמית.

      ובכל זאת, כדאי לשים לב לסייג בסוף דבריה של קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד: "התקפות הרקטות של החאמס ופלגים אחרים בעזה, שהתניעו את המשבר הנוכחי, הינן בלתי מקובלות לכל ממשלה באשר היא, וחייבות להיפסק. לישראל יש זכות להגן על הציבור שלה מהתקפות מן הסוג הזה. אני מפצירה בישראל להבטיח שתגובתה תהיה מידתית". האם כניסה קרקעית של גדודים, הכרוכה בפגיעה מסיבית בבני אדם משני הצדדים, תיחשב בעיני הקהילה הבינלאומית כפעולה "מידתית"? קשה להאמין שכן. כשצילומי הנפגעים יתחילו לזרום החוצה, תלך ותגדל הסימפטיה ברחבי העולם לעמדת הפלסטינים, והסימפטיה הזאת יכולה להטות את הכף בהתייחסות של מדינות המערב ליוזמת מחמוד עבאס באו"ם ב-29 לחודש.

      סביר להניח שההחלטות שיתקבלו בימים הקרובים יכריעו את תוצאות הבחירות בעוד כחודשיים. יש גם סיכוי קטן שיושג הסכם רגיעה, ובכך ייגמר המאבק האלים המיידי. כל זה יהיה מאחורינו, ונוכל לחזור ולהתווכח כיצד להפחית את מחירי הקוטג', כמו כל מדינה מתוקנת אחרת.

      עו"ד כלב מאיירס הוא מייסד מכון ירושלים לצדק