זה היה יותר מצפוי: ישראל, הפלשתינים, רצועת עזה ומצרים - כל אלה הם המרכיבים במשבר הבינלאומי הראשון שעל הנשיא אובאמה לטפל בו לאחר בחירתו, אולי אף לחתור לסיומו. אם תרצו, לבד מטיפול נמרץ במצב הכלכלי בארה?ב, הסוגיה הישראלית-פלשתינית, בהיבט העזתי והמצרי, היא שחונכת את כהונתו השנייה של אובאמה.
אפשר לומר כי בעבור אובאמה ההתרחשויות ברצועת עזה הן הזדמנות פז לשיקום מעמד ארצו באזור, לאחר ?החורף הערבי? ועליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים. אפשר שבסתר ליבו מצטער אובאמה על כי שותפו הבכיר במצרים, חוסני מובארק, כבר אינו בר שיח. עם מובארק היה ?קל? יותר לנשיא להגיע להבנות לגבי דרכי הפעולה המדיניות לנוכח המתרחש. לפיכך מתאמץ מאוד אובאמה להגיע להידברות עם הנשיא המצרי מורסי. בדו-שיח עימו, שכבר מתנהל, שומה על שני המנהיגים ללכת על חבל דק: הרי בוחריו של מורסי, והוא עצמו, ממש מתעבים את ארה?ב ואת מה שהיא מסמלת.
אבל האם הוא יכול למתוח את החבל עד קריעתו ולסכן את הסיוע הכספי שמושיט הקונגרס האמריקני למצרים? לדולר הירוק אין ריח, בייחוד כשהוא זורם בהמוניו לאוצר המצרי.
הבית הלבן מוטרד מגורלו של הסכם השלום בין ישראל למצרים, בייחוד לאחר אופיים המסלים של הנאומים במצרים. אבל אפילו למורסי אמר אובאמה, וזאת לפי הודעת הבית הלבן, כי לישראל הזכות להגן על עצמה, והשניים גם הסכימו כי ?יש להרגיע את המצב?, כלומר לנסות למצוא דרכים מדיניות כדי להפסיק את השימוש בכוח.
פניו של אובמה אינן ל"נקמה"
הנשיא אובאמה מוכיח, לפחות עד עתה, כי פניו אינן ל?נקמה? בממשלת נתניהו. הלוא פרשנים אצלנו התנבאו ל?מדיניות של נקמה? מצד הנשיא האמריקני עם בחירתו מחדש, וזאת משום שייחסו לנתניהו תמיכה ברומני בבחירות לנשיאות. מסקנה זאת, של אי רצון ?לנקום?, מתבררת גם מהודעת הבית הלבן על שיחת הטלפון שלשום בין השניים.
והמגע הדוק, ולא רק בטלפון: מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, ביקר בשבוע שעבר בוושינגטון. ה?ניו יורק טיימס?, שחשף את דבר הביקור, לא ידע להעריך אם האלוף אשל נשלח כדי להתריע במגעיו בוושינגטון על הפעולה הצבאית הצפויה של ישראל ברצועת עזה (ואולי היו אלה דיונים בעניין הגרעין האיראני, הבלתי נשכח?).
למרות כל אלו, אין להסיק מכך כי ארה?ב תהיה ממש שבעת רצון ממבצע קרקעי ישראלי ברצועת עזה. לדברי ה?ניו יורק טיימס?, הממשל האמריקני מעריך כי פעולה קרקעית עלולה להזיק למעמדה של ישראל באזור ולסכן עוד יותר את הסכמי ישראל עם מצרים ועם ירדן. אבל נכון לעת כתיבת שורות אלה, ארה?ב אינה "עוצרת? את ישראל במהלכיה. וכאן רצוי מאוד, לעניות דעתנו, עוד מעשה מצידו של הקונגרס האמריקני, כי הבית הלבן אינו שחקן בלעדי בניהול מדיניות החוץ: אכן, שני בתי המחוקקים בארה?ב כבר הביעו תמיכה בזכות ישראל להגן על עצמה. אבל נחוץ עוד סעיף אחד, שרצוי שיושמע מפי הקונגרס - הבהרה כי מצרים תסתכן בהפסקת הסיוע האמריקני, אם יפגע הנשיא המצרי בהסכם השלום עם ישראל. הרי הכל מבינים את כוחו של הארנק.