אז והיום: מערכת הבחירות בראייה היסטורית

ההיסטוריה מוכיחה: יציאה לקרב לא מבטיחה ניצחון בקלפי

פרס יצא למבצע "ענבי זעם" ב-1996 – והפסיד בקלפי, וגם תוצאות הבחירות אחרי מבצע "עופרת יצוקה" ב-2009 לא נטו חסד למצביאיו. הבחירות בראייה היסטורית – כתבה שלישית בסדרה

אבנר שביט
18/11/2012

האמירה הרווחת היא שאם שומעים רעם - אז סימן שהיה ברק, ואם שומעים תותחי מלחמה - זה אומר שתכף יהיו בחירות. בהתאם לכך, ההנחה המקובלת היא שלממשלות ישראל המכהנות יש אינטרס אלקטורלי ביציאה למבצע צבאי לפני ההליכה לקלפי. על האקסיומה הזו חזרו כאן שוב ושוב בשבועות האחרונים, בתחילה כדי להזהיר מה עומד לקרות - ואז כדי להגיד "אמרנו לכם!". אבל האם היא עומדת במבחן העובדתי? לא ממש.

מבן גוריון עד ברק: מפלגות כוכבים מתנפצות לרסיסים - הכתבה השנייה בסדרה
הליכוד ביתנו, מפלגות עולים כבר לא - הכתבה הראשונה

כדוגמה לכך שבשורות רעות מהחזית אינן בהכרח חדשות טובות לקואליציה המכהנת, אפשר להביא קודם כל את מערכת הבחירות שטולטלה יותר מכל בידי ההתרחשויות הצבאיות במזרח התיכון: זו לכנסת השמינית ב-1973, שבאופן חסר תקדים נדחתה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. המערך, כמובן, לא יזם את המערכה הצבאית הזו, לא חזה אותה וגם לא ראה בה שום תועלת: היא עלתה לו בשינוי היסטורי של הסדר הפוליטי במדינה. פער המנדטים בינו לבין מפלגת הימין המובילה, גח"ל, הצטמצם באופן חסר תקדים ועמד על 12 מנדטים בלבד. מנהיג הימין, מנחם בגין, יכול היה לראשונה להתחיל לחלום על מהפך - וכזה אכן קרה ארבע שנים לאחר מכן.

כל הדיווחים, העדכונים והפרשנויות - וואלה! בחירות 2013

עוד בוואלה!

הקוסמטיקאית של הסלבס עם 5 טיפים מנצחים לאנטי אייג'ינג

בשיתוף קליניק
הטבח בכפר כנא הוריד את שיעור ההצבעה במגזר הערבי ותרם להפסדו של פרס ב-96'. חיילים במבצע ענבי זעם(צילום: AP)

בזמנו שמעון פרס היה שר הביטחון – לקראת הבחירות ב-1996, בעקבות רצח רבין, עמד בראש העבודה כראש הממשלה ובעיצומו של הקמפיין יצא למבצע ענבי זעם בלבנון. מבחינה פוליטית, אפשר היה אולי לקוות שהמתקפה הנחושה תאזן את ניסיונות הימין לצייר את מנהיג מפלגת העבודה כרכרוכי מבחינה מדינית וצבאית, אך בסופו של דבר התברר כי פעולותיו המעשיות לא התעלו על פני האזהרות הספקולטיביות בתעמולת הבחירות המיומנת של הליכוד.

חמור מכך, במהלך המבצע נהרגו בשוגג מעל מאה מתושבי כפר כנא הלבנוני כתוצאה מירי ארטילרי של צה"ל. התקרית עוררה מחאה במגזר הערבי בישראל וגרמה לרבים להחרים את הבחירות - מה שהיה הרה גורל בקמפיין כה צמוד, שבו כל קול היה חשוב.

עופרת יצוקה - צילום מסך מדויק של ימינו

כעשור לאחר מכן, לפני בחירות 2009, פרס כבר היה נשיא המדינה; ציפי לבני, שהחליפה בראשות קדימה את ראש הממשלה המכהן אהוד אולמרט, שרת החוץ, ואהוד ברק שר הביטחון. כולם הובילו יחדיו את מבצע עופרת יצוקה - מעט זמן לפני הבחירות. למעשה, מדובר בצילום מסך די מדויק של מה שקורה עתה, רק עם ביבי במקום לבני, אבל עם אותה תגובה ציבורית בדיוק, שכן גם בזמנו היו רבים שטענו כי מועד היציאה לפעולה נועד להשפיע על תוצאות הבחירות.

אך תוצאות בחירות אלה לא נטו חסד למצביאי עופרת יצוקה – העבודה בראשות ברק ירדה למספר שפל של 13 מנדטים, והוא הפך לפרסונה נון גרטה במפלגה ובמהרה נדרש לפרוש ממנה. לבני, לעומת זאת, אמנם הצליחה להוביל את קדימה למספר הכיסאות הגדול בכנסת, אבל זה היה חסר משמעות מול היתרון של גוש הימין. ככה זה: בישראל הבחירות מוכרעות לרוב בין הגושים ולא בהכרח בהתאם להצלחה נקודתית של מפלגה מסוימת, כך שגם אם נניח שראש הממשלה מסוגל למצוא כאן דרך צבאית להגביר את הפופולריות שלו ושל תנועתו רגע לפני הבחירות, זה לא בהכרח מבטיח לו את היכולת להרכיב קואליציה מחדש.

הפצצת הכור הגרעיני בעירק הייתה אפקטיבית וללא תגובת נגד, מה שסייע בבחירות. בגין נואם בכנסת(צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, לשכת העיתונות הממשלתית)

אמנם, היה מקרה שבו ראש ממשלה שכזה יצא למבצע צבאי מעט לפני הבחירות, וניצח בשתי החזיתות – מדובר, כמובן, בהפצצת הכור הגרעיני בעירק בידי בגין ב-1981. אך איש מעולם לא הוכיח שדווקא ההפצצה הזו הבטיחה את ניצחון הליכוד, שכן היו במערכה הסוערת עוד אלף ואחד גורמים חשובים, כולל אחד נוסף בישורת האחרונה: נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז ובעקבותיו נאום הבחירות המסכם של מנהיג הימין, שהיה הסוחף והמשכנע בתולדות המדינה.

נוסף לזאת, מכל הארבע שהוזכרו כאן, הפעולה בעירק הייתה המצומצמת ביותר בנפחה וללא תגובת נגד של האויב. לא ניתן באמת להשוותה לעופרת יצוקה ולעמוד ענן, ואם כבר היא מוכיחה משהו, הרי זה רק כי פעולות עוקץ מהירות ואפקטיביות, ולא מערכות ממושכות, יכולות להועיל לממשלה המכהנת בקלפי.

מבצע עמוד ענן - עדכונים שוטפים

אפילו צ'רצ'יל הפסיד אחרי מלחמה

גם מבט בשאר העולם מגלה כי בניגוד לנאמר בכל פעם שנשמע התותח הראשון, מלחמות אינן בהכרח מועילות לממשלות שכאלה. ג'ורג' בוש האב זכה לניצחון מוחץ בעירק, רק כדי לספוג פחות משנה לאחר מכן תבוסה ניצחת בקרב על הנשיאות. בנו, מצדו, אמנם נבחר לקדנציה שנייה לאחר תחילת המערכה במזרח התיכון, אבל זו בסופו של דבר התבררה כאחת הסיבות העיקריות לכך שהמפלגה הרפובליקנית הודרה מן הבית הלבן לשמונה שנים לפחות.

לא רק בוש הבן הפך למשוקץ במולדתו בעקבות המלחמה הזו, אלא גם שותפו הבריטי טוני בלייר, ובהקשר הזה, העובדה המדהימה מכל ביחס לקשר הרופף בין החזית והקלפי היא שווינסטון צ'רצ'יל הפסיד את הבחירות דווקא לאחר שהציל את הממלכה המאוחדת במלחמת העולם השנייה, כך שבפרספקטיבה, אפילו אחד ההישגים הצבאיים הגדולים בהיסטוריה התגלה כחסר תועלת אלקטורלית.

לסיכומו של דבר, לעולם לא יהיה אפשר להכריע האם בהחלטה לפתוח במבצע הצבאי הנוכחי, כמו גם במקרים דומים קודמים, נטלו חלק שיקולים פוליטיים מודעים ולא מודעים. העובדה הבטוחה היחידה היא שההיסטוריה מוכיחה כי המשוואה "לצאת לקרב = לנצח בקלפי" הרבה פחות פשטנית מכפי שמנסים לתאר אותה.

לקריאה נוספת:
מערכת בחירות בצל לחימה: שיירת פוליטיקאים בדרום
בין עופר שלח למיכאל בן-ארי: דילמת עזה
מסע בזמן: תשדירי התעמולה מבחירות 2009

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully