בשבוע שעבר קיבלה משפחתו של סאתאר בהשתי הודעה על כך שבנם כבר אינו בן החיים. בהשתי, בלוגר אירני שהוחזק בכלא אוין שבטהרן, באגף 350 השמור לאסירים פוליטיים, ככל הנראה מצא את מותו בעקבות מכות שחטף מן הסוהרים במקום. הרשויות באירן לא הכחישו את ההערכות. יו"ר הרשות השופטת, צאדק לאריג'אני, וסגנו, מחסני אז'אהי, הודו כי מותו של בהשתי נגרם מאותן מכות. בהמשך הסכימו גם חברי הפרלמנט כי יש להתחיל בחקירה פנימית לגילוי הנסיבות שהביאו למותו של האסיר בן ה-35.
בהשתי נאסר יומיים לאחר שפרסם בבלוג שלו כי "מזה זמן רב מונעת הרפובליקה האיסלמית מפעילים אירנים עצמאיים להביע את דעתם על הנעשה באירן, על ידי עינויים ואיום בהוצאה להורג. אימיילים מאיימים, סינון של המדיה ומעצר לאור היום - אלה רק כמה דוגמאות למה שהמשטר הזה מעולל מדי יום". בהשתי ממשיך לספר בפרסום האחרון על המקרה האישי שלו: "אתמול הזהירו אותי סוכני המשטר שבקרוב אמי תצטרך ללבוש את בגדי האבל שלה. 'אתה לא סותם את הפה שלך', אמרו. השבתי כי לא עשיתי שום דבר שבגללו אצטרך לסגור את הפה. 'אתה מדבר יותר מדי', ענו. אני אומר וכותב את מה שאני רואה ושומע", הסביר בהשתי לקוראיו את שהשיב לאלה שבאו להזהיר אותו טרם מעצרו הקטלני.
אותם סוכני משטרה התייחסו בעיקר לבלוג האנטי-ממסדי של בהשתי, מי שבעבר טען שהתמיכה האירנית בעם הפלסטיני נעשית תוך הזנחת העם האירני. "לא עזה ולא לבנון. אתן את נשמתי למען אירן", הוא כתב באחד הפרסומים בבלוג שלו.
600 עיתונאים ובלוגרים הוצאו להורג ב-2011 באירן
לאחר מותו, מתברר כי האיומים על בהשתי לא הגיעו מצד השוטרים עמם חשב שהוא מדבר. מדיווחים באירן עולה כי אותם סוכנים היו אנשי משטרת "פתא", אחד מאגפיה של המשטרה הכללית באירן - "נאג'א" - שתפקידה לשמור על מרחב הסייבר במדינה מבלוגרים כמו בהשתי. זאת, למרות שביסודה של "פתא", שהוקמה לפני שנתיים, אין זכר לרדיפה אחר המבקשים את הזכות לחופש ביטוי.
תפקידה של "פתא" - קיצור של "מרחב ליצירת והחלפת מידע" בפרסית - כפי שמעיד אתר האינטרנט שלה, הוא לשמור על המרחב הזה מכל מני פעילויות שליליות המתרחשות ברחבי הרשת. למשל, מסביר האתר הרשמי, שומרת "פתא" על אזרחי אירן מהונאות אינטרנטיות ומזיופים ברחבי הרשת, גניבת מידע, פגיעה ביחידים או בקבוצות וכן מהאקרים כאלה ואחרים. בכניסה לאתר של "פתא" יש כפתור מלשינון, בו אמור כל אזרח לדווח על בעיה במרחב הקיברנטי. לחיצה על הכפתור מסבירה כי ההלשנה איננה אפשרית כרגע דרך האתר, אך היא מפנה את המשתמש לתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו, כדי שידווח על הפגיעה לה נחשף.
ארגון "משמר זכויות האדם" דיווח בתחילת השנה כי ב-2011 הייתה אירן שיאנית הכליאה וההוצאה להורג של בלוגרים ועיתונאים. 600 כאלה נהרגו על שהעזו לכתוב את דעתם, אך השלטונות עצמם הסכימו להודות רק בחצי מהמקרים. הארגון מספר על מקרים קודמים של מוות בקרב בלוגרים אירנים, דוגמת זה של אומידרזא מירסאייפי, שמת בתחילת השנה בעקבות כשל בטיפול הרפואי בכלאו. בני משפחתו טוענים כי מותו נגרם בשל שברים בגולגולת ובצלעות. במקרה אחר נכלא בטהרן אחד הבלוגרים המפורסמים בעולם, ובוודאי הבלוגר האירני שזכה לפרסום הרב ביותר - חוסיין דרחשן, שהתגורר בעבר בקנדה וביקר גם בישראל. למעלה משלוש שנים כלוא דרחשן בטהרן בגין האשמות שונות, בהן ביזוי המדינה וקשר עם מדינת אויב.
עולם הבלוגים והבלוגרים באירן פורח בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות הצורך של רבים לפרסם את דבריהם על אף המגבלות על חופש הביטוי במדינה. על עולמם של הבלוגרים פרסמה בשנת 2005 הסופרת נסרין עלוי את הספר "אנחנו אירן", ובו מחקר נרחב על בלוגים ובלוגרים במדינה שבה חופש הביטוי מוגבל. "עולם הבלוגרים" אומרת עלוי בסוף ספרה, "מאפשר הצצה לנוער האירני כיום, ומדובר במהפכה בתוך מהפכה". אותה מהפכה שבה קיווה בהשתי להשתתף, ובמסגרתה מצא את מותו.