גמילה דה-לוקס

באחוזה מפוארת בהרצליה מתקבצים בני האלפיון העליון כדי להיגמל מהתמכרויות - לסמים, לאלכוהול, למין, וגם לקניות ולאינטרנט - ומקבלים חדר מפנק, עיסויים וארוחות גורמה

  • ישראל היום
  • גמילה
יניב משיח

השעה שמונה בבוקר, וחבורת צעירים מתכנסת בחדר האוכל לארוחת בוקר מפנקת. חביתות, גבינות משובחות, ירקות, מיץ תפוזים טרי וקפה. מהחלונות נשקפת בריכת השחייה הגדולה, שלצידה ג'קוזי מפתה. בקומות העליונות מסדרים את החדרים, ובחדר הטיפולים מכינה מעסה את מיטת הטיפולים לעוד יום של מסאז'ים. לא, לא באנו לספר לכם על מלון בוטיק חדש. ככה נראה מרכז גמילה לטיפול בהתמכרויות של בני האלפיון העליון.

מרכז "וילה מטריקס", שהוקם לפני כשנה באחוזה מפוארת בהרצליה, הוא מסוג המקומות שרואים בתוכניות הבידור מחו"ל, שמארחים כוכבים בצרות דוגמת פריס הילטון, צ'ארלי שין ולינדזי לוהן. "המקום בא לענות על צורך של אוכלוסייה מסוימת הסובלת מהתמכרויות שונות", אומר אייל קארו (41), המייסד והמנהל. "אני לא מתבייש להודות שנמצאים כאן נגמלים ממעמד סוציו?אקונומי גבוה, כאלה שיכולים להרשות לעצמם לשלם את הסכומים שאנחנו דורשים כדי לקבל את הטיפול הטוב ביותר". הסכומים שקארו מדבר עליהם נעים בין 30 אלף שקלים ליותר מ?100 אלף בחודש: המחיר משתנה בהתאם לסוג הטיפול ולגודל החדר שבו שוהה המטופל.

מגוון ההתמכרויות שבהן מטפלים כאן רחב. החל ב"קונבנציונליות" - סמים, אלכוהול ואכילת יתר כפייתית - עבור בהתמכרויות לקניות ולאינטרנט, וכלה בהתמכרות למין. "רבים מהאנשים מתייחסים להתמכרות לקניות, לאינטרנט, לסקס ולסגנון חיים בסלחנות יתרה", אומר אייל קארו. "הם לא רואים את ההתמכרויות האלה בחומרה, כפי שרואים התמכרויות לאלכוהול ולסמים. הסלחנות הזאת עושה עוול למי שסובל מהבעיה".

עוד בוואלה! NEWS

כשפופקורן דג פוגש את הדיקסי

רון יוחננוב
לכתבה המלאה
"רבים מהאנשים מתייחסים להתמכרות לקניות, לאינטרנט, לסקס ולסגנון חיים בסלחנות יתרה" (צילום: אסנת קרסננסקי, ישראל היום)

תשעה חדרים יש בווילה, והם מעוצבים בקפידה. בכולם רצפת פרקט מהודרת או שטיח מקיר לקיר, חדר אמבטיה בוהק ומפנק, חדר ארונות גדול, מסכי פלזמה או LCD ומיטת קינג סייז. בניגוד למרכזי גמילה אחרים, שמנתקים את המטופל מהמתרחש בחוץ, כאן מאפשרים למטופלים להחזיק במכשיר סלולרי אם הם חפצים בכך. "אנחנו מבינים שהם צריכים להמשיך את ההתנהלות היום?יומית של חייהם", אומר קארו. "גם הקשר עם בני המשפחה נשמר בצורה מבוקרת, כדי שבסיום התהליך, היציאה לחיים האמיתיים לא תהיה אירוע פתאומי שגורר איתו טראומה".

כל המטופלים כפופים לסדר יום קבוע, שבו הם חייבים לעמוד. ב?08:00 מתכנסים לארוחת בוקר, בהמשך נערכות שיחות ומתקיימים טיפולים פרטניים, וב?13:00 ארוחת צהריים עשירה. "יש תפריט מגוון של מאכלי עדות - קוסקוס, מפרום, שניצל וינאי ומרקים שונים", אומרת אם הבית לאה סקלר חליפי, בעת שהיא מגישה צלחת עוגות ומאפים שלא היו מביישים פטיסרי בפאריס. "אני אחראית לתפריט האישי של כל אחד מהמטופלים, ואני שמחה לראות איך הם מתקדמים. היה לנו כאן בחור שסבל מאכילת יתר, ובזכות תפריט מאוזן שהכנתי לו ותוכנית אימונים שבנו לו, הוא רזה 12 ק"ג בעשרה ימים. חודש אחר כך הוא הגיע לפה להגיד לי תודה. התרגשתי לראות שהוא המשיך בתהליך הזה גם בחוץ".

סדר היום ממשיך בפעילויות אישיות ובטיפולים פסיכולוגיים ואחרים, חלקם יחד וחלקם לחוד. את הזמן הפנוי בין הטיפולים הם מעבירים בבריכה, בג'קוזי ובצפייה בטלוויזיה. ארוחת הערב מוגשת ב?18:00. כיבוי אורות - בשעה 22:45.
יציאות לפעילויות מחוץ למרכז וכן ביקור אצל המשפחה נעשים באישור ובתיאום עם מדריכים. "אנחנו מאפשרים לבני משפחה להגיע לבקר, ונותנים למטפלים לצאת לפעילויות מסוימות בתיאום איתנו", מדגיש קארו.

צוות המטפלים כולל אנשי מקצוע מוסמכים - ובהם מטפלת בדמיון מודרך, פסיכולוגים, שני עובדים סוציאליים, מעסה מקצועית, מדריכת תרפיה באמנות, פסיכיאטרית ודיאטנית מומחית בהפרעות אכילה, שמרכיבה תפריטים אישיים.
בין אנשי הצוות גם ארבעה מכורים לשעבר, שעובדים כמדריכים. "ההגדרה היא 'מכורים נקיים'", מספרת שיראל הדר (24), בעצמה "מכורה נקייה" שעובדת במקום כבר כמה חודשים בד בבד עם לימודים לתואר בפסיכולוגיה. שיראל סבלה מהפרעות אכילה מגיל 12, לאלכוהול הגיעה שנתיים מאוחר יותר ובעקבותיו התוודעה גם לעולם הסמים. את הגמילה הראשונה עברה בגיל 19, ועכשיו, היא אומרת, היא נקייה כבר שלוש שנים.

"בניגוד למרכזים אחרים, אצלנו נבנית לכל מטופל תוכנית אישית, שמטפלת בסימפטום ההתמכרות ובבעיות האישיות של המטופל. הרי אצל כל אחד ההתמכרות מתבטאת בדפוסים שונים של התנהגות. השהות במקום יכולה להיות בת כמה שבועות או אפילו כמה חודשים, זה תלוי בהרבה מאוד משתנים. יש כאלה שמגיעים לחצי שנה של טיפול, ויש כאלה שמגיעים מחו"ל ויכולים להישאר רק כמה שבועות, ואז נבנית להם תוכנית טיפול אינטנסיבית יותר".

מתי יודעים שאדם סיים את הטיפול ומוגדר "נקי"?
"מטופל מכור נמצא במאבק יום?יומי כדי להגדיר את עצמו 'נקי'. זה לא זבנג וגמרנו. הצוות המקצועי מוודא שהאיש אכן יכול לסיים את הטיפול במרכז, וגם אז, בודקים איזו מסגרת מתאימה לו בחוץ. יש כאלה שלא יכולים לחזור הביתה מכל מיני סיבות, והסיבה השכיחה ביותר היא שהבית הוא הסביבה שהביאה אותם להתמכרות. אנחנו עושים הכל כדי שהם לא יחזרו לשם, ואנחנו לא זורקים אף אחד למים בלי מעקב. הם חוזרים למרכז למעקב, כדי לראות איך הם מתקדמים ומה מצבם".

"זיגזגתי בין שני עולמות"

"רוב המכורים לומדים להסתיר את הבעיה ולנהל חיים שהם כאילו רגילים", אומר קארו. "צריך להבין שלא פעם מכור מחליף התמכרות אחת באחרת, כי זה בעצם מה שממלא אותו". הוא מדבר מניסיון: הוא עצמו היה מכור לסמים, להימורים, לאלכוהול ולסגנון חיים.

הוא גדל בשכונה ד' בבאר שבע. אבא עם תפקיד בכיר במשרד הביטחון, אמא מנהלת חשבונות בכירה בעירייה, ובבית עוד אח ושתי אחיות - "משפחה חמה ותומכת, שאיפשרה לי לחיות עם נורמות וערכים". אבל היתה גם השכונה, שבה היו חוקי הרחוב, וקארו נהנה לזגזג בין שני העולמות. "למדתי לתמרן בין היציבות בבית לטירוף ברחוב, אהבתי את זה".

בגיל 11 התחיל להמר. שיחק קלפים במקלטים עם חברים תמורת כסף קטן ודמי כיס שהיו לו. בהמשך למד דרכים להשיג כסף מהבית. הוא הימר בכל הזדמנות: "קיבלתי חיזוקים חיוביים מהחבר'ה שאני טוב, וזה המריץ אותי להמשיך".

בגיל 14 התחיל לשתות. "אני לא מדבר איתך על כוסית פה ושם אלא על לרוקן בקבוקים". אחרי כמה שנים גם זה הפסיק לרגש אותו, ואז פנה למריחואנה ולחשיש. "כל זה קורה בזמן שאני מנהל חיים נורמליים לחלוטין - משחק כדורגל בנבחרת הנוער של הפועל באר שבע, מקבל ציונים טובים מאוד, אבל תמיד עם הערת אזהרה שאני שובב ומופרע. בהמשך, המופרעות אובחנה כבעיית קשב וריכוז".

בצבא המשיך לנהל חיים פרועים. התגייס כספורטאי מצטיין, כך שהבסיס שבו שירת היה קרוב לבית. התפקיד שלו, מש"ק תחזוקה, השאיר המון זמן פנוי למסיבות, לסמים ולאלכוהול.
אחרי הצבא נסע ללוס אנג'לס ומצא עבודה בתחום השיווק. "הכרתי מישהי שכסף לא היה חסר לה. בתוך זמן קצר ויתרתי על העבודה, כי לא הייתי צריך לעבוד, חייתי על חשבונה. היא עשתה לי היכרות עם קוקאין. היו שם כמויות עצומות של קוק, ללא הגבלה".

רעידת האדמה שהתרחשה בעיר ב?1994 החזירה אותו לישראל. אבל במקום לחזור הביתה לבאר שבע העדיף להמשיך לאילת, והיה בין הראשונים שאירגנו בארץ מסיבות טראנס. אחרי שהצליח בארץ, נסע לעשות את זה בספרד ובפורטוגל.

החיים דווקא ניסו לסדר לו הזדמנויות להפסיק. למשל, משום מקום הגיעה הצעת עבודה במתקן ביטחוני רגיש. "אבא סיפר לי על מבחני הקבלה והלכתי למבדקי פוליגרף אחרי שעישנתי מלא חשיש. איכשהו, התקבלתי לעבודה. אבל המעבר למשהו מאוד ממוסד לא התאים לי. אחרי ארבע שנים החלטתי שזה לא בשבילי, ופרשתי.

"חזרתי שוב לעולם המסיבות והסמים, אבל כל אותו הזמן תהיתי למה אני עדיין בתוך העולם הזה. בשנת 2001 נסעתי ברכבת באמסטרדם, אחרי שעישנתי ג'וינט חשיש ענקי. הרגשתי שהכל מסתובב, ובתוך כל המערבולת הזאת אני רואה ילד קטן שיושב מולי ושואל אותי מה אני רוצה להיות. באותו רגע אספתי את עצמי וירדתי בתחנה הקרובה. הלכתי לקזינו, קניתי הר של קוקאין, ביזבזתי את כל הכסף שהיה לי, התקשרתי לאחותי ואמרתי לה שאני צריך עזרה".

באוקטובר 2001 נכנס אייל למרכז הגמילה רטורנו בדרום הארץ, לחצי שנה אינטנסיבית של גמילה. "זה דרש המון עבודה רגשית ותהליך לא פשוט של איזון. מחשבות על מה אני רוצה להיות, ועל הדברים שאני צריך לוותר עליהם. הבנתי שאני חייב ליצור לי עולם חדש, שלא כולל את הקשרים החברתיים מהעבר. נרשמתי לתואר ראשון בעבודה סוציאלית, ותוך כדי לימודים עבדתי כמדריך במרכז שבו עשיתי את הגמילה. כשסיימתי את התואר השני במינהל ומדיניות ציבורית התמניתי לתפקיד מנהל המרכז.

"במרכזי הגמילה שבמימון משרד הרווחה מטופלים מספר גדול של מכורים, בצורה קבוצתית וחשופה מאוד. לי היה חזון של מרכז פרטי, שמטפל באופן פרטני בהתמכרויות שונות, וההתייחסות למטופל היא כאל אינדיבידואל שעובדים איתו בכמה מישורים. מצאתי יזם שיביא את המימון, ולפני כשנה הקמנו את 'וילה מטריקס'".

"לי היה חזון של מרכז פרטי, שמטפל באופן פרטני בהתמכרויות שונות, וההתייחסות למטופל היא כאל אינדיבידואל שעובדים איתו בכמה מישורים" (צילום: אסנת קרסננסקי, ישראל היום)

עירית (שם בדוי, כמו שאר שמות המטופלים בכתבה), בת 34, באה מפאריס עם בתה בת ה?10 כדי לעבור טיפול גמילה מכמה התמכרויות: לסמים, למין ולקניות. בילדותה היגרו הוריה מישראל לארה"ב ומשם לפאריס. "בגיל 11 התחלתי לשתות אלכוהול כדי להיות מגניבה ולהרגיש אחת מהחבר'ה", היא מספרת. "באותה תקופה גם התחלתי להתמכר לקניות. הייתי הולכת לקניון עם אמא שלי, ובכל יום קונה מלא בגדים ונעליים. אמא לא ייחסה לזה חשיבות בהתחלה, וחשבה שאני רוצה להיות אופנתית. רק אחרי כמה שנים טובות היא הבינה שאני מכורה. אני כמובן הכחשתי".

במה מתבטאת התמכרות של ילדה בת 12 לקניות?
"בזה שבארון הבגדים היו 30 זוגות מכנסי ג'ינס ממותגים ואינספור חולצות מעצבים, שאני אפילו לא זוכרת מתי קניתי. בחדר שלי היו פזורות קופסאות של נעליים שבכלל לא טרחתי לנעול. כסף אף פעם לא היה בעיה. כשאמא לא נתנה לי גנבתי ממנה, או שביקשתי מסבא וסבתא".

בגיל 15 גילתה עירית את מיניותה, וההתמכרות למין הגיעה מייד אחר כך. "הייתי עושה את זה כל הזמן, ולא עניין אותי איך הבנים נראים או אם אני מרגישה כלפיהם משהו. התלמידים והנערים באזור שגרתי בו היו מתלחששים כשהייתי עוברת ומספרים אחד לשני מה עשו איתי. זה לא ממש עניין אותי, כי לי היה צורך למלא את החלל הריק הזה בתוכי".

את המריחואנה והקוקאין פגשה לראשונה בגיל 17, כשהחלה לעשן עם חברים. השילוב של סמים וסקס הביא אותה בתוך שנתיים לעיסוק בזנות. "הבנתי שהכסף יכול לממן לי את הסמים, ובאותו זמן, זה נראה לי הכי הגיוני בעולם".

ההתמכרויות הקשות של עירית - הסמים, הקניות והמין - התערבבו זו בזו, והיא נסחפה ללא יכולת לעצור. פעם אחת הוציאה 3,000 דולר במסע שופינג מטורף של יומיים בקניון ליד ביתה. במהלך חייה נכנסה ויצאה 11 פעמים ממרכזי גמילה שניסו לטפל בהתמכרות שלה לסמים, אך ללא הצלחה.
בתחילת השנה הגיעה לווילה מטריקס, עם בתה. הילדה היתה בחופשה מבית הספר, והשתיים ניצלו את זמן הגמילה לשיפור וללמידה מחודשת של יחסי אם?בת. האב, אגב, יצא מחייהן. הן עברו טיפולים פסיכולוגיים משותפים ושיחות ארוכות, שבהן עבדו מחדש על הקשר שלהן, שנפגע קשות בשל ההתמכרות של עירית.

"בטיפולי הגמילה הקודמים הייתי חוזרת הביתה, לסביבה הטבעית שלי, וכל ההרגלים הרעים והאנשים שהשפיעו עלי לרעה חזרו לחיי", היא משחזרת. "הפעם הבנתי שאני רוצה את החיים שלי בחזרה. יש לי ילדה לגדל, ואלה לא החיים שאני רוצה לתת לה. מגיע לה ולי הרבה יותר מזה".

מעט אחרי הראיון סיימה עירית את טיפול הגמילה במרכז, שארך תשעה חודשים. היא שבה לצרפת עם בתה.

"החבר'ה מפעם חייבים שכל בילוי יכלול סמים ואלכוהול, ואם לא - אתה נחשב חנון" (צילום: אסנת קרסננסקי, ישראל היום)

כרמית (22), צעירה יפהפייה עם שיער גולש, באה למרכז כדי להיגמל מהתמכרות לסמים ולקניות. "אולי במקום כרמית תקראו לי שאנל?" היא שואלת וצוחקת.

הסיפור שלה עשוי מהחומרים שמהם עושים סרטים. יש בו בת טובים דקיקה וזהובת שיער, סמים, אלכוהול, מעצרים, גניבות, ואפילו ניסיון רצח. היא באה ממושב מבוסס, שם התיישבה המשפחה שלה אחרי שעלתה מארה"ב. "בגיל 13 התחלתי להסתובב בעיר, וזה הקסים אותי כי פתאום ראיתי כל מה שאין לנו במושב - ערסים, אלכוהול ואקשן. זה הדליק אותי. הייתי יוצאת כל לילה עם חברה טובה מהמושב, שבשלב מסוים נטשה, כי נמאס לה. אני רק רציתי לטעום עוד ועוד מהחיים האלה".

בגיל 15, אחרי שהתרגלה לסיגריות ולאלכוהול, החלה לצאת למועדונים ולעשן מריחואנה וחשיש. ההורים, שלא היו מאוד מעורבים בחייה, קיבלו בבית מתבגרת עם התפרצויות אלימות והתקפי זעם. "הם לא הבינו אותי וציפו ממני לתעודה של מאיות. חשבו שאני אהיה רופאה ושאתחתן עם עורך דין מצליח. הם רק שכחו לשאול אותי מה דעתי על התוכנית שלהם. שתבין, הייתי גונבת להם את האוטו ונוסעת בלי רישיון, הברחתי סמים לחברים שהיו בכלא, והרבה פעמים הייתי הולכת למשטרה ומוציאה לאבא צו הרחקה מהבית סתם כי הוא עיצבן אותי. פעם גם שפכתי כוס קולה על שוטר שבא לעצור אותי.

"בגיל 18 בערך הכרתי דרך חברה מתל אביב המון מפורסמים ודוגמניות, שהיו עושים סמים במסיבות פרטיות. חלק מהם היו לוקחים אותי להופעות שלהם, שופכים עלי כסף ונותנים לי סמים, ואני בתמורה הייתי שוכבת איתם".

נקודת השפל היתה כשסכין הוצמדה לגרונה על ידי עבריינית שאיימה לרצוח אותה. "היא והחיילות שלה עמדו סביבי בחניון נטוש ואיימו לחתוך לי את הגרון, רק כי הן חשבו שאמרתי עליה משהו לא במקום. אין לי מושג איך הצלחתי להשתחרר מהן, אבל זה היה הרגע שבו התקשרתי לאמא וביקשתי עזרה. אמרתי לה שאני חייבת שהיא תתקשר למרכז גמילה".

את וילה מטריקס הכירה הודות לפסיכולוגית שאצלה טופלה. "לא אהבתי את הפסיכולוגית ולא תיקשרנו בכלל, אבל באחת ההזדמנויות היא הפגישה אותי עם אייל. לא הייתי סגורה על זה שבא לי ללכת לגמילה. הלילה שבו הרגשתי את הסכין בגרון היה מבחינתי הנקודה שבה הבנתי שאני חייבת לעזור לעצמי".

כרמית סגרה את העמוד שלה בפייסבוק, ניתקה מגע עם החברים מהעבר, ושומרת על קשר עם חברה אחת בלבד. "החבר'ה מפעם חייבים שכל בילוי יכלול סמים ואלכוהול, ואם לא - אתה נחשב חנון. לא על זה מתבססת חברות. החברה שנשארה איתי היא הכי אמיתית. היא מבינה שאני בטיפול, והיא מאוד שמחה בשבילי".

נוסף על ההתמכרות לסמים, היא החלה להתמכר לקניות. ממש לפני שנכנסה למרכז הגמילה עשתה מסע קניות: "הייתי צריכה שמפו, מרכך, קרם גוף וכל מיני דברים בסיסיים לשהות פה. אבל כשנכנסנו לחנות התפרעתי, נכנסתי לאמוק והעמסתי את העגלה בהמון דברים. המדריך שהצטרף אלי ואל אמא הסביר שקונים רק מה שתיכננו בהתחלה, ואני התחלתי להתפרע ולצרוח על אמא שלי שאני לא נוסעת אם לא קונים הכל. בסוף קנינו כל מה שהיה בעגלה, יצא חשבון של 400 שקלים. אני באמת לא מבינה מה הסיפור, אלה דברים שהייתי צריכה".
כרמית שהתה במרכז הגמילה שישה חודשים. כרגע היא נקייה מסמים, ומגיעה רק לטיפולים אמבולטוריים ולביקורת. גם תאוות הקניות טופלה, אם כי, מדגיש אייל, "המדד היחיד שלנו לגמילה מקניות הוא חזרה לשיגרת חיים נורמטיבית, שבה מיושמים כל הכלים שנרכשו במהלך הטיפול. זה יכול להימדד רק לאורך זמן".

"כל החיים היה לי כל מה שרציתי מבחינה כספית. מה שרציתי קנו לי. הייתי ילד מפונק מאוד" (צילום: אסנת קרסננסקי, ישראל היום)

רועי (30) מגיע ממשפחה דתית מבוססת ואמידה מאזור המרכז, שם גדל עם עוד שמונה אחים. הוא חובש כיפה סרוגה, ומכור למה שמוגדר כהתמכרות של הדור החדש: לסגנון חיים.

"אני נמצא כאן כבר חצי שנה, ורק לפני שבוע, בשיחות הקבוצתיות, הצלחתי להגיד: 'אני רועי, ואני מכור'. עד אז התעקשתי לוותר על ההצהרה הזאת, כי לא הבנתי בכלל ל?מה אני מכור. חשבתי שאני עוד מישהו שהסתבך בחובות". החוב שעליו מדבר רועי הוא סכום אסטרונומי של 3 מיליון שקלים, שהוא חייב לבנקים ולשוק האפור.

"כל החיים היה לי כל מה שרציתי מבחינה כספית. מה שרציתי קנו לי. הייתי ילד מפונק מאוד, לא קיבלתי 'לא' כתשובה. התרגלתי לרמת חיים שבה יש הכל, וכנער מתבגר לא הטרחתי את עצמי ללכת לעבוד. אחרי הצבא יכולתי להמשיך לא לעבוד וההורים היו מפרנסים אותי, אבל רציתי לעשות עם עצמי משהו והלכתי לעבוד בשיווק ומכירות. גיליתי שאני טוב בזה, והרווחתי יפה במשך שש שנים. הייתי שוכר מכוניות יוקרה - ביואיק וב.מ.וו, אוכל במסעדות הכי יקרות ומזמין חופשי, בלי להסתכל בכלל על החשבון. אם הייתי קונה בגדים, אז רק מותגים ומעצבים נחשבים. את החופשות הייתי מבלה בסוויטות הכי יקרות בארץ.

"היה חשוב לי להראות לכולם שיש לי כסף, לעשות רושם. שידברו עלי. שיקנאו. כדי לממן את סגנון החיים המוטרף הזה לקחתי הלוואות מהבנק, וכשהבנתי שאני לא יכול לקחת עוד הלוואות מהבנקים, עברתי לשוק האפור. לא פחדתי בכלל, כל מה שעניין אותי היה איך אני ממשיך לחיות ככה ומראה לכולם שיש לי".

הוא בחר להתעלם מהעובדה שהכסף שהוא לווה לא באמת שלו, ושמתישהו צריך להחזיר אותו עם ריבית אסטרונומית. כשהבין שאין לו מאיפה להחזיר חוב של מיליונים, שיתף את הוריו במצוקה. "בכל אותה תקופה לא ישנתי. חייתי על כדורי שינה, עם דפיקות לב מטורפות מהמחשבה שבכל רגע ידפקו בדלת וירצו את הכסף. ההורים שלי לא הבינו מאיפה זה בא להם, אבל זה לא הפתיע אותי. מאז שאני ילד הם תמיד היו עסוקים בעצמם ובעסקים שלהם, ואנחנו, הילדים, לא ממש עניינו אותם".

ההורים החליטו לטפל בבעיה והביאו את רועי למרכז הגמילה כדי לטפל בבעיית ההתמכרות שלו. "הבנתי שאני בבעיה ושאני חייב להעביר לאנשים אחרים את השליטה בחיים שלי, כדי שיעזרו לי לטפל בעצמי ולחזור לחיים", הוא אומר. את החובות הכבדים שהשאיר אחריו משלמים הוריו ואחיו, אחרי שהגיעו להסדרי פריסת חוב עם אנשי השוק האפור. "מדי פעם המלווים שואלים את אחי עלי, אולי אני זקוק לכספים, כדי לוודא שהרומן לא ייגמר. "הוא מסביר להם יפה שלא, אין צורך. שאני נמצא במקום אחר בחיים. המטרה שהצבתי לי היא לא לחזור למקום ההוא לעולם".

איך תזהו מכור/ה? מי עוזר?

משרד הרווחה והשירותים החברתיים נותן מענה למתמכרים באמצעות הרשויות המקומיות ועמותות ציבוריות, המטפלות בסוגי ההתמכרויות השונים - לאלכוהול, לסמים ולהימורים.

מנתוני משרד הרווחה עולה כי בשנת 2010 היו רשומים במחלקה לשירותים חברתיים 14,588 נפגעי סמים, 7,834 נפגעי אלכוהול ו?739 נפגעי הימורים. לנתון זה יש להוסיף 1,340 אנשים הנמצאים בקהילות טיפוליות ו?1,500 נערים ונערות עד גיל 18, שעליהם אין רישום בטופס נתוני יסוד.

הנתונים לא כוללים נפגעי התמכרויות לסמים, לאלכוהול ולהימורים שאינם רשומים במחלקות לשירותים חברתיים. מספר נפגעי ההימורים המדווחים נמוך מכיוון שתחום זה כמעט אינו מתוקצב. לא נמסרו נתונים בנוגע להתמכרות לאינטרנט, לסקס ולקניות.

"רבים מהאנשים מתייחסים להתמכרות לקניות, לאינטרנט, לסקס ולסגנון חיים בסלחנות יתרה, ולא רואים את ההתמכרויות האלה בחומרה כפי שרואים התמכרויות לאלכוהול ולסמים", אומר אייל קארו. "הסלחנות הזו היא עוול למי שסובל מהבעיה, והיא בעצם מתן לגיטימציה זולה, כי אם נודה בכך יהיה לנו קשה להתמודד עם הבעיה במקרה שנגלה שאנחנו סובלים ממנה".

ההתמכרויות לסמים, לאלכוהול, לאינטרנט, לסקס, להימורים ולקניות מלוות במאפיינים כלליים זהים, שיכולים להעיד כי ההתנהגות יצאה מגבולות הנורמה והיא מוגדרת כהתמכרות. אמנם לכל התמכרות יש מאפיינים ספציפיים המתייחסים אליה בפרט, אך יש כמה נורות אזהרה וסימני זיהוי לאורך הדרך שיכולים לאותת לנו כי מדובר בהתמכרות הדורשת זיהוי, גמילה וטיפול. ארגון הבריאות העולמי קבע כמה קריטריונים לאבחון התמכרות:

שימוש חוזר ונשנה בחומרים פסיכואקטיביים או ביצוע פעולה בחזרה כפייתית, עם קושי בוויסות או הפסקה.

צורך כפייתי בהמשך השימוש בחומרים או בביצוע הפעילות הממכרת בכל תנאי.

פיתוח סיבולת לחומרים המביאה לצריכה גבוהה יותר כדי להשיג את האפקט הרצוי.

תסמיני גמילה - קריז ותופעות גופניות קשות עקב הפסקת השימוש.

השתלטות השימוש בחומרים ובפעילות על החיים ועל סדר היום של המשתמש תוך כדי פגיעה משמעותית בסדר היום, בחיים התקינים ובתחומי האחריות.

התמדה בשימוש בחומרים או בפעילות למרות המודעות לנזקים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully