הקרב על הבית

האחים לבית שלף, אם נעלה אתכם למגרש ותשחקו אחד על אחד, מי ינצח?
גור: "לא יודע מי ינצח, אבל המשחק ייגמר ב?0:1. אחרי סל אחד שנינו נתעייף, נתנשף ונפרוש הצידה".
אורי: "גור ינצח, אבל אני יכול לתת פייט לחצי דקה".

אז מה, גם בדרבי המנהלים מכבי מנצחת את הפועל?
אורי: "אין תגובה".
גור: "כרגיל, הפועל מנסה להרדים אותנו. אתה יודע איזה שחקן אורי היה?"
אורי: "הייתי כמו נדב הנפלד, רק בלי ההגנה".
גור: "היית השחקן הכי טוב בארץ בגילך".
אורי: "כן, בטח, בגיל 12".

בעוד שבועיים יגיע הרגע שלו חיכו וציפו חובבי הספורט בישראל במשך שש שנים וחצי: שובו של דרבי הכדורסל הגדול. מכבי תל אביב נגד הפועל תל אביב, הצהובים נגד האדומים, האלופה הנצחית נגד האנדרדוג האולטימטיבי. השבוע, בכדורגל, הפועל ניצחה. בכדורסל זו יכולה להיות אופרה אחרת.

משני צידי המתרס יתייצבו שני אחים: גור שלף (38), מנהל מכבי תל אביב, קפטן הצהובים בעשור הקודם; ואחיו הגדול, אורי (40), הרוח החיה של הפועל אוסישקין מאז הקמתה ב?2007. בתחילה היה מאמן?שחקן, ועכשיו הוא המנהל המקצועי.

לא כל אוהדי מכבי יודו בכך, אבל הם התגעגעו ליריבה העירונית. בעונה שעברה זכו הצהובים באליפות ובגביע המדינה אחרי שניצחו את מכבי אשדוד ומכבי ראשון לציון. האווירה היתה נינוחה, מחויכת, שום דבר שמזכיר את הקרבות הגדולים, כשלבאן מרסר הלם בתומר שטיינהאור וכשמוטי ארואסטי התקוטט עם מייק לארגי. הצהובים החזיקו אצבעות שהאדומים יעלו לליגה הבכירה, כי גם להם חסר העניין. עכשיו הם רק רוצים לנצח, ואם אפשר - גם להביס.

מסע מדהים עשתה הפועל עד למקום שבו היא נמצאת היום. הקבוצה התפרקה מנכסיה, אולמה הביתי ברחוב אוסישקין נהרס, אבל כעוף החול, היא הוקמה מחדש על ידי האוהדים והתקדמה עקב בצד אגודל מליגה ב' עד לארץ המובטחת - ליגת העל. האוהדים שאגו "הפועל חזרה", השחקנים והמאמנים הזילו דמעה. עכשיו הם כאן כדי להישאר. הם כבר ניצחו את הפועל ירושלים במלחה, אבל הדרבי, כידוע, מעל לכל. בעוד שבועיים ויומיים יתייצבו בהיכל נוקיה, האולם שהם כל כך שונאים.

"אין מה להגיד, הפועל היא פרויקט מדהים", מפרגן גור. "אני שמח לראות את אחי מצליח, ואני שמח גם שהפועל חזרה. מייד בסיום הניצחון שהעלה אותם לליגת העל, שלחתי לאורי ולמאמן ארז אדלשטיין הודעות ברכה. אסור היה להרוס את אוסישקין. היו צריכים לשפץ אותו או לבנות אולם אחר במקומו".

אורי: "גור עוזר לי. הוא המליץ לקחת את ארז".

גור: "כבר אין כל כך את מי לשנוא שם. אפילו היו"ר שלהם, רמי כהן, הוא בחור נחמד. פעם, עוד לפני שהגעתי למכבי, קיבלתי הצעה לשחק בהפועל, אבל לא הלכתי לשם בגלל שאול אייזנברג. אורי לא ילך למכבי גם אם יציעו לו שכר גבוה פי עשרה. אני אגיד לך יותר מזה: יש מעט מאוד אנשים שעושים את עבודתם מאהבת הסמל. המייצגים שלהם זה שמעון מזרחי ואח שלי".

אורי, אחיך ניסה להחמיא לך, ובסוף הישווה אותך לשמעון מזרחי.
"מה שמכבי עשתה ב?45 השנים האחרונות זה דבר גדול. בהרבה מקרים לא הסכמתי עם הדרך ועם הצורה, אבל בשורה התחתונה הם יצרו זהות של מועדון מפואר באירופה. גם אנחנו בהפועל רוצים לייצר משהו עם שורשים לטווח ארוך".

אתה חולם על זכייה באליפות?
"ברור. מי שלא חולם, מקומו לא איתנו. אבל אין טעם לצאת בהצהרות מפוצצות. כשנהיה מוכנים לזה, כולם יידעו. גם יהושע בן?נון הכניס את עם ישראל לארץ, אבל לקח עוד הרבה זמן עד שהוא כבש אותה. זה לא באמת משנה אם ניקח אליפות, השאלה היא מה יהיה בטווח הארוך. תראה מה קרה להפועל חולון ולגלבוע/גליל. אז הן לקחו אליפות, אז מה? אנחנו צריכים להמשיך בקצב שלנו, כפי שעשינו עד עכשיו. כשנהיה מוכנים, כולם כבר יראו ויידעו".

גור, לך יש מילה טובה להגיד על הפועל?
"אני מעריך את אהבת הסמל שלהם ואת התמיכה שהקהל מעניק לקבוצה בכל מקום ובכל מצב. כמעט כל הקהל, חוץ מקומץ הארסים והפנאטים".

גור ואשתו שירה מתגוררים בתל עדשים שבעמק יזרעאל עם שלושת ילדיהם: נועם (בת 10), עמרי (בן 8) ואיתי (בן שנה וחצי). הוא נוסע בכל יום לתל אביב, וכשמכבי מתאמנת פעמיים ביום - בבוקר ובערב - הוא הולך לאכול צהריים ולנוח אצל האמא נילי (69) במרכז העיר. אורי, שמתגורר סמוך לאמו עם אשתו תמר ועם בנם ניב (שנה ועשרה חודשים), מצטרף אליו. "ארוחת מנהלים", הם קוראים לזה. לפני כמה שנים הם אפילו כתבו יחד ספר ילדים, "צביקי הרואה ואינו נראה". "פשוט לגור נמאס להמציא בכל לילה סיפור חדש לילדה", מסביר אורי.
אנחנו יושבים באחת המסעדות בהיכל נוקיה. אחד מבעלי העסקים במקום, אוהד הפועל, בא ללחוץ לגור את היד. "אתה מכיר את אחי הקומוניסט?" שואל גור. "סוף סוף יש פה מישהו נורמלי", מחזיר אורי. גם האוהד לא נשאר חייב: "אני לא אשכח איך באת עם מכבי לאוסישקין וקיבלתם מהפועל 25 הפרש בראש", הוא מקניט, ונענה מייד על ידי המכביסט: "גם תרנגול עיוור מוצא לפעמים גרגיר".

אביהם של השניים, עמי שלף ז"ל, היה אחד הסמלים הגדולים של הפועל. הוא שיחק בשורותיה במחצית השנייה של שנות ה?60, ופרש מכדורסל אחרי האליפות האחרונה שבה זכתה עד היום - ב?1969. אחר כך הוא גם אימן אותה וניהל בה, ונפטר ממחלה קשה ב?1988 כשהוא בן 52 בלבד. אוהדי הפועל לא שוכחים לגור את המעבר למכבי, שנראה בעיניהם כבגידה. במשחקי הדרבי בעשור הקודם נהגו לשיר לו בקול גדול: "אבא מתהפך בקבר". אורי ניסה לבקש מראשי המקהלה שיפסיקו, כי אותו אבא היה גם אבא שלו. זה לא עזר.

באחד המקרים הצליח אחד מאוהדי הפועל להוציא את גור מהכלים. זה היה לפני משחק אימון של נבחרת ישראל באוסישקין ב?2003, גור היה אז קפטן הנבחרת, והאוהד - קטין בן 17 - קילל אותו. גור זרק לעברו את הכדור, עלה ליציע ודחף אותו. הוא הועמד לדין בגין תקיפה, ובמסגרת הסדר טיעון ביצע עבודות לתועלת הציבור.

"אני לא מצטער על מה שקרה", אומר גור. "הדבר המדהים הוא שזה אפילו לא היה בדרבי בין הפועל למכבי. עד היום, כשאני יושב בבתי קפה, ניגשים אלי אוהדים של הפועל וצועקים לי, 'נאצי, היטלר'".

אורי: "רוב האוהדים יצאו נגד מי שקילל את גור. אוהדי הפועל שאני מכיר לא יתחברו לדבר כזה".

בשבוע שעבר צולם ביציע אוהד הפועל שלבש חולצה ועליה הכיתוב "שתהיה שואה למכבי".
אורי: "הדברים האלה פוגעים בנו. אנחנו מנסים להסביר את זה כבר הרבה שנים, אבל לא כולם מבינים. פעם, כששחקן יריב היה שוכב פצוע על הפרקט, היו שרים בצחוק 'הוא מת, הוא מת', וזהו. היום מאחלים לאנשים שואה, קוראים להם להתאבד. זה דור אחר, שחושב שזה אותו דבר. אנחנו לא באים לחנך, ולא מתיימרים להצליח במקום שבו החברה נכשלה - בתי הספר, ההורים, הצבא והמשטרה. אבל הצלחנו למזער את התופעה, והשירים האלה כמעט נעלמו. אני חושש שבדרבי יהיה בלאגן, גם אם לא בעוצמות של פעם".

גור: "אני מקווה מאוד שלא באותן עוצמות. פעם, כשחזרנו מדרבי באוסישקין, זרקו לבנה על האוטובוס שלנו וניפצו חלון. גם כשהאוהדים שלנו קוראים 'מחבל' לסלים טועמה, זה לא בסדר. אבל זה עדיין לא כמו מה שקורה בהפועל. הלו, מדובר פה בשחקני נבחרת שמייצגים את המדינה ואת הדגל. עדיף שכולם יתרכזו בעידוד הקבוצה שלהם, ויפסיקו להיות כאלה פנאטים".

אורי: "הפנאטיות של אוהדי הפועל באה בתגובה על משהו. במכבי זה שונה כי אצלם רק מנצחים, הכל תמיד טוב. האוהדים נראים כאילו שהם באים בכלל לקונצרט, שותים אספרסו במחצית".

גור: "ומה רע בזה? ספורט הוא גם תרבות, רק בארץ הופכים אותו למלחמה. יש בהיכל מנויים שיושבים באותו כיסא כבר 30 או 40 שנה, וכן, הם עונדים שעון רולקס. אז מה? הם גנבו משהו ממישהו?"

אורי: "הבעיה היא שאין פה באמת תרבות. גם כשאוהדי מכבי אומרים שהם התגעגעו אלינו, זה סתם פופוליזם זול. למה הם התגעגעו בדיוק? הרי זה נורא ואיום להיות אוהד מכבי בליגה הישראלית. אני לא הייתי עומד בזה".

גור: "כשאתה שיחקת בהפועל, היה לכם על הגופיות הסמל של 'בירה מכבי'".

אורי: "היום זה לא היה עובר בשקט".

כשהיו קטנים, הלכו יחד למשחקים של הפועל באוסישקין. "היינו מסיימים אימון בקט?סל, ויושבים לחכות למשחק של הקבוצה הבוגרת", נזכר גור. אורי מספר שהעריץ את לינטון טאונס מהכדורסל ואת יהודה עמר מהכדורגל. גור אומר שהתחבר דווקא לניב בוגין מהפועל חולון. "גדלנו על הזרים של הפועל. אני זוכר כמה התרגשתי כשראינו את מייק לארגי בים".

אז מתי נגמרה האהבה?
אורי: "הוא התרכז יותר בכדורסל, פחות באהדה".

גור: "עברתי לגבעתיים, שיחקתי בגבת, במכבי רמת גן ובגליל עליון. הדרך משם למכבי היתה טבעית. זה לא כזה סיפור. הרי אפילו מיקי ברקוביץ' סיים את הקריירה בהפועל, אז מי אנחנו בכלל?"

אורי: "אני הפכתי לאוהד, ועד היום אני כזה. לפני שנתיים עוד היה לי מינוי למשחקי הכדורגל, אבל עכשיו אין לי זמן ללכת. את הדרבי שהיה השבוע לא ראיתי בכלל, כי היה לנו אימון באותו זמן".

גור, מה אבא היה אומר על זה ששיחקת במכבי?
גור: "אבא הוא שאמר לי לעזוב את הפועל. הייתי בן 13, וכבר אז היה בלאגן בהפועל. לא היו הסעות למשחקים והתאמנו בפארקים במקום במגרשי כדורסל. אני ניצול של המערכת. לא גדל שם שחקן ראוי אחד ב?30 השנים האחרונות, ואיזה כישרונות היו. עזבתי בזמן. רציתי לעבור למכבי, כי שיחקו שם עודד קטש ודודי אדלר שהיו חברים טובים שלי, אבל הסכימו לשחרר אותי רק לקבוצה ממרכז הפועל. אז עברתי לגבעתיים".

אורי: "כששיחקתי בקבוצה?הבת, הפועל אריה, אמא שלי היתה מכבסת לכל השחקנים את המדים".

גור: "אפילו לא שילמו לו משכורת. בסוף, כשאורי רצה לעזוב את הקבוצה, לא רק שלא הסכימו לשלם לו את כל החובות - אלא עוד דרשו ממנו דמי שחרור. כל הביקורת על המעבר למכבי היא סתם צביעות. הרי כל שחקן בהפועל היה עובר למכבי ברגע שהיו פונים אליו. מי שיגיד שלא, משקר".

אורי הוא עורך דין במקצועו. ב?1993 היה חלק מהפועל תל אביב האגדית של שמעון אמסלם, עמוס פרישמן, חיים זלוטיקמן, דיוויד ת'רדקיל, תומר שטיינהאור ועמי נאווי, תחת שרביטו של המאמן רלף קליין ז"ל. הסגל הזה הביא לאדומים את גביע המדינה, אולם הפסיד לגליל עליון בקרב על האליפות. מאז ועד היום הפועל לא זכתה בתואר נוסף. ב?1997 אורי ירד עם הפועל לליגה השנייה.

גור מעולם לא הפסיד תואר ישראלי עם מכבי. בשבע שנותיו בקבוצה הוא זכה בשבע אליפויות ובשבעה גביעי המדינה, והוא בין יחידי הסגולה שזכו במדים הצהובים בשלוש אליפויות אירופה. הוא הקפטן היחיד בהיסטוריה של המועדון שהניף את הגביע פעמיים - ב?2004 וב?2005. אלא שגם אוהדי מכבי לא תמיד ידעו איך לקבל אותו. במשך שנים הוא היה "הבן החורג" בגלל השורשים האדומים של משפחתו. עד היום טוענים נגדו שהוא אוהד הפועל בכדורגל.

"לחלק מהאוהדים יש בעיה איתי, וזה לגיטימי. אני לא מתכחש להיסטוריה שלי. גדלתי עם סמל של הפועל על החולצה, חונכתי בבית של הפועל. אבל אני לא יכול להגיד שאני אוהד שלהם. מה, אם הייתי אוהד הפועל, אתה חושב ששמעון מזרחי היה נותן לי להיות פה? גם דני פדרמן (מנכ"ל שותף במועדון ובנו של הבעלים דיוויד פדרמן; א"ו) שיחק בהפועל אריה עם אורי. בלי קשר לדני, בוא נגיד שאפילו בתוך מכבי אני לא האוהד הכי גדול של הפועל".

אורי, איך התמודדת עם ה"עריקה" של אחיך?
"עד היום חברים שלי מסתלבטים עלי וקוראים לי 'אח של המכביסט'".

גור: "יש לו גם חברים אוהדי מכבי, כמו שלי יש חברים אוהדי הפועל".

אורי: "חברים אוהדי מכבי? יש לי, אבל לא הרבה".

וכשאחיך שיחק במכבי, לא היית בעדו?
אורי: "הייתי בבעיה".

גור: "בתקופות שישבתי על הספסל ולא שיחקתי, הוא רצה שמכבי תפסיד".

אורי: "אפילו הייתי מגיע למשחקים ביד אליהו. אבל מה ששבר אותי סופית היה נס ז'לגיריס".

גור היה האחראי הישיר לנס הזה ב?2004, כשמכבי אירחה את ז'לגיריס קובנה בקרב על הכרטיס לפיינל פור בתל אביב. הצהובים כבר השלימו עם ההפסד ועם אובדן החלום, אבל בשתי השניות האחרונות מסר גור כדור שחצה את כל המגרש והגיע לדריק שארפ, שקלע שלשה וכפה הארכה. מכבי ניצחה, ולא עצרה עד לזכייה ביורוליג.

גור: "היית בנס ז'לגיריס?!"

אורי: "כן, כן, ישבתי ביציע. פיני גרשון עשה לך בית ספר ולא נתן לך לשחק, אז באותו ערב היה ברור לי בעד מי אני. ממש שמחתי כשראיתי שז'לגיריס עומדת לנצח, אבל היה לי רגע של חולשה. רבים מהאוהדים שלכם, במקום להישאר ולעודד, התחילו ללכת הביתה עוד לפני סיום המשחק. חשבתי לעצמי, איך לא מגיע לכם קהל כזה. אפילו קצת כאב לי. כשמכבי ניצחה פירגנתי לגור, אבל זה פשוט היה קשה מדי. מאז הפסקתי ללכת למשחקים שלו".

משפחת שלף היא משפחה ספורטיבית. עמי שלף ז"ל שימש לאחר פרישתו מכדורסל יו"ר התאחדות הספורט. האם נילי עבדה כמורה להתעמלות. האחות אלה נשואה לכדורסלן העבר אורן אהרוני, שכיום הוא המנהל המקצועי במחלקת הנוער של מכבי תל אביב. שירה, אשתו של גור, היא בעלת תואר בחינוך גופני וסטודנטית לתזונה. ובזמן שהשבט נקרע בין הצהוב לאדום - מי שנקלע ללב העימות הוא האחיין עמית (10), בנם של אלה ואורן.

"סגרנו בינינו שהוא יאהד את מכבי בכדורסל ואת הפועל בכדורגל", מחייך גור, ואורי צוחק: "הוא תינוק שנשבה. לפני כמה שבועות לקחתי אותו לשער 5 בבלומפילד, שילמד קצת".

לגור אין חולצות אדומות בארון, "אבל אין לי בעיה שאשתי והילדים ילבשו אדום. לא מזמן אורי נתן לי במתנה תיק מאמנים שהם קיבלו בהפועל. למה הוא לא לקח אותו? כי בכיס היה פס צהוב. קורי קאר שיחק בעונה שעברה בהפועל, ובקיץ קראנו לו להתאמן איתנו במכבי. הוא התקשר אלי וביקש רשות להביא את הנעליים שלו, שיש בהן שני פסים אדומים. אישרתי לו".

לאורי, מיותר לשאול, אין פריטים צהובים. "האמת היא שגם לי אין", מפתיע גור. "זה לא צבע פרקטי ללבוש ביום יום, רק במשחקי בית".

השניים מתעקשים שהדרבי לא יכניס את המשפחה לכוננות ספיגה. "זה לא שאנחנו משחקים", מסביר אורי. "אפילו המאמנים רואים זה את זה על הקווים, אבל אנחנו סתם יושבים על הספסל. יש מצב שהמזכירות תסתיר ואפילו לא נראה אחד את השני".

גור: "כשחקן אהבתי את הדרבי, וכמנהל זה הדרבי הראשון שלי. זה חתיכת כאב ראש. עכשיו אני יותר לחוץ, כי אין לי השפעה על מה שקורה במגרש".

בעד מי המשפחה תהיה?
אורי: "בעד מכבי".

גור: "אכלנו הרבה מרורים מהפועל בצעירותנו, אז לאמא יש משקעים".

היא תצפה במשחק?
אורי: "אין סיכוי. את המשחקים שלי היא הפסיקה לראות לפני כמעט 30 שנה. תמיד התרגזה שאני לא רץ להתקפה".

גור: "היא לא עומדת במתח. אולי היא תנסה לצפות בהתחלה, אבל מהר מאוד היא תכבה את הטלוויזיה".

אתם יכולים לנחש מה אבא שלכם היה אומר לקראת הדרבי?
אורי: "קודם כל, הוא בטוח היה גאה בקריירה שהיתה לגור. לי הוא היה אומר: 'לך תמצא פרנסה'".

גור: "הפרויקט של אורי בהפועל היה עושה אותו מאושר. על הדרבי הוא היה אומר לנו שנעזוב את השטויות וניתן לו לשמור על הנכדים".

ומי ינצח בדרבי?
אורי: "מכבי, ב?40 הפרש".

גור שותק. הפעם תורו להשיב ב"אין תגובה".