במקום לחשוש מ"נקמת אובמה" ולקוות שלא תגיע, עדיף לראש הממשלה בנימין נתניהו להזדרז ולהציע כבר עכשיו יוזמה מדינית משלו, שאינה מתחילה ונגמרת בנכונות להידבר עם הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, בכל זמן וללא תנאים מוקדמים. בסוף החודש אמורים הפלסטינים להגיש לעצרת הכללית של האו"ם את הבקשה להכיר בהם כבמדינה שאינה חברה. הם עושים זאת עכשיו, ולא עשו זאת בספטמבר, כחלק מהבנה עם ארה"ב שלא להביך את הממשל לפני הבחירות. לפלסטינים יהיה רוב גדול בעצרת בנובמבר (כפי שהיה יכול להיות להם רוב בכל רגע נתון בשנים האחרונות), ולממשל לא יהיה נוח להימצא במיעוט מבוטל איתנו ועם חלק ממדינות אירופה שיימנעו מהצבעה. מול תוצאות הבחירות באמריקה וההצבעה באו"ם, מתבקשת יוזמה ישראלית משמעותית ואמינה.
הצעה לפתרון מלא של הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא תועלה על ידי נתניהו, משום שהוא יודע היטב מהם מרכיבי הפתרון הזה, והסכמה למרכיבים הללו רחוקה מתפיסתו האידיאולוגית. לעומת זאת, הוא מסוגל, גם בגבולות תפיסת עולמו המדינית, להציע מייד הסדר ביניים, המבוסס על השלב השני של "מפת הדרכים". התוואי הוצע לאריאל שרון וליאסר ערפאת ב-2003 על ידי ממשל בוש, והתקבל על ידי ממשלת הליכוד הקודמת ועל ידי ההנהגה הפלסטנית.
משא ומתן עם הפלסטינים לא ייפתח לפני הבחירות
השלב הראשון התייחס להסרת המאחזים הבלתי חוקיים, להפסקת הבנייה בהתנחלויות, למינוי ראש ממשלה פלסטיני ולאיחוד גורמי הביטחון הפלסטיניים. ואילו השלב השני היה אמור להיות משא ומתן על הקמתה של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, לקראת השלב השלישי והאחרון - מו"מ על הסכם קבע. הצדדים, כרגיל, ממשיכים להאשים זה את זה בכך שזה לא קרה.
קשה להניח שמשא ומתן בינינו לבין הפלסטינים ייפתח לפני הבחירות בישראל, אבל אין שום סיבה מהותית המונעת את פתיחתו מייד לאחר שתיבחר הממשלה הבאה. אם נתניהו יופיע בימים הקרובים ויציע לפתוח אחרי הבחירות במו"מ על מימוש השלב השני של המפה, יוסיף לכך כמה רעיונות מוחשיים הנוגעים להסדרי הביטחון ולשטחים בגדה המערבית שאותם יהיה מוכן לפנות כדי לאפשר את הקמתה של המדינה הפלסטינית החדשה, יודיע כי מבחינתו תכלול מדינה זו גם את רצועת עזה, ויבטיח כי ישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שתכיר במדינה הפלסטינית, הוא יוכל לצוד שלוש ציפורים במהלך אחד: ראשית - יוסר החשש מהפתעה בלתי נעימה, מבחינתו, מצד אובמה. שנית - הצעה שכזו עשויה לגרום לכך שארה"ב תשכנע את הפלסטינים שלא להעלות בעצרת הכללית את בקשתם. ושלישית - העולם, או ארה"ב לפחות, יכירו בכך שרצועת עזה שוב אינה שטח הנמצא באחריות ישראל, אלא חלק מן המדינה הפלסטינית המוכרת.