פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הטיפול במעשנים בישראל: חקיקה אינה מספיקה

      כשמחירי הסיגריות עולים והאיסור על העישון תקף ליותר מקומות, ברור עוד יותר שלא כדאי לעשן. ד"ר יעל בר-זאב מזכירה שאחרי הגבלות ועונשים, צריך גם להושיט יד ולעזור בגמילה

      מאז שמדינת ישראל השכילה להבין את משמעויות העישון, האקטיבי והפסיבי, וחוקקה חוקים שנועדו להגן על רוב האוכלוסייה שאינה מעשנת (כ-80%), תופס הנושא תשומת לב מרבית. אל החקיקה הראשונה בשנת 1983, שנועדה למנוע את העישון במקומות ציבוריים, נוספו בשנת 2007 תיקונים שאסרו על עישון בפאבים ובמסעדות, ולאחרונה גם תיקונים נוספים האוסרים על העישון בתחנות אוטובוס, בהופעות, באולמות אירועים, בבריכות השחייה, ברציפי רכבת ובמקומות ציבוריים נוספים. חקיקות אלה, יחד עם העלאת מחירי הסיגריות, מטרתן להפחית את מספרם של הילדים ובני הנוער שעלולים להתמכר, לדחוק במי שכבר כן מעשנים להיגמל וליצור נורמה חברתית לפיה מי שמעשן הוא יוצא הדופן - ולא להיפך. עם זאת, אותה מדינה ש"דוחפת" בצדק את המעשנים להפסיק לעשן על ידי מיסים והגבלות, צריכה גם לספק להם טיפול ועזרה לגמילה מעישון, דבר שאינו קורה בצורה מספקת כיום.

      מאפרה (ShutterStock)
      חיים בינינו יותר ממיליון מעשנים בוגרים (אילוסטרציה) (צילום: ShutterStock)

      סקר KAP-2010, שנערך בשנים 2010-2012 על ידי המרכז הלאומי לבקרת מחלות בשיתוף המחלקה לחינוך וקידום בריאות במשרד הבריאות, מצא כי 20.6% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מעשנת. כלומר – חיים בינינו יותר ממיליון מעשנים בוגרים. מדי שנה מנסים מאות אלפי מעשנים להיגמל, אך למרות זאת, בשנת 2011 קופות החולים הצליחו לטפל בכ-20 אלף מעשנים במסגרת סדנאות לגמילה מעישון והקו הטלפוני של "מכבי שירותי בריאות". כלומר, רק כ-2% מכלל המעשנים קיבלו טיפול. למה המספרים נמוכים כל כך?

      בשנתיים האחרונות חלה התקדמות משמעותית באפשרויות הרפואיות לגמילה מעישון: משרד הבריאות הכיר בעישון כמחלה שהטיפול בה מציל חיים והכניס לסל התרופות טיפול תרופתי להפסקת עישון. את התרופה ניתן לקבל רק בשילוב סדנאות לטיפול התנהגותי בקופות החולים, שילוב שהוכח כיעיל ביותר להפסקת עישון, אך על אף השינוי המבורך, נוצרו מספר בעיות.

      אלו אפשרויות עומדות בפני המעשנים?

      הבעיה הראשונה היא עניין ההיצע והביקוש. מאז הכניסה לסל, הביקוש גובר על ההיצע הקיים. קופות החולים מנסות לעמוד בביקוש ומכשירות מנחים נוספים, אך עדיין יכולים לחלוף חודשים ארוכים עד שנפתחת סדנה במקומות מסוימים. כך נוצר מצב, שגם כאשר המעשן מקבל את ההחלטה להיגמל, לא תמיד ניתן "להכות בברזל בעודו חם", ולפעמים מפספסים כך את המעשן. המצב מקצין בפריפריה, ומתגבר בתקופת הקיץ ובחגים, אז מספר הסדנאות יורד באופן משמעותי והמעשנים חייבים לחכות עד אחרי החגים. התוצאה: חלק ניכר מהמעשנים "מרימים ידיים" וממשיכים לעשן, וחלקם מתייאשים ממערכת הבריאות ופונים לגופים פרטיים שגובים מהם מחיר גבוה עבור הבטחות שאינן מבוססות מחקרית.

      השנייה היא האפשרויות העומדות בפני המעשן. אמנם הטיפול המוצע, סדנה בשילוב טיפול תרופתי, הינו הטיפול היעיל ביותר על פי מחקרים רפואיים מבוקרים, אך חלק ניכר מהמעשנים מעדיפים להפסיק לבד, לעיתים בעזרת הטיפול התרופתי אך ללא הייעוץ ההתנהגותי. חלקם יעדיפו שיטות של קבלת ייעוץ באופן אנונימי, כדוגמת יעוץ בקו טלפון או אתר אינטרנט, וחלק יעדיפו טיפול אישי ולא קבוצתי. כל השיטות הללו מבוססות מחקרית ומעלות את סיכויי ההצלחה באופן ניכר ומוכח לאחר שנה.

      ידוע כי ההשפעה של שיטה כלשהיא על בריאות כלל הציבור תלויה כמובן ביעילות שלה, אך באותה מידה גם במידת השימוש בה. פתיחת מגוון האפשרויות יכולה לאפשר לעשרות אלפי מעשנים נוספים לקבל טיפול, ולהגדיל את מספר הנגמלים שנשארים גמולים. היעד של מדינת ישראל הוא להגיע לפחות מ-10% מעשנים באוכלוסייה הבוגרת בישראל בשנת 2020. כדי שאפשר יהיה להשיג יעד זה, יש להקצות תקציב הולם שיאפשר לתת מענה לכל מעשן שירצה בכך בזמן קצר ככל האפשר. ככל שנשכיל לעשות זאת מוקדם יותר נציל יותר חיים ונשנה את פני החברה הישראלית.

      הכותבת היא יועצת לגמילה מעישון ומנחת סדנאות גמילה, החברה הרפואית למניעה וגמילה מעישון בישראל