כשר פה? אין לדעת, גם אם יש תעודה

לפני שלוש שנים, בתחילת הקדנציה שלי כחברת מועצת העיר, עסקתי רבות בעניין מינוי רב ציוני דתי ומתון לרבנות בירושלים. במסגרת אותו מאמץ, נפגשתי עם רבנים שונים בעיר על מנת ללמוד על התפקיד. אחד הדברים המפתיעים שנאמרו לי על ידי רבנים בכירים, היה שהאוכל במסעדות בירושלים אינו כשר.

לא הבנתי, הרי כמעט לכל מקום יש תעודת כשרות, לא? אז הובהר לי: "נכון, יש תעודה, אבל אי אפשר לסמוך עליה, וודאי לא במסעדות הבשריות – וזאת משום שכל מערך הכשרות מסואב כל כך שאין לנו דרך לדעת מה כשר ומה לא". הופתעתי, והתחלתי להתעניין.

ואז, כמו תיבת פנדורה, הסיפורים החלו לצאת: על המשגיח שהלך לעולמו ובנו ממשיך לבוא לגבות את הכסף. על משגיח שהיה שוטף באופן קבוע את הרכב שלו אצל בעל מסעדה. על בעל עסק שהכשיר את המטבח לפסח, והמשגיח אישר להכשיר הכול מלבד את התנור - שהוא בלתי ניתן להכשרה לפסח. לא עברו 20 דקות של ויכוח ו400 שקלים וראה זה פלא - התנור הפך לכשר לפסח. האם מראש הוא היה כשר לפסח והמשגיח רק רצה עוד כסף, או שכל באי בית הקפה אכלו חמץ כל הפסח בלי שהם ידעו? אין לדעת. והסיפור על בעל עסק שמקבל הוראה לקנות את כל הפירות והירקות ברשת מרכולים ספציפית. למה, אתם שואלים? ובכן, למה לא?

אם כן, כך עובדת השיטה: המשגיח הוא עובד של העסק, אבל הוא גם מפקח על העסק. יתרה מכך, במקומות רבים, המשגיח מבקש – ומקבל, את הכסף במזומן. אם בעל עסק מבקש קבלה, נאמר לו שאת הקבלה יקבל מהמועצה הדתית. אם כך, מדוע התשלום לא מתבצע דרך המועצה הדתית בהוראת קבע, והמועצה תשלם בצורה מסודרת למשגיחים?

בקיצור, כמו שנאמר לי על ידי רבנים, מערך הכשרת הוא מסואב וודאי לא משרת את מטרתו. הגיע הזמן שההבנה שזהו המצב תחלחל לכל המגזרים בחברה הישראלית. הגיע הזמן שנתחיל להתמודד עם המציאות ונבין שהקשר בין מערך הכשרות כיום, לבין אכילת מזון כשר הוא כמעט מקרי. שאין שום קשר בין יהדות והלכה לבין מה שקורה היום במערך ההשגחה של הרבנות. המציאות הזאת לא טובה לאף אחד: לא לאנשים שמעוניינים לאכול כשר, לא לבתי העסק שמתמודדים עם המצב הזה יום יום, לא ללקוחות שלא מעוניינים לשלם סתם יותר על כל מנה כדי לשלם למשגיח שלא עושה כלום, ובטח ובטח לא ליחסי חילונים, דתיים, וחרדים במדינת ישראל.

לאחרונה קמו כמה בתי עסק אמיצים בירושלים שהחליטו שהם לא מוכנים לשתוק יותר אל מול המצב. כן, הם רוצים בית קפה כשר. כן, הם רוצים שהלקוחות שלהם יהיו מרוצים, אבל הם לא מוכנים לשתף פעולה יותר עם השיטה. ועד שהשיטה לא תשונה, הם מחוץ למשחק.

זהו הרגע שבו אנו, חילונים ודתיים, צריכים לשתף פעולה. רבנים, מנהיגים אזרחיים וכל מי שאכפת לו - לשבת לבנות שיטה אלטרנטיבית. כי מה שיש היום - פשוט לא עובד.

הכותבת היא חברת מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת ירושלמים