הכסף לא עזר: כך נכשלו המיליארדרים בבחירות בארה"ב

הסיפור הגדול ביותר של מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, לבד מבחירתו של ברק אובמה, הוא התבוסה הגדולה של קבוצת מיליארדרים, ובהם שלדון אדלסון, בעל האימפריה הגלובלית של בתי-הימורים ובעל השליטה ב"ישראל היום", שהשקיעה מאות מיליוני דולרים בקמפיינים פוליטיים של מועמדים רפובליקניים, בעיקר במועמד לנשיאות אך גם במועמדים לקונגרס, וקצרה אפס תשואה על השקעותיה.

זהו אירוע חשוב מפני שהוא הוכיח, באופן נחרץ, שכמה אילי ממון אינם יכולים לשנות עמדות של עם שלם באמצעות כסף (מקורות המימון של הקמפיין המנצח של המפלגה הדמוקרטית היו רחבים הרבה יותר). השמחה לאידם של אדלסון ועמיתיו במדיה החברתית, וגם בערוץ הטלויזיה הליברלי MSNBC, הינה ניכרת.

ברקע עומדת פסיקה של בית-המשפט העליון ב-2010, בתביעה של מלכ"ר בשם סיטיזנס יונייטד נגד רשות הבחירות הפדרלית. לפי הפסיקה, אין הממשלה רשאית להגביל תרומות של תאגידים ושל איגודים מקצועיים לקבוצות פוליטיות, מפני שהגבלה כזו מנוגדת לתיקון הראשון לחוקה, שעוסק בחירויות ההבעה.

הפסיקה פערה פתח רחב לא רק לתאגידים, אלא גם ליחידים עתירי ממון, לתרום ללא הגבלה לארגונים פוליטיים, הידועים בראשי התיבות PAC, שפועלים למען פוליטיקאים (או רעיונות), ובלבד שארגונים אלה יהיו "עצמאיים", כלומר ישתמשו בכספי התרומות כראות עיניהם, אך בלי להתייעץ עם הפוליטיקאי שבו הם תומכים.

החירות החדשה עוררה מיד חששות בחוגים דמוקרטיים, שכמה מיליארדרים יוכלו להמליך מלכים באמצעות מימון שפע תשדירי בחירות ועזרי בחירות אחרים, שיהיו מסוגלים להכריע תוצאות של קמפיין לסנט, למשל, או למשרת מושל מדינה ואפילו בחירות לנשיאות. בשנתיים שחלפו מאז הפסיקה, נראה היה שהחששות עומדים להתממש. אילי ממון שמקורבים לרפובליקנים תרמו לארגוני PAC הרבה יותר מהדמוקרטים, שמלכתחילה התנגדו לארגונים כאלה. בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית, בתחילת 2012, התברר שלמיליארדרים בודדים היתה השפעה גדולה מדי על התהליך.

תרומות אדלסון לניוט גינגריץ', מקורבו, הסתכמו ב-16.5 מיליון דולר והאריכו את תוחלת חייו של המועמד בפריימריז. המיליארדר פוסטר פרייס איפשר למועמד אחר, ריק סאנטורום, לשרוד הרבה יותר מכפי שהיה שורד בלעדי תרומותיו. הדמוקרטים הצטרפו למשחק ה-PAC בזירה הפוליטית הארצית בעל כרחם, אך הצליחו להדוף את בליץ התשדירים הרפובליקני בבליץ משלהם, שהשחיר את פניו של רומני וקיבע בקרב הבוחרים את דימויו כאיל הון חסר מעצורים.

מי השחקנים הראשיים בזירת כספי הבחירות בצד הרפובליקני? שני ארגוני PAC הגדולים ביותר הם American Crossroads ו-Restore Our Future. שני הארגונים הזרימו 400 מיליון דולרים למועמדים רפובליקניים בבחירות 2012 ובראשם מיט רומני. התורמים הגדולים ביותר לארגונים אלה ואחרים היו שלדון ומרים אדלסון, שתרמו יחדיו, לפי הערכה, 53 מיליון דולר, תחילה לגינגריץ', ואחר כך לרומני בערוצים שונים, וכן למועמדים לקנגרס (לפי הערכה אחרת, ב"פוליטיקו", הסתכמו תרומות בני הזוג אדלסון ב-70 מיליון דולר); והאחים צ'רלס ודייויד קוק (Coch), בעלי השליטה בקוק אינדאסטריז, חברת אחזקות פרטית של בתי-זיקוק, מפעלים כימיים ושירותי השקעות, שהתחייבו לתרום 60 מיליון דולר למאמץ להביס את ברק אובמה, אם כי לא ברור כמה הם תרמו בפועל; וכן לשכת המסחר של ארה"ב, שהשקיעה עשרות מיליוני דולר במסע למיגור אובמה.

בשביל הפרספקטיבה, העלות הכללית של מסע הבחירות השנה, לרבות הוצאות הקמפיינים של שתי המפלגות בבחירות לנשיאות, לקונגרס ולמושלי מדינות, מגיעה לכשישה מיליארד דולר, לפי כמה הערכות, הסכום הגבוה ביותר אי פעם. מיט רומני ובעלי בריתו הוציאו כ-1.2 מיליארד דולר על המיזם הכושל שלהם, לפי ניתוח של האתר "פוליטיקו" (בהשוואה למיליארד דולר שהוציאו אובמה ובעלי בריתו). תרומות מארגוני PAC וקבוצות חיצוניות אחרות כיסו כ-40% מכלל הוצאותיו של רומני. רק 12% מהוצאות הקמפיין של אובמה כוסו ע"י ארגוני PAC.

ומה קיבלו התורמים הרפובליקניים, בתמורה לרוחב ליבם? שום דבר. אובמה יהיה הנשיא הבא, הדמוקרטים מוסיפים לשלוט בסנאט (ואף הוסיפו שלושה סנטורים לסיעתם) ובעוד שהרפובליקנים יוסיפו לשלוט בבית-הנבחרים, כפי שהיה צפוי, לא נראה בשלב זה שעלה בידיהם להגדיל את הרוב שלהם בבית. כל 11 המועמדים החדשים של הדמוקרטים לסנט ולבית-הנבחרים נבחרו, למרות קמפיין אגרסיבי נגדם שמימנו ארגוני PAC ידידותים לרפובליקנים.

על פי "פוליטיקו", נציגי American Crossroad, בניצוחו של קארל רוב, האסטרטג של מסע הבחירות של ג'ורג' בוש, מנהלים עתה שיחות טלפון עם התורמים הגדולים כדי לדון על מה שקרה. "ברור שמישהו שגה ולא פעל כפי שהיה צריך לפעול; אין ספק בכך", אמר איל מדיה ממיניסוטה, סטאן האבארד, אחד מהמתורמים.

ואדלסון? מקור שמקורב לאיל ההימורים סירב לומר ל"פוליטיקו" האם אדלסון מאוכזב, אך אמר כי הוא אינו סבור שתרומותיו הן כסף מבוזבז. הוא ציין שעובדה היא שבית הנבחרים עדיין נמצא בשליטת הרפובליקנים ואלדסון תרם 10 מיליון דולר לארגון PAC שתמך ביו"ר הבית, ג'ון ביינר.

מה הניע את אדלסון להשקיע כל כך הרבה כסף במסע למיגור אובמה? בראיון ל"פוליטיקו", מ-23 בספטמבר, הוא אמר: "איני סבור שאדם אחד צריך להשפיע על הבחירות. אז אני מניח שתשאל אותי, 'מדוע אתה עושה זאת?', והתשובה היא, שיחידים אחרים משפיעים על הבחירות".

על פי האתר, אחת הסיבות לרוחב היד של אדלסון לקמפיין של מיט רומני היא הגנה עצמית. אדלסון טוען, כי תקופת כהונה נוספת של אובמה תביא לכך ש"הממשלה תכפיש אנשים שיצאו נגדה", ולדעתו הוא עומד בראש הרשימה. לטענתו, כבר עתה הוא משמש מטרה למסע של הממשל נגדו בגלל דעותיו הפוליטיות. "פוליטיקו" מציין, שחוקרים פדראליים בודקים עתה חשדות האם חברת לאס וגאס סנדס בשליטת אדלסון עברה על חוקים נגד הלבנות כספים ועל חוקים נגד מתן שוחד לגורמים במדינות זרות.

"כאשר אני רואה מה קורה לי ולחברה שלי, כאשר אני רואה האשמות בלתי מבוססות, זו התנהגות שחייבת להיפסק", אמר איל ההימורים. הוא ציין סיבות נוספות: גישה לדרגים גבוהים בממשל בנושאים שיקרים ללבו - ביטחונה ורווחתה של ישראל, והתנגדות לאיגודים מקצועיים והעובדה שהוא מתעב את אובמה.

ומה התועלת שהיה אלדסון מפיק ממיגור אובמה? האם הוא חרד רק ממדיניותו של הנשיא, או מיחסו לישראל? על פי OpenChannel, בלוג תחקירים של רשת NBC, לו היה אדלסון מחזיר לארה"ב את רווחיו מבתי ההימורים שלו מחוץ לארה"ב, הוא היה עלול לשלם מיסים בגובה מיליארדי דולר, על פי מדיניות המיסים של ממשל אובמה, שכמובן תהיה ישימה בתקופת הכהונה השניה של הנשיא.

לעומת זאת, מדיניות המיסים של רומני היתה חוסכת לו זאת. על פי מה שקרוי "מערכת מס טריטוריאלית", שזכתה בתמיכת רומני, יכולה היתה חברת סאנדס להחזיר לארה"ב רווחים עתידיים בלי לשלם מס עליהם. לפי תכניתו של רומני מדובר ב"פגרת מס" (tax holiday), שתאפשר לחברות אמריקניות להחזיר הביתה את רווחיהן מפעילויות בחו"ל בלי לשלם מיסים.