פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אמריקה החדשה כאן כדי להישאר

      תוצאות הבחירות לנשיאות מציגות ארה"ב חדשה, שבה ההווה והעתיד נקבעים על ידי מהגרים, מיעוטים וצעירים. לכן, ארז מיכאלי סבור שדרך הפעולה הפוליטית תהיה חייבת להשתנות

      הכהונה הראשונה של הנשיא ברק אובמה אופיינה במתח תמידי בין אידיאליזם לריאליזם, בפער מהותי שבין חזון שהוצג בנאומים הסוחפים למציאות הקשה בשטח, ובקושי לממש את התכניות הגדולות אותן הציג לפני כניסתו לבית הלבן.

      כלא גואנטנמו הוא דוגמה אחת מבין רבות לקושי זה. מיד לאחר השבעתו בינואר 2009, אחת הפעולות הראשונות של אובמה כנשיא הייתה לחתום על צו, שהורה לסגור בתוך שנה את הכלא בו נחקרו ועונו עצירים. הכלא עדיין עומד על תילו עקב התנגדות הרפובליקנים למהלך וסירוב של מדינות שונות לקלוט את העצירים שבו. גם תכניתו המקורית לרפורמה מקיפה במערכת הבריאות עברה קיצוץ ניכר לפני שאושרה.

      ארה"ב בוחרת 2012 - סיקור מלא בוואלה! חדשות

      מיומו הראשון בתפקיד נתקל אובמה בחומה רפובליקנית בצורה שסירבה לשתף עמו פעולה, הערימה עליו קשיים והפכה את ארבע השנים הראשונות שלו כנשיא לסוג של הבטחה לא ממומשת. בחירות אמצע הקדנציה, בהן הרפובליקנים השתלטו על בית הנבחרים, רק חיזקו את תחושתם כי אובמה הוא נשיא של ארבע שנים בלבד, מעין תגובת-נגד לתקופת בוש ולא יותר מכך, וכי ביכולתם להושיב ב-2012 נשיא בחדר הסגלגל. הם טעו.

      מישל וברק אובמה בערב הניצחון בבחירות, 2012 (GettyImages)
      מיומו הראשון בתפקיד נתקל אובמה בחומה רפובליקנית בצורה שסירבה לשתף עמו פעולה. ברק ומישל אובמה (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      תוצאות הבחירות לנשיאות, בהן הבטיח אובמה כהונה שנייה, מלמדות אותנו שארצות הברית השתנתה, זו ארצות הברית חדשה, אחרת, ארצות הברית שבה ההווה והעתיד נקבעים במידה גוברת על ידי מהגרים, מיעוטים וצעירים. ארצות הברית ליברלית יותר - בקולורדו תומכים בשימוש במריחואנה; במרילנד ובמיין אושרו צעדי חקיקה שנועדו לאפשר נישואים חד-מיניים. תוצאות הבחירות האלה הבהירו חד-משמעית שזאת לא רק אמריקה של הגבר הלבן מהחווה שנוהג בטנדר ענק, וגם לא של מעמד הביניים שחי במדינות שבלב היבשת. המפלגה הרפובליקנית תהיה חייבת להפנים זאת, ולהשתנות.

      בשנים האחרונות הפכה המפלגה הרפובליקנית שמרנית יותר, קיצונית יותר, כזו שנשלטת רעיונית על ידי תנועת "מסיבת התה" והמועמדים שלה לתפקיד הנשיא התחרו למי תפישת עולם צרה יותר. המועמד שנבחר לבסוף, מיט רומני, התנתק - לאחר זגזוגים רבים לפני ובמהלך הקמפיין – מאותה שמרנות עמוקה, ובעימות הראשון מול אובמה פנה למרכז האמריקאי. אולם זה היה מעט מדי ומאוחר מדי, הסופה "סנדי" כנראה השפיעה אף היא, ותוצאות הבחירות מבהירות למפלגה הרפובליקנית כי זו לא הדרך בה ארצות הברית רוצה ללכת. יהיו שיפטרו זאת בכך שעדיין מדובר ב"אפקט בוש", וכפי שהדמוקרטים נעדרו מהבית הלבן במשך 12 שנה לאחר כהונתו הכושלת של הנשיא ג'ימי קרטר, כך החברה האמריקאית "מענישה" את המפלגה הרפובליקנית על כך שבוש הבן קיבל מדינה משגשגת ודרדר אותה אל פי תהום. זוהי טמינת ראש בחול, משום שאפילו לאחר ארבע שנים בהן האמריקאים לא חשו שיפור במצבם הכלכלי, והתאכזבו לא אחת מנשיאם, הם עדיין העניקו לאובמה ניצחון ברור על האלטרנטיבה הרעיונית והמנהיגותית שהעמידו רומני והשמרנים.

      מבחינה זאת, הפסד זה אולי יעשה שירות חשוב למפלגה זאת בפרט ולדמוקרטיה האמריקאית בכלל, שכן אם הרפובליקנים יפנימו את השינויים הדמוגרפיים-חברתיים שעוברת ארצם, הם יוכלו לתקן ולעדכן את תפישתם, להיפתח לקהילות חדשות מבחינתם, ולצאת ממשבר זה מחוזקים. אין זה אומר שבקרוב נראה היספנים או נשים נבחרים לתפקיד מנהיג העולם החופשי, אולם משהו בארצות הברית השתנה וזאת עובדה. אובמה נבחר שוב, והפעם איש לא נדהם נוכח בחירתו של נשיא שחור לתפקיד, כפי שקרה בנובמבר 2008, דבר משמח כשלעצמו.

      אובמה הבין ששינויים גדולים נעשים בצעדים קטנים

      אחרי שאובמה נבחר לכהונה שנייה, ברור שאת הקו בין אמריקה הישנה והלבנה, לבין אמריקה החדשה יש להציב בין הנשיאים ג'ורג' בוש הבן לברק אובמה. הראשון הוא המייצג המובהק של אותה מעצמה פוריטנית שרואה את העולם בשחור-לבן ומגיבה באיחור לשינויים הגלובליים. השני הוא המייצג המובהק של מעצמה מפוכחת, אשר למרות עוצמתה הצבאית מודעת למגבלותיה עקב חולשתה הכלכלית ואובדן הדרך הרעיונית.

      נאום הניצחון של אובמה כיוון לפיוס ואחדות. הוא למד על בשרו שציניות פוליטית תמיד יכולה לשבור שיאים, וכוונות טובות שמטרתן שינוי נדחקות לטובת שיקולים אלקטורליים צרים. בקדנציה הראשונה הרפובליקנים הבהירו לאובמה שהם יעשו הכל כדי להציגו כנשיא כושל, גם אם מי שיישא במחיר לכך הם אזרחי מדינתם. אובמה, פוליטיקאי בעצמו, הבין שכנראה שינויים גדולים נעשים בצעדים קטנים במבנה פוליטי כה מסובך כמו זה האמריקאי. ככל שנקפו הימים בקדנציה שלו, הוא הפך מאיש חזון לפרגמטיסט שמנסה להסיע את עגלת מורשתו בין מהמורות הדרך. הוא אמנם חיסל את בן לאדן, הוציא את צבאו מעירק ומנע את מחיקת תעשיית הרכב, אך כלכלתו עדיין תקועה עמוק בבוץ ותלויה לחלוטין בסין, אסטרטגיית ה"הנהגה מאחור" פוגעת במידה מסוימת בעוצמתה של ארצו בזירה הבינלאומית, והמצב במזרח התיכון ואירופה אינו מבשר על עתיד ורוד.

      בשוך מהומת הבחירות הגדולה המבנה הפוליטי לא השתנה. אם כך, דרך הפעולה תהיה חייבת להשתנות. אחרי שאובמה למד את השיעור הזה בארבע שנותיו הראשונות בתפקיד, והרפובליקנים חוו על בשרם כישלון נוסף, מהדהד יותר מזה של בחירות 2008, שני הצדדים חייבים למצוא את הדרך להפוך תקוות גדולות לצעדים מעשיים. רק כך יוכלו להציל את ארצות הברית של אמריקה.