זה היה ערב של ניצחון גדול, אבל בלי הרבה שמחה. ניצחון גדול עבור נשיא שהצליח לגרום לקצת יותר מחצי אומה לבחור בו, למרות שהבטיח להם לא הרבה יותר מעוד ארבע שנים של עבודה קשה ומייסרת רק כדי לחזור, אולי, למקום בו היו לפני עשור. ניצחון גדול למסר שהדרך להצלחה עוברת אצל מעמד הביניים, לא אצל השכבות העליונות של החברה.
ארה"ב בוחרת 2012 - סיקור מלא בוואלה! חדשות
אבל השמחה נעדרה, ולא רק בגלל נאום הוויתור החמוץ-משהו של מיט רומני. היא נעדרה כי אובמה, אנשי הקמפיין שלו ובעיקר התומכים, כולם ישבו אתמול, או עמדו צפופים במרכז מק'ורמיק בשיקגו, ונזכרו בשיקגו של לפני ארבע שנים. איך האמינו אז שהכל אפשרי. איך הם יודעים כעת כמה זה קשה.
נכון שלרגעים היה שם, כשאובמה עלה לבמה, אותו ניצוץ הזכור מ-2008, אותו ברק של מנהיג שבאמת הולך לקחת את האומה למקום אחר. אבל אובמה מנער מעליו הבוקר את הקונפטי וחוזר לעבודה, והיא לא נעשתה קלה יותר או פשוטה יותר.
הבחירות האלה ציירו באופן הברור ביותר את הקושי שממתין לאובמה מעתה ועד 2016. אמריקה מחולקת, ולא רק לפי קווים מפלגתיים. סקרי היציאה הראו שמחצית האומה תומכת ברפורמת הבריאות ומחציתה מתנגדת. חצי תומכים בהעלאת מס לעשירים וחצי לא. והתרגום לשפה הפוליטית גם הוא היה ברור בית הנבחרים נשאר בשליטה רפובליקנית, הסנאט נותר דמוקרטי. ועם זה אובמה צריך לעבוד.
אובמה חוזר למאבקים בבית הלבן
הפרס שמקבל אובמה על ניהול קמפיין מופתי ששכנע את אמריקה לתת לו הזדמנות נוספת, הוא פגישה עגומה עם יושב ראש בית הנבחרים ג'ון ביינר כדי לדון בניסיון למנוע את ה"מצוק הכלכלי" שאליו צועדת ארצות הברית, אותה החלטה שמחייבת קיצוץ רוחבי בהוצאות הממשלה אם לא ימצא פתרון דחוף עד לסוף דצמבר. מהיום, אובמה חוזר ממסע הקמפיין לאותו מאבק בדיוק שליווה את ארבע השנים הראשונות שלו בבית הלבן. נכון, הוא יהיה קצת יותר משוחרר מלחצים פוליטיים, אבל זה לא יגרום לרפובליקנים להפסיק ולנסות לבלום אותו.
ויש עוד רשימת מטלות ארוכה לדאוג שהאבטלה תרד, לקדם את הרפורמה בהגירה, להתפנות לשאלת האנרגיה וכן, גם אתגר הגרעין האירני ממתין. בנאום הניצחון, שלף אובמה את הסיסמאות על עבודה מאוחדת של כל הצדדים, על כך שאין אמריקה כחולה ואמריקה אדומה, אבל זה משפט שהוא גרר מ-2008. אולי אז האמין שיוכל לעבוד עם הצד השני בשיתוף פעולה, אבל העוינות, ההבדלים האידיאולוגיים, ועכשיו גם המשקעים המרים, הופכים חזון זה לבלתי סביר. כשם שהניצחון שלו אמש היה קשה והושג בעבודה שוחקת, כך תהיה גם תקופת נשיאותו השנייה. אם ירצה לדאוג מעכשיו למורשת שלו, כמקובל אצל נשיאים של כהונה שניה, הוא יצטרך להפשיל שרוולים ולהתכונן למאבק.
לאובמה אולי מחכים חיים קשים בבית הלבן, אבל לדמוקרטים, הלילה הזה הביא בשורות טובות שילכו איתם גם מעבר לארבע השנים האלה. הם הצליחו לזכות ברוב גדול של קולות ההיספאנים אשר היוו, לראשונה בתולדות אמריקה, עשרה אחוזים מכלל הבוחרים. זו קבוצת האוכלוסייה הגדלה בקצב המהיר ביותר בארצות הברית וככל שהיא גדלה ומתבססת, כך היא מתרחקת מהרפובליקנים. בחירות 2012 עשויות להיזכר כאלו שקיבעו את מיקומם של ההיספאנים בצד הדמוקרטי של המפה הפוליטית. הבחירה הזו מחייבת את הרפובליקנים לחשבון נפש האם הרטוריקה החריפה נגד מהגרים והסירוב לדון בכל רפורמה בנושא, כל זאת בלחץ אנשי מסיבת התה ושמרני המפלגה, לא גרמה לרפובליקנים לאבד קבוצת אוכלוסייה חשובה לשנים רבות?
וכך גם עם הקהילה ההומו-לסבית. איש לא ציפה מהרפובליקנים להיות מובילים פרוגרסיביים, אבל כאשר אמריקה צועדת לעתיד של שוויון, עם הכרה הולכת וגוברת בנישואים חד-מיניים, התעקשותם של הרפובליקנים לצעוד נגד הכיוון לא תעשה להם את החיים קלים יותר ב-2016. הדמוגרפיה, התברר אתמול שוב, פועלת לטובת הדמוקרטים. יותר היספאנים, שיעורי הצבעה גבוהים יותר אצל אפריקנים-אמריקנים, נשים שמצביעות עבור הדמוקרטים כי הרפובליקנים רוצים להתערב בענייני הפלות ואמצעי מניעה, וקהילה הומו-לסבית שגדלה לראות ברפובליקנים אויב. גברים לבנים, המעוז האחרון של הרפובליקנים, אינם מתרבים עדיין בקצב שיכול להציל את המפלגה.