התקשורת האלקטרונית בישראל כיסתה את מערכת הבחירות המסתיימת בארה"ב בהיקף חסר תקדים. נראה כאילו כל מנחי הטלוויזיה חצו את האוקיינוס כדי לדווח מן המעצמה האדירה. בארץ נשארו רק מעטים כדי שיהיה מי שיפתח את השידור מכאן - את ה"ערב טוב".
בשולי הדברים היו רגעים שבהם היתה לי תחושה של הגזמה. כאילו הכיסוי האלקטרוני כה רחב ועמוק ומתפשט לא רק בגלל החשיבות הבלתי מוטלת בספק של התוצאה לעתידה של ישראל, אלא גם מפני שאצלנו קיים בחלק מהציבור מין רצון סמוי להיות קצת אמריקנים, כאילו "הם" קצת "אנחנו".
בדורי המבוגר, זה שמאז ומעולם דחה את התפיסה של "המולדת השנייה", גודש הדיווח המצולם והמשודר היה רב מדי. אולי לא לצעירים. עם זאת ברור שבחירת הנשיא האמריקני היא תמיד אירוע רב חשיבות לישראל. מה היתה מפת המזרח התיכון אילו הפסיד הארי טרומן את הבחירות ב-1948 בעיצומה של מלחמת השחרור? איננו יודעים, בעיקר שהמפלגה היריבה דאז - הרפובליקנית - לקתה באותן שנים באגף אשר צידד בתפיסת הבדלנות אשר שאפה לראות את ארה"ב מסתגרת בין שני האוקיינוסים שלה.
היו כמה מערכות אשר ה"אילו" שלהן עורר תהיות. בחירת ג'ון פיצג'רלד קנדי היתה איום לא מבוטל על מיזם הגרעין בדימונה, ומה היה עולה בגורלו אילו זכה להיבחר בשנית? נוכחות יורשו, לינדון ביינס ג'ונסון, עיצבה את מעמד ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, והוא היה כה שונה מהממשל הרפובליקני שהחזיק ברסן אחרי מבצע סיני ב-1956. זה היה גורלי. כמו נוכחותו של ריצ'רד ניקסון בבית הלבן במהלך מלחמת יום הכיפורים, ושל הנשיאים למשפחת בוש בשתי המערכות בעיראק.
בשנים 1981-1977 כיהן הנשיא ג'ימי קרטר, ואלמלא הוא - האם היה נחתם הסכם השלום עם מצרים? ומנגד, האם היה מי שהזיק לישראל יותר ממנו במיקוח עם הפלשתינים?
בחירות 2012 יירשמו כמערכה גורלית מהסוג שנזכר בצומתי זמן קודמים. הן מפני שהפעם ניבטת המתנה ישראלית ייחודית לגבי המשך ההתנהלות האמריקנית למניעת גרעונה של איראן. שני המועמדים מחויבים, אבל מה יהיה קצב פעילותם לאחר סגירת הקלפיות אמש? שאלות אלה אינן תיאורטיות. כבר היו פערים בין תקווה למימוש מאז ומעולם.
בבחירות הנוכחיות ההשפעה הישירה על ישראל מיידית מכיוון שגם היא מצויה בעיצומה של מערכה פוליטית. ההנחה המקובלת על פרשנים היא שניצחון של מיט רומני יהיה בבחינת רוח גבית לבנימין נתניהו, ואילו בחירה מחודשת של ברק אובאמה תחזק את מבקריו בשמאל ובמרכז. מה גם שבארה"ב ממתין אהוד אולמרט בהנחה שיוכל לזכות לתצלום משותף עם הנשיא החוזר לבית הלבן כדי לפתוח במסע הבחירות שלו.
אלה הנחות ופרשנויות בלבד. הן יהיו ל"אבק פורח", כלשון המשורר, אם ייבחר המועמד המתחרה למי שהם מייחלים לו. רע ומר גורל מועמדי הבית היהודי, שבחרו דווקא ביום זה לערוך פריימריז במפלגתם. מי ינדב להם כותרת?