התרגשות אדירה אחזה באנשי ביצת התקשורת בישראל, אלו הנוטים לצד השמאלי של המפה הפוליטית. רגע של נחת לאחר שנות תסכול. אבו מאזן, בראיון לערוץ 2, אמר בשפה האנגלית כי הוא אינו מתכוון לחזור לצפת, עיר הולדתו. צפת, עיר המקובלים, תיאלץ לוותר על סלבריטאי צמרת. וכי מה באמת יש לאבו מאזן לחפש בצפת? לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן הוא לא יוכל להתקבל, כי אמינות ויושרה הן חלק מהותי בבחינות הכניסה. עם חסידי ברסלב הוא יתקשה לרקוד לצלילי המוסיקה הסוחפת "מי שמאמין לא מפחד", אף על פי שהוא אקרובט לא קטן, שהרי הוא רועד מפחד. לקנות בית בעיר העתיקה הוא יתקשה בגלל המחיר הגבוה.
הפרשנים המלומדים בתקשורת, שבדרך כלל מזהים את המציאות על פי רצונותיהם בלי קשר לאמת האובייקטיבית, מיהרו להריע בחצוצרות כאילו אבו מאזן ויתר על זכות השיבה של הפליטים לישראל. יום חג אמיתי לאבירי השמאל. הם הרי טוענים כבר שנים שישראל היא מכשול לשלום והפלסטינים צאצאיה של אמא תרזה הרחומה. לא עברו כמה שעות והחגיגה הסתיימה. אבו מאזן הסביר בדיוק למה הוא מתכוון בביטוי גבולות 67': שלב ראשון בעיצוב הקו הכחול ליהודים על שפת הים התיכון.
נכדיהם וניניהם של פליטי 48' לעולם לא יוותרו על זכות השיבה שהם מאמינם בה וחולמים עליה. אריאל, בית אל, שילה, קרני שומרון ועתניאל לא מעניינות אותם. הם רוצים לחזור אל חירבת עזון (רעננה), אל שייח' מוניס (רמת אביב) ואל וואדי חנין (נס ציונה). מובן שזו רק רשימה חלקית. לפליטים, כמיטב המסורת הערבית, יש הרבה זמן וסבלנות, ולהבדיל מהיהודים, הם לא ממהרים לשום מקום. אין שום מנהיג ערבי, ובוודאי לא של הציבור המכונה פלשתיני, שיכול לוותר על זכות השיבה. האמונה בזכות השיבה מאפשרת להם עשרות שנים של חיים במחנות פליטים. חיים של השפלה שמקורם בחוסר רצון של המנהיגות הערבית להרוס את מחנות הפליטים ולשקם את יושביהם.
עייפות בקרב חוגי השמאל הישראלי
יש לי כבוד רב לציבור שלא מוכן לוותר על טענת זכות השיבה שלו. המאבק בין העבריים והישמעאלים על זכות הבעלות בארץ ישראל הוא בן אלפי שנים. אנו קוראים עליו בפרשיות התורה בשבתות אלה. מי שינצח במאבק על זכות לחיות בארץ ישראל יהיה מי שלא יתעייף ויהיה בעל כוחות הנפש והגוף לשלם את מחירה של החירות. לצערי, אני מזהה כבר 20 שנה עייפות בקרב חוגי השמאל הישראלי. עייפות שהביאה עלינו את הסכמי אוסלו שאימללו אותנו.
מזלה של מדינת ישראל הוא שרוב אזרחיה כבר הבינו את מחיר נבואות השקר של השמאל. רוב גדול של אזרחי ישראל מוכן להמשיך ולשאת במשא החירות של אומתנו העתיקה, שבניה שבו למולדת אחרי אלפי שנות גלות. רק כאשר אויבינו יפנימו באמת שלעולם לא נזוז מכאן, כי פה נולדנו, ושמבארה של המולדת שאבנו כוח לשאת נדודים אין-סופיים, שמד והשמדות - אזי יהיה סיכוי לשלום. כל עוד הפלסטינים מגלים אצלנו באדיבות התקשורת חולשת דעת ורפיון שכל, ניאלץ להמשיך ולחיות על חרבנו.