רה"מ יצחק רבין נרצח על רקע פוליטי בשל דרכו המדינית. כי חתם על הסכם אוסלו, כי דיבר עם הפלשתינים וגם כי היה רה"מ הראשון שהקואליציה שלו נשענה על הסיעות הערביות, שהיו מי שהופתעו שמצביעיהן הם אזרחים שווי זכויות.
היו גורמים פוליטיים-לאומניים ורבנים פונדמנטליסטים-קנאים, שחשבו שממשלה נבחרת וכנסת ריבונית, הנסמכת על קולות של בוחרים ערבים, אינה לגיטימית ואין לה מנדט לוויתורים על שטחי ארץ ישראל. אותם גורמים הסיתו ועשו דה-לגיטימציה לראש הממשלה, לדרכו ולשותפיו. הקריאות "פושעי אוסלו לדין", המפגן של אנשי ציבור על המרפסת בכיכר ציון ופסק דין רודף של רבנים נגד רה"מ, הכשירו את הרצח. יגאל עמיר לא חי בסביבה סטרילית מנותקת (וגם סביבתו של ראש הממשלה בערב הרצח לא היתה סטרילית, אבל זה כבר סיפור אחר).
מבחינתו של יגאל עמיר, רצח רה"מ היה מושלם ומשתלם: אין תהליך מדיני, לצעירים בישראל אוסלו היא עוד עיר בנורבגיה. אולי בשבדיה. מה זה משנה?
אבל זה משנה מאוד. כי בשביל יותר מדי רבנים ונבחרי ציבור אוסלו הפכה לסמל. לבסיס לדמוניזציה. רוצח רה"מ הודה בחקירתו כי ללא גיבוי מרבנים לא היה פועל, והוא עודנו מסרב להסגיר את הרבנים שהניעו אותו לרצוח והיו שותפים מלאים למעשה.
רבין נרצח בגלל מחלוקת עמוקה בעם, ולא ברור למה מתעקשים להפוך את זכרו לגורם מאחד. דמוקרטיה היא לא אחדות. צו פיוס זה נחמד אבל לא פרקטי.
הקרע נוצר ביום שבו נרצח רבין
דמוקרטיה היא דרך שבה מנהלים מאבקים אידיאולוגיים על פי סט של חוקים. אנחנו מנהלים מאבק על פרצופה של המדינה והגיע הזמן להפסיק ולמרוח שמן זך על כל מה שחורק כדי להשתיק את הצורם ולהרגיע את הצמרמורת. ברגע שהופכים את זכר רבין ללא-פוליטי, ולא מדברים על שלום, אלא רק על אלימות, שוכחים שהרצח היה פוליטי, משכיחים את ההסתה ומשחררים מאחריות את אלו במערכת הפוליטית שהיו שותפים ואחראים.
בהקשר הנוכחי זה מסר מסוכן. דמוקרטיה לא נבחנת במידת הקונצנזוס אלא בעוצמת העימות בין דעות, כל עוד הן במסגרת כללי המשחק הדמוקרטי. דמוקרטיה היא שיטה להתמודד עם מחלוקות ולא לנסות לטשטש ולטייח.
הקרע נוצר ביום שבו נרצח רבין, היום שבו השתנו כללי המשחק בדמוקרטיה הישראלית והפכו את החברה לשסועה עוד יותר. מאז מתחולל מאבק על התודעה בין שתי תפיסות עולם: ישראל נאורה, ליברלית ודמוקרטית, שחיה בשלום ובשותפות עם הפלשתינים, וישראל קנאית ולאומנית, דתית, פשיסטית, גזענית, אתנוקרטית ומנותקת מהמרחב ומהעולם.
זה עימות בין ימין ושמאל, ולעימות הזה יש משמעות עתידית. הוא ישפיע על הדרך שבה יתחנכו ילדינו, על יחסינו עם העולם, על מצבנו הכלכלי, על התרבות ועוד. המחלוקת הרחבה הזאת מכילה את כל הניואנסים של חיינו כאן. וזהו עימות אמיתי, שאין טעם לטשטש.