הקשר שבין הרננדז וחורש הדשא של המטס

זאב אברהמי, ניו יורק


מחלקה הדרומי ביותר של מנהטן ועד לפאתי החלק הדרומי של צפון העיר, ניתן לרכוש הכל בחנויות המזכרות: כובעים וצעיפים, מגבות וקונדומים. כולם נושאים את השגעון של העיר, את הכותרת של הניו יורק טיימס האליטיסטי בשבוע האחרון: ה"סאבווי סירייס", המאבק בין שתי הקבוצות המקומיות, יאנקיז ומטס, על אליפות הבייסבול.

אבל מרחוב מאה וצפונה שזה, איך נאמר זאת, מקום שמלא בכושים ולטינים, אין זכר למזכרות. בשעות מסויימות, מהפחד, אפילו אין סאבווי. אבל יש שם אלפי אוהדים אמיתיים שמתגודדים מול חלונות ראווה וצופים ביחד במשחק. המטס, למרות שהם אנדרדוג, לא יכולים לדרגת האהדה של היאנקיז. זה קשור בהיסטוריה, זה קשור לאליפויות האחרונות של היאנקיז, זה קשור לכך ש"היאנקי סטאדיום" נמצא בלבה של שכונת מגורים בברונקס, חלק אינטגרלי, חי ונושם משכונה שתושביה הם בעיקר, איך נאמר זאת, כושים ולטינים. האצטדיון של המטס, לעומת זאת, נמצא בקומפלקס מבודד ומנותק מסביבה טבעית של אוהדים. מנוכר.

ליאנקיז יש היסטוריה מפוארת. למטס יש את אליפות אמצע שנות השמונים ואת תואר הקבוצה הגרועה בהיסטוריה (1962). ליאנקיז יש את דימאג'יו, מיקי מנטל, בייב רות' ויוגי ברה. למטס יש את דווייט גודן, שזורק כיום עבור היאנקיז. ליאנקיז יש את אורלנדו 'הדוכס' הרננדז, זורק שברח על רפסודה קורסת מקובה ובתוך ימים ספורים קיבל ויזת עבודה וחוזה של מיליונים מרשות ההגירה ומהיאנקיז, בהתאמה.

היאנקיס מובילים 0:2 והרננדז יגיש את המשחק השלישי שייערך באצטדיון של המטס. הרננדז כבר ראה הרבה מאז שנחת לחופי אמריקה, אבל הוא בטח מעולם לא ראה את חאבייר פרן, בן 50, מהגר מפורטו ריקו שכבר 20 שנה מנקה את היציעים, וחורש את הדשא באצטדיון של המטס. למה שיראה? לפני חמש שנים, זרקו שלטונות ההגירה את השידוך של חאבייר, בגלל שהיא לא חוקית. למי אכפת מזוג שמצא את עצמו אחרי גיל חמישים, בעיקר אם אף אחד מהם לא זורק בייסבול ולא מהווה חלק בשרשרת השיווק של הדוד סם. למי אכפת שבן אחיו חטף מכות רצח אחרי שהמשפחה עברה לשכונה חדשה, והתלמידים ה-איך נאמר זאת-לבנים, לא התלהבו מהמבטא וצבע העור של התלמיד החדש.

שיהיו בריאים. באמצע השתלטות הקפיטליזם, נפל עלינו דרבי של בירת הרשע במשחק הכי אמריקאי עלי אדמות. לא יכול להיות דבר מתאים מזה. חאבייר פרן? דה פאקינג איחו דה פוטה.