פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סכום החלקים גדול מהשלם

      נהוג לומר שהשלם גדול מסכום חלקיו. זה אולי נכון כאשר כוס זכוכית נשברת לרסיסים. ואולם כאשר מדובר בתנועה פוליטית בת יותר מעשור, ישראל ביתנו, ובתנועה נוספת, הליכוד, בת כ-40 שנה בגלגולה הנוכחי, אי אפשר לדבר בהכרח על שברים של מרכיב אחד. ככלל, קלישאות מן הסוג הזה נמשכות כמו קול החליל מול העדר.

      לפני שנסביר מדוע המהלך של נתניהו וליברמן מפצה על כמה סיכונים לעומת הסיכויים, נבחן את החשש אשר מקנן בקרב חברי ליכוד מן השורה, וגם אצל חברי מרכז ושרים. הרקע לחשש הוא תרועות התקשורת אשר אמרו לאו מוחלט למהלך מפני שהוא מסכן בעצם את כוונות השמאל למנוע ממשלה עתידית מנתניהו. לפתע נשכחה הדרישה לממשל יציב ולמשילות מתמדת.

      נתניהו וליברמן רצים יחד: "כוח למשול ולהנהיג" (גדעון צנטנר)
      השלם לא תמיד לא מסך חלקיו. נתניהו וליברמן מתאחדים, ביום חמישי (צילום: גדעון צנטנר)

      החשש המובן ממבט ראשון הוא אובדן צביונה של תנועת הליכוד כפי שהתעצב בעשור ומחצה האחרונים. ההרכב האנושי של התנועה מגוון יותר מאשר בישראל ביתנו, אשר התחילה את דרכה כתנועה מגזרית. וזאת כנגד התפיסה הרווחת, כי מרכז הכובד של מתפקדי הליכוד ומצביעיו נמצא במה שמכונה עדות המזרח המסורתיים שאינם ששים אל תנועת ש"ס. וכאן התשובה להרהור זה. קיים קשר מעניין, תרבותי ואידיאולוגי, בין העולים מרוסיה לבין העולים מארצות המזרח, ועשוי להתקיים מצב שבו בסיס אידיאולוגי ובסיס תרבותי - שהם המרכיבים של תנועה פוליטית - יעצימו את סכום שני החלקים.

      לא לנתח מתוך עין הסערה

      טענה נוספת היא אפשרות של בריחת קולות מכל תנועה, וכך סכום החלקים יקטן. עכשיו נשאל לאן בדיוק יברחו אותם קולות. הרקע האידיאולוגי של שתי התנועות נובע מאותו מקור: הרי ישראל ביתנו נולדה מתוך הליכוד, ובעצם ליברמן זיהה פוטנציאל אלקטורלי בקרב אנשים שזה עתה עלו ארצה מארץ מוצאו, ועליו הקים את תנועתו.

      יאיר לפיד אינו מציע בסיס אידיאולוגי מוצק דוגמת ההרכב החדש, וכך גם שלי יחימוביץ' אשר פניה כבעבר אל מצע חד"ש משופר.

      לאן ילכו מצביעי הליכוד? פוטנציאל המצביעים של ש"ס מיצה את עצמו ומתייצב על כמה מנדטים כבר שלוש מערכות בחירות. יאיר לפיד, שוב כמו במקרה לעיל, אינו מציע אלטרנטיבה, שכן אין קשר כהוא זה בין דתיותו של הרב שי פירון לבין המסורת המתונה של מצביעי הליכוד. לכל היותר הוא מהווה מוקד משיכה לנתח הקטן והולך של דתיי תנועת מימ"ד ודומיהם. במילים אחרות, הוא עלה תאנה.

      מהלך האיחוד עשוי להיטיב עם מחנה הימין. מובן הדבר שיש לקבל את הסכמת חברי מרכז הליכוד, כפי שיהיה היום בוועידה המתכנסת, ולהקשיב למתנגדים. ומכאן גם עצה אחת חשובה לפרשנים, למנתחים ובעיקר לציבור: לעולם, אבל ממש לעולם, אין לנתח מצב פוליטי חדש מתוך עין הסערה. עדיין לא שככו להם קולות ההודעה המתוקשרת, וכבר סוקרים זריזים שילחו את פיתיונם אל בוחרים מודאגים, ובעיקר אל כותרות המחר של העיתון המצהיב