עיתונות במשבר עולמי

אימרה ידועה המיוחסת למארק טוויין יצאה לאוויר העולם לאחר שבעיתון אמריקני פורסמה מודעת אבל לזכרו - בעודו בחיים. "השמועות על מותי היו מוגזמות משהו", הגיב בצניעות הסופר השנון. ולמה נזכרתי באימרה הזאת? משום שגם את מותה של העיתונות המודפסת, ה"פרינט", בעגה המקצועית, מנבאים זה כמה עשורים: עם הופעת הטלוויזיה, עם הופעת האינטרנט, עם הופעת הסמארטפונים והטאבלטים - כל אחת מאבני הדרך שהשפיעו דרמטית על התקשורת לוותה בתחזית קודרת על עתידה של העיתונות המודפסת. עד כה, התחזיות היו שחורות מן המציאות.

אלא שסיור במערכות העיתונים הגדולים בארה"ב, שערך צוות "ישראל היום" לפני כשבוע, הוכיח בצורה די נחרצת כי העיתונות נמצאת במשבר אמיתי, משבר של ממש, שלא פוסח אף על הנודעים שבעיתונים. ביקרנו ב"וושינגטון פוסט" ו"בניו יורק טיימס", ב"יו.אס.איי טודיי", ב"וול-סטריט ג'ורנל" וב"ניו יורק דיילי ניוז". ברובם המשבר מתבטא בשני הקצוות של הפעילות העיתון: מצד המערכת, העיתונים מאבדים קוראים ומנויים בקצב מבהיל, ועיתונים שהדפיסו אך לפני שנה-שנתיים מיליוני עותקים - מסתפקים היום במאות אלפים בלבד. מהצד המסחרי, העיתונות הכתובה באמריקה הפסידה בשנים האחרונות בין 17 ל-19 אחוזים מהכנסותיה מפרסום.

רמת ההכנסות מפרסום צללה לרמה של לפני שלושה עשורים ויותר, רמה שאינה מסוגלת, כמובן, לקיים את רמת ההוצאות הדרושה להחזקתו בחיים של עיתון מודרני. בשפה פשוטה - כמעט כל העיתונים מפסידים כסף; הרבה מאוד כסף. אחד העורכים הבכירים שאותם פגשנו תיאר באופן ציורי את מצבה של העיתונות הכתובה באמריקה: "אם לפני עשר שנים המים הגיעו לנו עד המותניים, לפני חמש שנים הם הגיעו לחזה והיום הגיעו עד האף..."

השורשים של המשבר הזה נטועים במשבר הכלכלי, שארה"ב סובלת ממנו באופן חמור מאז 2008, ובשינויים בהרגלי צריכת החדשות, שהם תולדה של הפריחה המסחררת של הערוצים הדיגיטליים. באופן מפתיע, ובשונה ממה שקורה בארץ, אף אחד מן העיתונים האמריקניים לא האשים את "ישראל היום" במשבר. זה מעניין, משום שמקריאת העיתונים בישראל היה אפשר להניח שהופעתו של העיתון הזה היא הסיבה היחידה לכך שהעיתונות הכתובה נאבקת על קיומה.

ואם כבר מדברים על "ישראל היום" ועל מודל עיתוני החינם, אולי כדאי להביא לידיעת הקוראים שגם עיתון מכובד לכל הדעות כמו ה"וושינגטון פוסט" מחזיק בעיתון חינם ושמו "אקספרס", הנכתב ונערך על ידי מערכת ה"וושינגטון פוסט", ומופץ ללא תשלום בכ-200 אלף עותקים. המתחרה הגדול של "אקספרס", ה"אקזמינר", מופץ גם הוא בחינם בכ-300 אלף עותקים ביום, ומאפשר לכל מי שחפץ בכך לעשות מנוי בתשלום, ולקבל את העיתון לביתו. ממש כמו העיתון שאתם מחזיקים בידכם. טוב לדעת שאנחנו לא לבד. המשבר אינו פוסח על העיתונות הכתובה בכל רחבי העולם. רק בסוף השבוע התבשרנו כי "אל-פאיס", העיתון הספרדי הגדול, הודיע על פיטורי שליש מכוח האדם שלו. מול המשבר הגדול בפרינט עולה, בדרך הטבע, האלטרנטיבה: התקשורת הדיגיטלית.

כל העיתונים הגדולים מקיימים פעילות גוברת והולכת בערוצים הדיגיטליים - הן ברשת והן בערוצים הניידים, וצוותי פיתוח גדולים עוסקים ללא לאות בפיתוח אפליקציות ורעיונות חדשים. כל חדרי החדשות שראינו הם חדרי חדשות משולבים (integrated newsroom), שבהם עורכי הפרינט והדיגיטל יושבים יחד, והתכנים מעובדים ומופצים לכל הערוצים, בהתאם לצורכי כל ערוץ. דגש גדול ניתן לפעילות הווידיאו, ואין היום עיתון גדול שאין לו אולפן וידיאו בלב דסק החדשות שלו.

היום היחס בין כמות הקוראים - וההכנסות - הוא כ-20:80 לטובת הפרינט. אולם הוא משתנה במהירות וזהו, כנראה, עתיד התקשורת. היא תעבור בתוך פרק זמן לא ארוך - אם כי, כפי שנרמז בפתיח למאמר הזה, קשה לנבא את אורכו, מדפוס לדיגיטל. נותר לפתור סוגיה קטנה אחת: איך מצליחים לייצר הכנסות מדיגיטל. "על כל דולר שאני מפסיד בפרסום בפרינט", הגדיר באופן קולע איל התקשורת רופרט מרדוק, "אני מפוצה בעשרה סנט הכנסות בפרסום בדיגיטל". המהפכה תבשיל כשהיחס הזה ישתנה.