מי המציא את הנוסחה שאיחוד בין כמה מפלגות מביא לחיזוק כוחן לאחר מהלך האיחוד? מהיכן יונקים פרשנים לעת מצוא את התיאוריה שלפיה האיחוד הנוכחי - בין הליכוד לבין ישראל ביתנו - חייב להביא לאיחוד של הכוחות שמנגד? מדוע השטחיות קונה לה שביתה במקומותינו והעיסוק במעשה הפוליטי הוא כה חובבני וחסר עומק, כפי שאנו נוכחים ללמוד מהימים האחרונים?
לבנימין נתניהו סיכוי טוב לעמוד גם בראש הממשלה הבאה. הגוש שתומך במועמדותו נראה כגוש מוביל שבכוחו להרכיב ממשלה. אבל לא המיזוג הטרי עם אביגדור ליברמן מביא אותו להיות מועמד לראשות הממשלה, אלא המצב האלקטורלי שהולך ומתקבע בישראל. אמנם על מנת להבטיח את המשך שלטונו חבר נתניהו לליברמן אולם להערכתי הוא דווקא עשה בכך שגיאה קשה - ערכית ואלקטורלית. היה אפשר להתווכח עם ממשלתו של נתניהו על הכיוון המדיני שלה, אבל נתניהו יודע ששר החוץ ליברמן הוא כמעט פרסונה נון-גרטה במדינות רבות בעולם, אשר תמיכתן חיונית לישראל. מדוע אם כן בחר נתניהו לצייר את הליכוד בבבואתו של ליברמן?
זאת ועוד, המיזוג לא יביא תשואה אלקטורלית. קולות מהליכוד יזלגו לש"ס שתתחזק מאוד וגם למפלגות מהמחנה שמנגד. ליברמן וציבור בוחריו מישראל ביתנו אינם מתאימים לפלג הדתי והמזרחי של מצביעי הליכוד שעשויים לבעוט בברית שנרקמה. איני טוען שהמיזוג מונע מנתניהו את ראשות הממשלה אבל הוא בוודאי אינו מקדם אותו בכיוון זה. ליברמן מזוהה עם יחסי ניכור ואיבה לערביי ישראל, למחשבת טרנספר ולזיהוי עם תרבות פוליטית שמיובאת מארץ שהיתה פעם מעבר למסך הברזל. מה לזה ולתנועת הליכוד על ערכיה?
אל תשקיעו אנרגיה בנוסחאות של פשרה
בעקבות המיזוג שזכה לפרמיירה מפרגנת בשל חשאיותו המוצלחת והבאת המוצר המוגמר ללא קשיי עיכול ממושכים, הולכים וגוברים הקולות הקוראים לשלי יחימוביץ', ליאיר לפיד ולציפי לבני לשלב ידיים ולהקים מחנה אלטרנטיבי חזק. לדעתי, כוחו של הפירוד חזק מכוחו של האיחוד או המיזוג. ליחימוביץ' קו אסטרטגי ברור בהנהגת העבודה. איני מזדהה עם רכיבים מסוימים בתוכו, אבל היא מביאה עימה רוח חדשה ואמון רב שבאמצעותם היא עשויה להוביל לשיפור חייו של ציבור גדול שנאנק תחת העול.
לפיד פונה לציבור אחר, בעיקר למצביעי ליברמן.
סדר העדיפויות שלו אינו תואם את זה של העבודה בראשות יחימוביץ'. ללבני עדיין שמורה יוקרה עם הדר ממלכתי ויושרה, ואלו לא פגו למרות שגיאות שעשתה בעבר. כל מפלגה שאינה מגוש הימין צריכה ללכת לבחירות על דגלה ועם מנהיגיה. כך העבודה, לבני, יש עתיד ומרצ. ניסיון מלאכותי לאיחוד יקטין את הכוח האלקטורלי של גוש זה ואת יומרתו להחליף את נתניהו. המסקנה הבלתי נמנעת היא: אל תתאחדו. אל תשקיעו אנרגיה בנוסחאות של פשרה ושל "ויתור על אגו". לכו לבחירות איש איש ודרכו, לצורך הרכבת ממשלה או לשם הצטרפות אליה, כל אחד ממקומו שלו אחרי הבחירות.