בשבוע שעבר, בישיבת סיעה חגיגית לקראת פיזור מושב הכנסת, מנה אביגדור ליברמן בפני חברי ישראל ביתנו והתקשורת את שורת התפקידים הבכירים שמילא בשנים האחרונות. "מכל תפקידיי, הכי נהניתי מתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה", אמר ליברמן. למעלה מ-20 שנה חלפו מאז סייע ליברמן לבנות את נתניהו הפוליטיקאי המתחיל, במהלכם ישב איווט בכסאות חשובים ומכובדים, השתתף בדיונים מסווגים ונפגש עם מנהיגים ברחבי העולם, ובכל זאת - ימי הלשכה בשנות ה-90', אז שימש יד ימינו של ראש הממשלה נתניהו, הם אלו שטרח לציין בערגה. כעת, לאחר האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו, ליברמן שב לביתו המקורי - הליכוד, לצדו של ראש הממשלה; זאת בסך הכל היתה הפסקה מתודית של כ-15 שנה, במובנים מסוימים.
ליברמן הצעיר נתקל בנתניהו לפני כ-25 שנה, עוד לפני שהחל העשור הרביעי בחייו. השנה היתה 1988, נתניהו שב לארץ מניו יורק משליחותו כשגריר ישראל באו"ם, ואיווט הצעיר - פעיל ליכוד ירושלמי עולה, הצטרף למאמצי בניית האישיות הפוליטית של נתניהו. ליברמן פיקד על הקמפיינים של נתניהו בבחירות הפנימיות בליכוד ב-1992, שם הגיע למקום השני, והיה מאדריכלי הזכייה בראשות הליכוד שנה אחר כך. העבודה הקשה של איווט השתלמה, וב-1993 מונה למנכ"ל הליכוד, ושלוש שנים לאחר מכן - כשנתניהו זכה בראשות הממשלה - קיבל את אחד מהתפקידים הנחשקים ובעלי העוצמה במערכת הציבורית - מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
"היו עליות וירידות, אך תמיד פעלנו בהרמוניה"
ליברמן היה איש אמונו של נתניהו, והעיתונאים אהבו לספר על הסיגרים המשותפים בלשכה, אך לגופו של עניין - בנוסף להיותו נאמן מוחלט של נתניהו, ליברמן בנה לעצמו תדמית של איש ביצוע יעיל וכוחני, מנהל מצוין שיודע לייצר הרמוניה ועשייה. למרות זאת, הכהונה של ליברמן בתפקיד היתה קצרה, והוא נאלץ להתפטר מתפקידו, על רקע פארסה פוליטית ועימותים עם חברי מרכז בליכוד, שהובילו לפיצוץ בינו לבין נתניהו.
אך ליברמן הבטיח לחזור. בינואר 1999 ליברמן הודיע על הקמת מפלגה חדשה - "ישראל ביתנו", ובעשור האחרון בנה ליברמן אט אט את כוחה, וכיהן לסירוגין בשורה של תפקידים בממשלות שרון ואולמרט, עם התפטרויות חוזרות ונשנות על רקעים אידיאולוגיים, מדיניים בעיקרם. לאחר הבחירות לכנסת השמונה עשרה - כשבינו לבין נתניהו מפרידים 12 מנדטים בסך הכל, וישראל ביתנו היתה למפלגה השלישית בגודלה, הצטרף בשמחה לממשלת נתניהו, למרות שנתן לראשי קדימה לחזר אחריו עד שהמליץ על נתניהו בפני הנשיא. בתמורה, ליברמן מונה לסגן ראש הממשלה, שר החוץ, והיה חבר בפורום המייעץ הקרוב לראש הממשלה - השביעייה, שהפכה לאחר מכן לשמינייה ולתשיעייה.
גודלה של ישראל ביתנו הפך את ליברמן לדבק העיקרי של הקואליציה של נתניהו בארבע השנים האחרונות; "היו עליות ומורדות אבל פעלנו בהרמוניה, מתוך אמון והבנה", במילותיו של ליברמן בשבוע שעבר. לא בטוח שנתניהו היה משתמש במילה הרמוניה, כשליברמן הקפיד מעת לעת לעורר משברים ועימותים קואליציוניים. אחרי שגילה שנתניהו מתכנן מאחורי גבו להתנצל בפני טורקיה, ליברמן עשה שריר וסיכל את מינויו של עוזי ארד לשגריר בלונדון; שרירים היו גם בחקיקה השנויה במחלוקת, וגם במרבית דיוני התקציב בארבע השנים החולפות, ובדיונים על מסקנות ועדת טרכטנברג, כשהתעקש להכניס את סעיף מיצוי כושר ההשתכרות לקריטריונים לסיוע; האיומים של ליברמן הם שפוצצו ביולי האחרון את ועדת פלסנר לגיבוש פתרון לשוויון בנטל, ומדי כמה חודשים טרח לכנס מסיבת עיתונאים בה תקף את ראש הממשלה והדגיש כי אצלו מילה זו מילה.
בכל המקרים, בסופו של דבר, אחרי האיומים הגיעו מסרי ההרגעה, ולמרות שבידיו של ליברמן היה את כל הכוח להפיל את נתניהו, הוא מעולם לא עשה זאת; הוא הקפיד שלא להתריס פומבית נגד מדיניותו של נתניהו בנושא האירני, ובהיעדר תהליך מדיני גם התבטאויותיו מעוררות המחלוקת בנושא הפלסטיני לא העירו אף אחד מתרדמתו. נתניהו צפה וראה כיצד ליברמן משחק עם עוצמת בארבע השנים האחרונות, וכך נהגה לו תסריט הריצ'רץ' בין ישראל ביתנו והליכוד. האם ליברמן ישוב להיות נאמן כמו בימי הלשכה ב-1996 או ינצל את עוצמתו לבנייתו כמנהיג הבא של הליכוד? ימים יגידו.
לפניות לכתבת: tal_sh@walla.net.il