מי באמת מתערב בבחירות?

ידועה הטענה כי ראש הממשלה נתניהו "התערב" לטובת הצד הרפובליקני בקמפיין לנשיאות ארה"ב, וזאת עקב קבלת הפנים החמימה למיט רומני בעת ביקורו בירושלים. טענה זו אף זכתה לחיזוק כאשר מטהו של רומני שילב צילומים של נתניהו בתשדירי התעמולה. גם אהוד ברק "זכה" במעורבות, אבל לטובת הנשיא אובאמה. דברי שר הביטחון ברק בזכות שיתוף הפעולה הביטחוני בימי כהונת אובאמה שולבו בתשדירי התעמולה של הדמוקרטים.

אבל נתניהו וברק, יש להדגיש, לא התראיינו במיוחד לתשדירי התעמולה הללו. אני זוכר התערבות בוטה מאוד של אישיות ישראלית בכירה למען מועמד רפובליקני בבחירות לנשיאות ארה"ב: יצחק רבין, בעת כהונתו כשגריר ישראל בוושינגטון, העניק ראיון רדיו לעיתונאי ישראל לנדרס המנוח, בעת ששימש כתב "דבר" וקול ישראל בוושינגטון, ובו הביע תמיכה במועמדות הנשיא ניקסון ופסל את מתחרהו אז, בשנת 1972, הסנאטור הדמוקרטי ג'ורג' מקגוורן. בכלל, רבין, בהשפעת כהונתו כשגריר בוושינגטון, היה "רפובליקני". אכן זו היתה התערבות גלויה, יזומה, ברוח סגנונו הלא-דיפלומטי של הדיפלומט-הלא-דיפלומט, השגריר דאז רבין ז"ל.

אם כך, מה בנוגע להתערבות היום, במצב שבו כל קול יחרוץ את גורל הנשיאות? אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד, כתב מאמר שנדפס אתמול בעמוד הדעות של ה"ניו יורק טיימס", ובו הוא מונה את האירועים המדיניים שבמרכזם לחצים כבדים על ראשי ממשלות בישראל מצד נשיאים רפובליקנים. כותרת המאמר: "מי זרק את ישראל אל מתחת לגלגלי האוטובוס?" מסקנתו של הלוי היא שהנשיאים מביתו המפלגתי של רומני הם שהציקו לראשי ממשלות ישראלים. אחת הדוגמאות הבולטות: שלילת הערבויות לקליטת עלייה בסכום של 10 מיליארד דולר כדי לכפות על יצחק שמיר השתתפות בוועידת מדריד. צעד בוטה זה, ביוזמת מזכיר המדינה ג'יימס בייקר (הרפובליקני), גרם למפלת שמיר בבחירות. הלוי מכנה את שרשרת הלחצים הרפובליקניים שהופעלו על ישראל "חומר למחשבה בימי אוקטובר 2012".

דומה כי קורא המאמר, ואולי הוא "קול מתנדנד", יגיע למסקנה כי עליו להעניק לאובאמה את קולו. "האם אתה מתערב בבחירות בארה"ב באמצעות מאמרך בעיתון החשוב?", שאלתי את הלוי. "לא ולא", השיב, "אני אזרח פרטי, איני ממלא היום שום תפקיד ממלכתי".

ובהקשר זה מזכיר לי הלוי כי ח"כ דני דנון (ליכוד) דווקא הוא המתערב, ובצורה גלויה ביותר, במערכת הבחירות בארה"ב. הכיצד? ובכן, ח"כ דנון כתב ספר המופץ בארה"ב, ואשר כולל ביקורת על מדיניות אובאמה. הלוי מכנה את פעילותו של דנון "כתם על הכנסת", אולם דנון עצמו מסביר כי "איני אומר לאזרח האמריקני למי עליו לתת את קולו".

ובכן - התערבו או לא התערבו? דומה כי שאלה מעין זו לא עומדת לדיון ציבורי, למשל, באיטליה או בברזיל. האזרח הישראלי מודע לברית החשובה בינינו לבין ארה"ב, עם רומני או עם אובאמה. אך מעל ומעבר לדיון זה יצאה ישראל מנצחת אמיתית מכל מערכת הבחירות האמריקנית עד כה: הרי שני המועמדים שרו שירי הלל ואהדה לברית הזאת. אולי על כך יסכימו הלוי ודנון.