האיחוד האירופי: אשליית ההלוואות

מה שקורה היום בכלכלת האיחוד האירופי צריך ללמד לקח את כולנו, ובעיקר את אלה האחראים לניווט כלכלה לאומית. להערכתי, האיחוד לא יוכל להמשיך להתקיים לאורך זמן במתכונתו הנוכחית, שכן הכישלון הקולוסאלי הקשור בו הוא בעיקרו מבני, ופער מבני זה ימשיך ויתקיים זמן רב.

קודם שהורחב האיחוד היה ברור לכל כי יש פערים ממשיים וניכרים בין הכלכלות החזקות באירופה, דוגמת אלה של הולנד, בלגיה, דנמרק, גרמניה, אוסטריה וצרפת, לבין ארצות יוון, ספרד, פורטוגל, ואפילו איטליה. לא מדובר רק בפערים של תפוקה לנפש, טכנולוגיה או שיטות ייצור ויכולת ניהולית, אלא גם בפערים עמוקים של מנטליות לאומית.

הרחבת האיחוד נעשתה מתוך הנחה שמדינות שכלכלתן ברמה נמוכה יותר תסגורנה את הפער במסגרת השותפות עם המדינות החזקות. כך הפך האיחוד האירופי להיות שוק אחד המבטל מכסי מגן ומאפשר מעבר חופשי של מוצרים, ובמידה מוגבלת גם של שירותים וכוח אדם, באופן שכולם כפופים לאותם עקרונות של ניהול כלכלה לאומית דוגמת גירעון תקציבי שאינו עולה על שלושה אחוזי תוצר. מערכת ביורוקרטית אדירה, שבה מובטח ייצוג לכל אחת מ-28 המדינות, הוקמה בבריסל כדי להבטיח קיום תנאים מוסכמים של ניהול כלכלה לאומית ועמידה בקריטריונים מוגדרים בהסכם.

ואכן תקופה מסוימת חיו כולם באשליית ההצלחה, אולם בפועל המערכת הפיננסית האירופית החזקה, בדומה לזו בארה"ב, נהגה בחוסר אחריות משווע. בנקים מגרמניה, מבלגיה, מצרפת ומאוסטריה החלו מזרימים סכומי עתק כהלוואות למדינות שכלכלתן עדיין מצויה הרבה מאוד מאחור. אותן מדינות הצליחו להגיע לרמת חיים גבוהה יותר ולהציג מידה מסוימת של הצלחה, אבל זה היה בעקבות הזרמת כספים שמקורם אינו בייצור ואינו בהעלאת התפוקה ובהתחזקות, אלא בנטילת הלוואות. התפיסה של חוסר אחריות תקציבית שלטה, לצד האמונה שאפשר להמשיך ללוות בלי להציב גבולות.

אין הדבר שונה בהרבה מעסק הנוטל הלוואות בהנחה שיחזירן - ולא על ידי נטילת הלוואות נוספות, אלא מתוך הפעילות המחזורית ומתוך הרווחים שהוא מייצר בעצמו. ואולם בכל מצב של לקיחת הלוואות יש גבול עליון, החושף את המצב האמיתי לאשורו. כך ממש קרה גם באיחוד האירופי, הנמצא כיום במשבר כלכלי עמוק.

ישראל הקטנה - בעקבות הצמיחה שאותה חווינו מ-2004 - מצטיירת היום ככלכלה חזקה. הדבר משתקף בשערי החליפין בשוק הפתוח, בהתחזקות השקל לעומת המטבעות המובילים בעולם ובהעלאה משמעותית בתוצר לנפש. אמנם המגזר העסקי של מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים הוא שיצר את הצמיחה, אך צמיחה זו נתמכה במדיניות של אחריות תקציבית, שהיא אבן היסוד להצלחתה של כל כלכלה לאומית.