גזענות ודמוקרטיה בישראל

בשנה האחרונה היינו עדים לכמה אירועי גזענות, צרות אופקים ופשעי שנאה במדינתנו. במהלך השנה אירעה סידרה של תקריות "תג מחיר" - האחרונה שבהן השבוע - אשר בוצעה לכאורה על ידי קבוצות מבודדות של מתנחלים צעירים אחוזי טירוף, וזאת בשל השנאה המוקרנת מן הערבים הסובבים אותם בשילוב צלקות ההתנתקות מעזה. כמו כן, אירעו כמה תקריות אלימות נגד ערבים ישראלים, אשר הגיעו לשיאן במתקפה אכזרית על ארבעה ערבים בירושלים, ולצערנו אנו שומעים קריאות מגונות של "מוות לערבים" בפי אוהדים חוליגנים במשחקי כדורגל.

נשאלת השאלה כיצד ייתכן שמעשים כאלו מתרחשים במולדתו של העם היהודי, אשר סבל מ-2,000 שנות רדיפה והשפלות בגלות. למרבה הצער, אפשר לזהות עלייה של זרמים בקרב הדור הצעיר של הישראלים, אשר בקרבם זיכרון השואה הנמוג מקהה את רגישותם לנושאים הללו, וזאת ביחס להוריהם ולסביהם. חשוב מכך, הקריאות הנתעבות והבלתי פוסקות להשמדתנו המושמעות על ידי אויבינו, בשילוב פיגועי ההתאבדות, ירי הטילים והאנטישמיות האלימה, הובילו כולם לגלים של מיאוס וכעס המופנים כלפי הערבים. זאת ועוד, הדעות הקדומות הועצמו על ידי פוליטיקאים ערבים ישראלים, אשר שיתפו פעולה והזדהו באופן מופגן עם אלו המבקשים לרצוח אותנו ולהביא לסיומה של הריבונות היהודית באזור.

המצב הוחרף על ידי חלק מרבנינו הנאורים פחות, אשר נוטים להתעסק בדמגוגיה ולהתרכז באופן מופרז במושג "עמלק" - יריבנו התנ"כי הרצחני הראשון - וזאת במקום לעסוק ביסודותיה ההומניסטיים של היהדות הרבנית.

אך למרות האמור, עלינו להתגאות בכך שחברתנו היא חברה רב-גזעית אמיתית, וגווניה נפרסים מיוצאי אתיופיה ועד יוצאי בריה"מ לשעבר - אשר יחד עוצבו לכדי אומה יהודית אחת. נוסף על כך, כחמישית מאזרחי המדינה הם ערבים, אשר למרות התנהגותם השערורייתית של חלק מנציגיהם הקיצוניים, נהנים מכל הטבותיה של החברה הדמוקרטית בישראל. ביקור קצר בבית חולים או בקניון ידגים את רמת הדו-קיום הגבוהה השוררת במדינה.

הבריונים הגזענים שהיכו ערבים בירושלים בחודש שעבר מייצגים את תת-המעמד הנחות ביותר בחברה, והם כפי הנראה קורבנותיה של תרבות הסמים. גם אלו המעורבים בעבירות "תג מחיר" מגיעים מן השוליים הקיצוניים, והתנכרותם לתנועת ההתיישבות הרחבה מומחשת על ידי מתקפותיהם השערורייתיות לא פחות נגד רכושו וציודו של צה"ל, אשר מגן עליהם.

בכל מדינה יש אחוז כלשהו של שוטים, חוליגנים וגזענים. מבחן הלקמוס למעמדה המוסרי של חברה הוא ההיקף שבו הנהגתה והקהילה הרחבה מגנות זוועות כאלו ומסרבות לעמוד מן הצד בחיבוק ידיים בעת התרחשותן. בהקשר זה, עמדתנו ברורה כשמש. על אף היותנו מדינה השרויה במצור, כל מנהיג פוליטי ישראלי מרכזי גינה את פשעי השנאה הללו בשל היותם בלתי מוסריים ושפלים.

אם נקבל את הטענה שלפיה התנהגותם של גורמי קיצון משמעה כי אנו מתנהגים באופן נתעב כמו שכנינו, אנו משמיצים עצמנו באופן חסר אחריות. כן, יש עשבים שוטים המהללים את מעשי הרצח שביצע ברוך גולדשטיין, אך אלו זוכים לביקורת חריפה מן העם בכללותו. איננו עורכים טקסי מדינה המהללים רוצחים ואיננו מקדישים כיכרות, בתי ספר ומועדוני ספורט לזכרם.

עלינו להבטיח כי בתי הספר ישרישו את האספקטים שבמסורת ובהיסטוריה היהודית אשר גורמים לנו לרתיעה מכל צורה של גזענות וצרות אופקים. יש להדגיש את מסורותינו ההומניסטיות בפני ילדינו, תוך כדי חינוכם לכיבוד כל בני האדם אשר נבראו בצלם אלוקים.

יש לבצע חקיקה חדשה אשר תגביר את הענישה בכל פשעי השנאה. למטרה זו, על הממשלה לשרטט קווים אדומים נגד ניצול חופש הביטוי לחרחור גזענות, שנאה וחתרנות - קווים אשר יכללו את אנשי השמאל הקיצוני המקדמים שנאה בהשמיצם את צה"ל בביצוע פשעי מלחמה, את אלו מבין הערבים הישראלים אשר עוסקים בבגידה בעת שהם מאמצים ומקדמים בפומבי את המבקשים להורגנו ולהחריב את מדינתנו, ואת אנשי הימין הקיצוני.

כאשר יוצגו חוקי עונשין נוקשים, הדבר יעצים את הדמוקרטיה שלנו ולא יגרע ממנה. כתוצאה מכך תיווצר חברה ישראלית בריאה וסובלנית יותר.