פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אירן לא רוצה שיחות, אלא למשוך זמן

      הדיווח ב"ניו יורק טיימס", לפיו וושינגטון וטהרן שוקלות לקיים שיחות ישירות אינו אלא המשך לאסטרטגיית הולכת השולל האירנית. בינתיים, המפסיד העיקרי הוא נשיא אובמה

      רק לשני גורמים היה עניין להפיץ את המידע, בין אם נכון או ככל הנראה לא מדויק, כי ממשל הנשיא ברק אובמה ואירן הגיעו להסכמה עקרונית לקיים שיחות ישירות על תכנית הגרעין האירנית, מיד לאחר הבחירות בארצות הברית שיתקיימו ב-6 בנובמבר. גורמים אלה הם מחנהו של המועמד הרפובליקני מיט רומני וגורמי ממשל באירן. הידיעה שמתפרסמת הבוקר ב"ניו יורק טיימס" גרמה כבר למבוכה ולנזק פוליטי למסע הבחירות של אובמה, יום לפני העימות השלישי והאחרון בין המועמדים וכשבועיים לפני הבחירות. ההכחשה של הבית הלבן, בבחינת "לך תוכיח שאין לך אחות", יכולה רק למזער את הנזק. רומני ינצל את הידיעה עד תום כדי לחזק את טיעונו כי ממשל הנשיא מנהל מדיניות פייסנית כלפי אירן.

      לאירן עצמה יש עניין ליצור מראית עין כאילו היא מוכנה לשיחות עם ארצות הברית, וכל זאת כדי להרוויח עוד זמן יקר ולקדם את תכניתה. לאירן יש גם היסטוריה ארוכה של התערבות במערכות הבחירות בארצות הברית (וגם בישראל) על ידי מעשים או העדרם. הדוגמה הבולטת ביותר היא ההשהיה המכוונת במשא ומתן לשחרור הדיפלומטים האמריקאים, שנלקחו כבני ערובה בשגרירותם בטהרן, ב-1979. שליט אירן האייתוללה חומייני הורה לעכב את המגעים על עסקת השחרור כדי לפגוע בסיכוייו של הנשיא, שנוא נפשו, ג'ימי קרטר, להיבחר מחדש. הדיפלומטים שוחררו ימים אחדים לאחר שרונלד רייגן הושבע לנשיא בבית הלבן בינואר 1981.

      הדבר הוליד חרושת של שמועות ותיאוריות-קשר שהוזנו על ידי הנוכל הישראלי ארי בן מנשה, שהיה מתורגמן באמ"ן והציג עצמו כאיש מוסד ויועץ של ראש הממשלה יצחק שמיר. בן מנשה הצליח לזמן מה לשטות בחברי קונגרס, סנטורים, עיתונאים ופקידי ממשל שהאמינו לו כי נכח בפגישות שבהן נרקחה כביכול בשבועות שלפני הבחירות, המזימה בין פקידים אירניים לעוזריו של המועמד הרפובליקני רונלד רייגן. מי שהיה הפתי הגדול מכולם היה ד"ר גרי סיק, מומחה למזרח התיכון, חבר במועצה לביטחון לאומי ופרופסור באוניברסיטת קולומביה שעל סמך טענותיו של בן מנשה חיבר ספר בשם "הפתעת אוקטובר".

      גם בישראל היה מי שנפל קרבן לתעלולים האיראניים. ב-1996 בעיצומה של מערכת הבחירות בישראל הצהיר בפומבי מי שהיה דאז ראש אמ"ן, אלוף משה (בוגי) יעלון כי אירן מעדיפה את לראות את מנהיג הליכוד בנימין נתניהו, נבחר לראשות הממשלה על פני יריבו, ראש הממשלה המכהן שמעון פרס. גם הפעם בידיעה השנויה במחלוקת נאמר כי בעצם אירן סירבה להיפגש עם נציגים אמריקאים והיא ממתינה לתוצאות הבחירות בארצות הברית כדי לדעת מי יישב בבית הלבן.

      נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בכנס בחירות בעיר קנט. אוהיו, 16 בספטמבר 2012 (AP)
      מבוכה במטה. אובמה (צילום: AP)

      רוב הסיכויים שהידיעה ב"ניו יורק טיימס", אינה אלא "ברווז עיתונאי", כפי שהביע הבוקר את תקוותו שר החוץ אביגדור ליברמן. לכל היותר אולי יש בה גרעין של אמת. אין זה סוד שהממשל האמריקאי הנוכחי, כמו גם של קודמו - הנשיא ג'ורג בוש, מעוניין להגיע להסדר דיפלומטי על תכנית הגרעין של אירן. זאת, כדי למנוע את הצורך לקבל החלטה על תקיפה נגד מתקני הגרעין באירן. לצורך זה התקיימו מגעים עקיפים בערוצים דיפלומטים שונים. היו אפילו פגישות ישירות קצרות, של נציגים אמריקאים עם נציגים אירנים, בשולי השיחות המכונות "קבוצת החמש פלוס אחת", המתקיימות זה כשמונה שנים במקומות שונים בעולם.

      בעצם המגעים והשיחות אין שום פסול. בוודאי אם אין התחייבות מראש של ארצות הברית לוויתורים. אפילו נציגה ישראלית – בכירה בוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל – השתתפה יחד עם משתתפים ממדינות נוספות במפגש בקהיר, לפני שנים אחדות, עם נציגים של אירן לדיון על פרוז המזרח התיכון מנשק גרעיני.

      מי שתומכים בשיחות בין ארצות הברית לאירן נחלקים לשתי קבוצות: קבוצה אחת שאפשר לכנותה "המקסימליסטים" גורסת כי יש להרחיב שיחות כאלה, אם וכאשר יתקיימו, למכלול הנושאים העומדים ביסוד האינטרסים והיחסים בין שתי המדינות, ולא רק על תכנית הגרעין של אירן. הם מאמינים כי יש לחתור להסדר מקיף על כל הסוגיות המשותפות לשתי המדינות: עירק, אפגניסטן, המפרץ הפרסי, ומעמדה של אירן באזור.

      הקבוצה האחרת, "המינימליסטים", סבורה כי מטרת השיחות צריכה להיות הסכם שיעסוק אך ורק בתכנית הגרעין האירנית. בכל מקרה אפשר להעריך כי הסיכויים למגעים ישירים בין ארצות הברית לאירן הם נמוכים ביותר, בין אם ייבחר מחדש הנשיא אובמה, קל וחומר אם רומני יגיע לבית הלבן. בוודאי שהסיכויים להגיע להסדר, גם אם יתקיימו השיחות, הם קלושים ביותר.

      צנטריפוגות להעשרת אורניום במתקן ליד נתנז, אירן, מרץ 2005 (AP , AP Photo/Vahid Salemi)
      "אם יושג הסדר שבמסגרתו אירן תחדל להעשיר לרמה של 20% הרי בכך יהיה זה הישג לישראל". מתקן העשרת אורניום באירן (צילום: AP)

      האסטרטגיה של אירן שכבר כיום היא מדינת "סף גרעינית" היא ברורה. תכליתה כפולה: להמשיך ולקדם את תכנית הגרעין שלה – כך שתגיע למצב שיהיה לה די אורניום מועשר, ידע ויכולת להרכיב כמה פצצות גרעין ובמקביל לנסות ולגרום לעולם להסיר את העיצומים שמוטלים עליה. לשם כך היא זקוקה לעוד זמן מה, עניין של כשנה. בעצם אירן מצויה כיום במרוץ נגד שני שעונים. השעון האחד הוא זה של העיצומים שפוגעים קשה בכלכלתה. הנהגתה חוששת מפני הרגע שהעם יצא לרחובות בשל המצוקה הכלכלית שבה הוא מצוי. השעון האחר הוא של המרוץ הגרעיני להגיע ליכולת להרכיב פצצה.
      מאידך האסטרטגיה האמריקאית-אירופאית היא הפוכה.

      תכליתה להאיץ את שעון העיצומים כדי שיעצור את השעון הגרעיני, ולכן נציגי ארצות הברית והמערב, למודי הסבל שחוו על בשרם את טקטיקות ההשהיה, ההונאה והשקרים של אירן, יודעים שאוסר להם ליפול הפעם לפח האירני. המערב אינו מוכן להסיר את העיצומים, אפילו לא בהדרגה, אלא רק לאחר שאירן תחדל להעשיר אורניום ל-20% - העשרה שמעמידה אותה בעמדת זינוק של פרק זמן קצר, להעשרה לרמה של 93% שהוא חומר בקיע לפצצה.

      אם יתקיימו לאחר הבחירות שיחות בין אירן לארצות הברית בלי שהעיצומים יוסרו ואף אולי יוחרפו, אין לישראל מה לחשוש. אם יושג הסדר שבמסגרתו אירן תחדל להעשיר לרמה של 20%, הרי בכך יהיה זה הישג לישראל. נכון שישראל תובעת שאירן תחדל לחלוטין להעשיר אורניום גם לא ברמה של 3.5%, אך אפשר להניח שהיא תהיה מרוצה אם אירן רק תחדל להעשיר ל-20%.


      עוד כתבות בנושא:
      אירן מכחישה: "אין משא ומתן עם ארה"ב על הגרעין"
      ליברמן: "שיחות על הגרעין עם ארה"ב - תרגיל אירני"
      דיווח: "ארה"ב ואירן הסכימו לשיחות ישירות על הגרעין"