בשבועות הקרובים עשוי פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור, להגיש ערעור על פסק הדין במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הגשת הערעור צריכה להיות משאלת ליבו של כל אזרח ישר דרך בישראל המעוניין לעקור ניצנים שעלולים להצמיח תרבות שלטונית המזכירה רפובליקת בננות. שלל הממצאים החמורים שנקבעו בפסק הדין ביחס להתנהלותו של אולמרט כשר בכיר הם ראיה נוספת לנחיצותו של הערעור.
משפטו של אולמרט הסתיים בענישה קלה מאוד (שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 75,300 שקלים) לא משום שהתביעה לא הוכיחה את התשתית העובדתית בתיק. נהפוך הוא: התשתית העיקרית הוכחה כדבעי בפסק הדין של שלושת השופטים המחוזיים בירושלים: מוסיה ארד (נשיאה), יעקב צבן ומשה סובל.
תפישתו ומאבקו של לדור והפרקליטות בתיק זה ובתיקים נוספים הם ערכיים והרתעתיים. הקול של הפרקליטות הוא קולו של "האזרח הקטן" המבקש לראות כאן מדינה פחות מושחתת. במשפטו של אולמרט הוציאו השופטים מתחת ידם מסר הרתעתי סלחני מופלג בעבירת הפרת אמונים שמאפייניה הם פרוטקציוניזם ושחיתות שלטונית.
הסלחנות הראשונה של השופטים נפלה בהכרעת הדין כאשר זיכו אותו בפרשת משה טלנסקי. אלו אותם שופטים שקבעו באותה נשימה כי "התנהגותו היתה פסולה, והעמידה את הנאשם במצב של ניגוד עניינים. אין לקבל מצב שבו שר בממשלה משתמש בכובע כשר ובמסמכים שלטוניים לצורך פעולה המקדמת אדם המקורב אליו".
הסלחנות השנייה של השופטים היתה בגזר הדין בגוזרם את העונש הקל לאחר שאולמרט הורשע בעבירה של הפרת אמונים. וזאת כאשר הם עצמם קבעו כי אולמרט ביצע את העבירה במעמד רם (שר התמ"ת), כשהוא פועל בניגוד עניינים חמור מול חברו עו"ד אורי מסר שניהל בעבורו "קופה סודית".
אחד הנימוקים הבולטים להקלה בעונשו של אולמרט היה כי לאחר עדותו המוקדמת של טלנסקי, לפני הגשת כתב האישום, הוא נאלץ להתפטר. "אין צורך להכביר מילים על היותה של כהונת ראשות הממשלה פיסגת מאווייו של פוליטיקאי בישראל", כתבו. אין לתוצאה זו, וגם לעובדה כי בסופו של יום זוכה אולמרט בפרשת טלנסקי, כדי להטיל דופי בשיקול הדעת של לדור ושל היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז לפתוח בחקירה גלויה. בייחוד כשבאותה העת נערמו על שולחנם חשדות כבדים בנוגע לזיקה של החשוד (דאז) למאות אלפי דולרים שקיבל מאיש העסקים טלנסקי. בפרשה זו אין לאולמרט אלא להלין על עצמו, שכן אלמלא הקשר הכספי הפסול בינו לבין טלנסקי חקירה באפיק זה לא היתה נפתחת. גם השופטים הרחמנים נזפו באולמרט בפרשה זו. "פגמים אתיים ומשמעתיים", קבעו (עמוד 21 לגזר הדין).
ללדור ולאנשיו יש בימים אלו סיבה טובה נוספת להיות משוכנעים כי מוטלת עליהם חובה ערכית להגיש ערעור לבית המשפט העליון. זאת לאחר שכמה שופטים מתחו ביקורת על הענישה המקילה. כך לדוגמה המשנה של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אליהו מצא שהביע את דעתו כי העונש הוא "סמלי וחסר תוכן", והוסיף, בלשון המעטה, שגזר הדין אינו תורם לאמון הציבור במערכת המשפטית.