"זה היה הג'וב הכי טוב בעולם"

"עלילות ג'יימס בונד הן כמו סיפורי מעשיות", הסביר לאחרונה רוג'ר מור בראיון טלוויזיוני. "זה בדיוק כמו לספר סיפור לילדים - אתה חייב לספר להם אותו הסיפור כל לילה, ואסור לך לשנות כלום. לכן, כל מי שנכנס לקולנוע כדי לצפות בסרט של ג'יימס בונד יודע בדיוק מה הוא יקבל - יהיו שם הגאדג'טים, בונד ימצא את עצמו על סף מוות, ולא כל הבחורות שייכנסו איתו לחדר השינה ישרדו". סר רוג'ר מור בן 85, ואף שעברו כבר 27 שנים מאז סיים רשמית את תפקידו כבונד, הוא עדיין חי את התפקיד - עונה לשאלות מעריצים באתר האינטרנט שלו, משתתף באופן פעיל באירועי היובל של סידרת הסרטים הפופולרית, ובשבוע שעבר פרסם את ספר הזיכרונות "בונד על בונד". הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות (למעשה, גם כששיחק בתפקיד לא לקח), והוא כמובן לא עושה את זה בחינם: פעמיים בשנה מגיע אליו צ'ק מכובד, תמלוגים על חלקו בתעשייה על שם סוכן הוד מלכותה.

בשנים האחרונות מחלק מור את זמנו בין דירותיו במונקו ובשווייץ ("מונקו מלאה במיליונרים, ובשווייץ הם פשוט רגילים לראות אותי מסתובב שם, כך שזה די נוח עבורי"). הספר החדש, שרוכב על גל חגיגות היובל, חושף סודות מאחורי הקלעים ומעניק מבט מסקרן על האנשים הרבים שעשו ועדיין עושים את הפרויקט.

מור היה השחקן המבוגר ביותר שקיבל את תפקיד בונד, בגיל 45. את שנות ה?60 העביר כשחקן המוביל של סידרת המסתורין "המלאך" ("The Saint"), ועל כך סיפר ל"גרדיאן": "אני זוכר שבזמן שעשיתי את סיימון טמפלר ב'The Saint', אמא שלי אמרה לי: 'אתה בכלל חושב לפעמים למצוא לעצמך עבודה נורמלית, בן?' אבל כשהפכתי לבונד, ההורים שלי כבר היו מאוד גאים בי. "בדיוק סגרתי שבע שנים בתפקיד כשקיבלתי טלפון מהמפיק הארי זלצמן", הוא שיחזר במאמר שפירסם ב"דיילי מייל". "הוא התקשר לומר לי שהוא והשותף שלו קובי (אלברט ברוקולי) מרגישים שאני שמן מדי ושהשיער שלי ארוך מדי עבור ג'יימס בונד. על המקום הבטחתי להם שאסתפר וארד במשקל. באותם ימים הייתי מסוגל לזנק מכיסא בלי לחשוש שהברכיים שלי יישברו, ללעוס סוכריית טופי בלי לפחד שאאבד שן, להעריץ את השיער המתולתל השופע שלי ואת הגוף הרזה והשרירי שלי".

מור חושף עוד כי המלכה אליזבת' היתה מאוכזבת מאוד כששון קונרי פרש סופית מהג'וב בתחילת שנות ה?70. "כמובן, בהתחלה היו לי קצת חששות, במיוחד לנוכח הקולות שטענו שאני מבוגר מדי ומבקרים שהיו מוטרדים מהרמות הגבה שלי או מיכולות המשחק, שלא התחברו להם עם הדמות של ג'יימס בונד. כשסיפרתי לחברי הטוב, השחקן לו גרד, שאני הולך להיות 007 הבא, הוא הביט בי עם דמעות בעיניים, ניענע את ראשו והתחנן בפניי: 'רוג'ר, אל תעשה את זה. זה יהרוס לך את הקריירה'. מתברר שהוא לא היה יכול לטעות יותר מזה".

מור החליק לנעליו של שון קונרי בקלות יחסית, ובנה דמות חדשה - פחות כבדה ושרירית, יותר קלילה ומשועשעת. "היו שחקנים שלקחו את התפקיד ברצינות, אבל אני שיחקתי אותו בדרך מסוימת כי מצאתי את הדמות לא מציאותית", סיפר בראיון למגזין "GQ". "תמיד יצאתי מנקודת הנחה שהנה, יש כאן מרגל שכולם יודעים מה הוא שותה בכל מקום שהוא הולך אליו... נו, זה לא באמת מרגל".

הוא מודה ש?12 השנים שבהן שיחק בשבעת סרטי בונד היו עבורו מהנות במיוחד. על הנערות הרבות שבמחיצתן שיחק הוא כותב: "המשותף לכל נערות בונד לדורותיהן הוא שהן יפהפיות, ספורטיביות ושזופות. הן חייבות להיות מפתות, סקסיות ומאוד בונדיות, ועם ניסיון מיני עוד לפני הפגישה הראשונה עם 007. העיניים שלהן היו לרוב בצבע כחול, על אף פי שפוסי גאלור בסרט 'גולדפינגר' היתה היחידה שבאמת היו לה עיני סיגליות שבונד מעולם לא ראה כמותן. היו להן גם שמות עם צליל אקזוטי: סוקי, וספר, האני, סוליטייר, צ'או מיי, ביבי, אוקטופוסי... אני לא יכול לומר שלשחק אותו לא היה ג'וב נפלא".

כמו מור, גם הסופר איאן פלמינג והמפיק קובי ברוקולי נחשבו לרודפי שמלות ידועים. ברוקולי לקח על עצמו את תפקיד ליהוק הבחורות היפות שהשתתפו בסרטים, ועשה את זה בקפידה, מה שגרם למור להדביק לו את הכינוי "Boob Man" ("איש השדיים"). "לא לכל הבחורות היה ניסיון במשחק. רבות מהן, במיוחד בסרטים המוקדמים, לוהקו רק בגלל המראה היפה והסוחף שלהן.

"יום אחד קובי היה על הסט, וכהרגלו לטש עיניים בבחורות היפות שהסתובבו שם. על אחת מהן הוא אמר שיש לה 'ישבן יפה במיוחד'. לבחורה היתה גם שמיעה טובה במיוחד, כי היא מייד הסתובבה והתנפלה עליו בצעקות: 'אתה חזיר סקסיסטי!' "אני זוכר קטע שבו בחורה היתה אמורה להעיף עלי עשן של סיגריה (שבסרט היה גז רעיל) - אל הפרצוף. את העשן החליפו בטלק, אבל הבחורה לא היתה מנוסה במשחק, ובמקום לנשוף את זה לכיוון הלחי, היא כיוונה את זה ישירות לתוך העין שלי - ולא פעם אחת, אלא בארבעה טייקים שונים. זה לא היה אחד הימים המוצלחים שלי".

בונד, בעיקר ב?30 השנים הראשונות, כמעט לא הגביל את עצמו לכיבוש בחורה אחת בסרט. "כשרואלד דאהל כתב את התסריט ל'אתה חי רק פעמיים', המפיקים באו ואמרו לו: 'אתה שותל בפנים שלוש בחורות. בחורה מספר 1 היא פרו?בונד. היא נשארת בערך עד סוף סליל ההקרנה הראשון, ואז היא מחוסלת על ידי האויב, עדיף בזרועותיו של בונד. בחורה מספר 2 היא אנטי?בונד, לרוב לוכדת אותו, והוא צריך להכניע אותה בכך שהוא משתמש בשארם הסקסי שלו ובכוח פיזי - היא תיהרג בשלב מתקדם של הסרט בדרך מקורית (ולרוב גם זוועתית); ואילו הבחורה השלישית תצליח לשרוד עד סוף הסרט'", חושף מור.

על סצנות האהבה הוא מספר: "לא היה בהן שום דבר רומנטי, כי הן בדרך כלל צולמו מול 50 או 60 אנשי צוות, רובם טכנאים שעירים שצועקים 'קדימה רוג', תן לה אחד בשבילנו!' וזה בלתי אפשרי להוציא אותם משם. תמיד הדהים אותי מחדש איך כשצילמנו סצנת אהבה או אפילו סצנה עם עירום חלקי, כמות אנשי הצוות על הסט פתאום התנפחה לממדים אדירים.

"במהלך החזרות אתה לא באמת נכנס לנשיקה, כי זה נוטה להרוס את המייק?אפ ולפרוע את השיער. אז רק עושים 'כאילו'. ב'המרגלת שאהבה אותי' תירגלתי סצנה עם השחקנית ברברה באך, והבמאי לואיס גילברט נשען אחורה ואמר: 'יקיריי, אפשר אולי לקבל דוגמה של הנשיקה?' עוד לפני שהספקתי לשים לב, לשון בצורת נחש טסה אלי במהירות האור, פילסה את דרכה מבעד לשיניים שלי כמו חוט דנטלי וצללה אל תוך הגרון שלי.
"לא פעם היו גם כפילים לסצנות הסקס. טוב, אין הרבה נערות ששחקן בגיל מתקדם כמוני היה יכול לנשק בלי להיראות כמו סבא סוטה", הודה בראיון ל"טיימס".

"תמיד הייתי להיט אצל הבנות. אני לא מסוגל לומר עם כמה יצאתי, גם בגלל שאני ג'נטלמן, אבל בעיקר בגלל שבשלב מסוים פשוט הפסקתי לספור. מה שבטוח - היו לי יותר נשים מאשר לג'יימס בונד. זה תמיד היה: 'מור... רוג'ר מור'. אני משוכנע שהרבה נשים שהתחילו איתי פינטזו שהן עושות אהבה עם ג'יימס בונד, כי הקול והגינונים היו זהים, ולא היו יותר מדי הבדלים חיצוניים ביני לבין הדמות שהן הכירו על המסך".

מור התחתן והתגרש שלוש פעמים, עד שמצא את אשתו הרביעית, קריסטינה טאולסטרופ - אשת חברה מולטי?מיליונרית ממוצא דני?שבדי. למור שלושה ילדים מנישואיו לשחקנית לואיסה מאטיולי, וגם חמישה נכדים. כל ילדיו היו מעורבים איכשהו בפרויקט בונד - הבן ג'פרי (46) היה עוזר במאי שלישי בסרטו האחרון של מור, "רצח בעיניים"; הבן כריסטיאן (39) עבד במחלקת הלוקיישנים של הפקת "גולדן איי", ואילו הבת דבורה (49), בעצמה שחקנית, ביצעה תפקיד אורח של דיילת אוויר ב"למות ביום אחר" ב?2002. "היא אומרת לי כל הזמן שהתפקיד הקטן הזה גורם לה לקבל עד היום מכתבים הביתה יותר מכל דבר אחר", משוויץ האב הגאה.

מור מגלה שתמיד קינא בתפקידים של הנבלים שנלחמים בבונד, "כי הם היו מקבלים את המונולוגים הכי טובים, בדרך כלל כשהיו מתארים את התוכניות המורכבות והמרושעות שלהם, בעוד 007 רק עבר ממקום למקום, אמר את השם שלו והזמין מרטיני". אנקדוטה נוספת שחושף מור קשורה לצילומי הסצנה ב"גולדפינגר", שבה מתעורר בונד (בגילומו של שון קונרי) בחדרו של הנבל, כשהוא כבול לשולחן ומכשיר לייזר מכוון אל בין רגליו.

"בונד שואל את גולדפינגר: 'אתה מצפה ממני לדבר?' וגולדפינגר עונה: 'לא, מר בונד. אני מצפה ממך למות'. אחחח... שורות קלאסיות. למען האמת, קרן הלייזר האדומה שנראית בסרט הוספה מאוחר יותר בעריכה, ואפקט החיתוך של הזהב שמונח בין רגליו של קונרי הושג על ידי כך שהטכנאי שכב מתחת לשולחן עם מבער. הוא חתך את השולחן מלמטה באיטיות, כשהוא מתקרב אל עבר המפשעה של שון, ורק קו גיר קטן מסמן לו איפה הוא צריך לעצור. שון אמנם נחרד מהמחשבה הזאת, אבל הצליח להסתיר את זה יפה.

"אגב, את תפקידו היוקרתי של גולדפינגר קיבל השחקן הגרמני גרט פרוב, לאחר שסוכנו הצליח לשכנע את הבמאי גאי המילטון שפרוב מדבר אנגלית. כשהשחקן הגיע לצילומים באולפני פיינווד בלונדון הוא ניגש להמילטון ואמר לו באנגלית עם מבטא גרמני, 'מה שלומך? אני מאוד שמח להיות כאן'. המילטון ענה ושאל את פרוב אם הוא מרוצה מהמלון. פרוב השיב לו: 'מה שלומך? אני מאוד שמח להיות כאן'. כך התברר שהוא לא באמת יודע אנגלית". מור מציין כי הניגוד בין בונד - דמות שהיתה בנויה כולה על יסודות הגבריות - לבין יריביו האכזריים בא לא פעם לידי ביטוי גם בהעדפות המיניות. "רבים מהנבלים המגלומנים, שניסו להצית סכסוכים בין המעצמות ולהשיג שליטה עולמית, היו הומוסקסואלים. כך, למשל, היה עם דונלד פלזנס, ששיחק את בלופלד ב"אתה חי רק פעמיים"; או עם צ'רלס גריי, ששיחק בתפקיד בלופלד ב"יהלומים לנצח" והופיע אפילו כדראג.

"לכל רשע מוצלח היה גם שוליה טובה", מוסיף מור. "העוזר הזכור מכולם הוא בוודאי מלתעות, הסייד?קיק של הרשע קרל סטרומברג ב'המרגלת שאהבה אותי'. את מלתעות שיחק חברי הטוב ריצ'רד קייל, שמתנשא לגובה של 2.18 מטרים. מלתעות קיבל את השם שלו משיני הפלדה המאיימות. הפלטה הזאת לא היתה נוחה להרכבה, כמובן, וריצ'רד היה מסוגל להחזיק אותה בפה מקסימום חצי דקה בכל פעם.

"ב'האיש בעל אקדח הזהב', העוזר של פרנסיסקו סקרמנגה היה ניק?נאק הגמד (1.19 מ'), שגילם השחקן הצרפתי ה?רב וילשאז. ה?רב היה חולה סקס. בזמן שצילמנו בהונג קונג, שאלתי אותו עם כמה בחורות הוא בילה. 'ארבעים וחמש', הוא ענה בקול הצרפתי הצורמני שלו. אמרתי לו: 'אבל זה לא נחשב אם אתה משלם להן'. והוא השיב לי בעצב: 'אפילו כשאני מציע לשלם הן מסרבות לי לפעמים'.

"כשהיינו בלובי של המלון שלנו בהונג קונג, הרווי טיפס על נעליה של השחקנית מוד אדאמס, משך לה בחצאית, הרים את מבטו ואמר לה: 'מוד, הלילה אני הולך להתגנב אלייך לחדר, להיכנס מתחת לשמיכה ולעשות איתך אהבה מטורפת'. מוד לא השתוללה, וענתה לו באדישות: 'אם אגלה שעשית את זה, אני מאוד אכעס'". וילשאז, אגב, הפך בשנות ה?80 לאלכוהוליסט, וסבל מדיכאון ומבעיות בריאות שונות. ב?1993, בגיל 50, שם קץ לחייו בירייה.

מור מספר כי מאסטר הגאדג'טים דזמונד ללוולין, הלוא הוא Q, היה בחייו הפרטיים "טכנופוב מוחלט שהתקשה אפילו לכוון את מכשיר הווידיאו שלו להקלטה. רבים מהגאדג'טים שלו נראו תמהוניים ובלתי אפשריים בזמנם - למשל שעונים מגנטיים, שלט רחוק למכונית, מצלמה תת?מימית, רובה חיצים, מכשיר ג'י.פי.אס, טביעת אצבע מזויפת ועטי חומצה. Q תמיד נהג לומר לבונד שאלה אבות טיפוס, שיתפתחו לבסוף לשלב של הפצה מסחרית. ואכן, רעיונות רבים שהוצגו לראשונה בסידרה הפכו עם השנים להמצאות שימושיות ונגישות. "ב'גולדפינגר' נתנו לבונד מכשירים מדהימים. למשל התקן שנצמד למכונית של הנבל, מעין טכנולוגיה מוקדמת של ג'י.פי.אס, שהוא משתמש בו כדי למצוא את הבסיס שלו בשווייץ. התקן נוסף, קטן יותר, מתחבר לנעל של ג'יימס ומאפשר לאתר אותו - זה בעצם אב טיפוס של ג'י.פי.אס, שכולנו מכירים היום, והוא מאוד יעיל עבור רעיות קנאיות.

"ב?1965 חייל מחיל ההנדסה המלכותי, שראה את 'כדור הרעם', פגש את אחד מעובדי מחלקת הארט של ההפקה ושאל אותו: 'למשך כמה זמן אוכל להשתמש בהתקן המיוחד לנשימה מתחת למים?' והעובד ענה לו: 'תלוי כמה זמן אתה יכול להחזיק מתחת למים בלי לנשום'. "ב'חיה ותן למות' מאניפני נותנת לבונד שעון רולקס צוללנים. זה לא שעון רגיל: יש לו כוחות אלקטרומגנטיים, שיכולים להסיט קליע בזמן מעופו, ומה שיותר חשוב - הוא יכול לפתוח את הרוכסן בשמלות. הייתי מאוד מאוכזב כשגיליתי שהוא לא באמת עובד: היתה זו היד של איש האפקטים המיוחדים דרק מדינגס, שנכנסה מתחת לחצאית של השחקנית מאדי סמית' ומשכה את הרוכסן למטה בעזרת חתיכת תיל, שהיתה מחוברת מאחור. דרק הקשיש בר המזל! אם רק הייתי יכול למצוא היום אב טיפוס של השעון הזה שעובד".

מור מודה כי בעיניו, דניאל קרייג הוא הבונד הטוב ביותר. "אהבתי מאוד את 'קזינו רויאל'. קרייג שחקן נהדר, הוא בנוי לתפקיד יותר מכל בונד אחר. אני חושב שהוא יגמור בתור הבונד הכי טוב, איזה שחקן מוכשר", אמר השבוע למעריציו במפגש שנערך בפסטיבל התרבות Cheltenham Literature. "אני מאמין שב'סקייפול' יהיה הרבה יותר הומור מאשר היה ב'קוונטום של נחמה', וזה משהו שאני מאוד אשמח לראות, בייחוד כי לא הבנתי את הסרט הקודם. "מעולם לא הואשמתי שאני שחקן רציני, או בכלל שחקן, אם אתם רוצים להתעקש. מעולם לא לקחתי את המנהלים והבוסים שלי ברצינות. למען האמת, אני לא חושב שלקחתי משהו ברצינות בכל העבודה הזאת, חוץ מהרגע שבו הייתי מקבל את המשכורת ביום שישי. עבורי, ללכת לעבודה עם קובי ברוקולי והצוות שלו תמיד היה כמו לצאת לטיול משפחתי: עבודה קשה, אבל גם המון צחוקים. זאת היתה הנאה אמיתית".