מחירי החלב: הגיע זמן התחרות

זה היה יכול להיות הרבה יותר פשוט. קוראים לזה הורדת מכסים, וזה היה פותר את בעיית "מחירי החלב" שעלתה לאחרונה לכותרות - באופן כמעט מיידי. בשוק הסלולר זו היתה הכנסה של עוד שתי חברות לשוק, באופן כזה ששבר את המבנה האוליגופולי שלו. בשוק החלב זה פשוט היתר להביא לכאן אבקת חלב ללא מכסים. משק החלב הישראלי מנוהל בשיטה עתיקת יומין, ישנה, והוא תומך בשרשרת של קרטלים. התוצאה היא סידרת כשלים שמובילה למחירי חלב מנופחים לציבור הרחב.

במהלך הקיץ האחרון, שנה לאחר שפרצה המחאה החברתית - בין היתר, בגלל מחירי הקוטג' - נועדתי עם בכיר בתחום. "אני מוצף בתחרות", אמר לי. אבל כשניסיתי להבין מהיכן התחרות מגיעה, ראיתי שקף עם גופים שלא ממש מתחרים בו. "חלב הוא מוצר אסטרטגי", ניסה לשכנע, ורמז שאם חלילה יפתחו את משק החלב הישראלי לתחרות, התוצאה יכולה לגרום לכך שיובילו את הפרות לשחיטה ושנהיה תלויים בחלב של הגויים. אבל מה בעצם רע בחלב נוכרי? טוב, הדבר הראשון שרע בזה הוא שאכן יפוטרו עובדים, רפתות יעברו הסבה, וחלק מהענף יתייעל ויעבור להשתמש באמצעי מיכון מתקדמים יותר. זה נקרא תחרות, ובמדינות שבהן העסק הפשוט הזה עובד, הוא משרת קודם כל את הציבור הרחב. כן, מה שאנחנו צריכים פה זה יותר כחלוניזם ופחות פרוטקציוניזם.

אבל בינתיים מה שיש לנו זה שעטנז של שיטות מימי מפא"י העליזים, אלה שהובילו את הכלכלה הישראלית לסידרה מרהיבה של פשיטות רגל. יש את מועצת החלב, וזו החליטה, לאחר שדנה בינה לבין עצמה, שמחיר המטרה של החלב יעלה ב-20 אחוזים. למה? סיבות, אני מניח, לא חסר. מעל לרפתנים יש שוק עם מונופול ועוד יצרן וחצי בענף החלב ומעליהם רשתות שיווק. כולם רוצים להרוויח. ומי משלם את המחיר? נכון, הציבור.

עוד מעט יגייסו לנו שוב את הפרה הישראלית, עם סיפורי הלוקשים מבית סבא על עטיניה הגדושים, על תנובת הפאר שלה, על גבורתה שם ליד הגבול באזורי הספר. אלא שמה שהפרה הישראלית יודעת היטב הוא שהיא לא הפרה הכי מניבה בעולם. יש לה אח גדול יותר שנקרא הציבור הישראלי, ואותו חולבים היטב מכל הצדדים.

במקום להקים ועדות, עם מסקנות שגם מדענים ממכון ויצמן יתקשו להבין; במקום לעשות רפורמות שיפחיתו את רמת המכסים מ"מטורפת" ב-2012 ל"מוגזמת ומנופחת" ב-2018; במקום כל אלה - פשוט צריך לעשות את המהלך האמיץ שיכניס גם את הענף הזה לתחרות. להוסיף מחלבה או שתיים. לאפשר ייבוא אבקת חלב מחו"ל ללא מכסים.

ישראל ויתרה על כמה ענפים יצרניים שרק גבו ממנה סובסידיות והתערבות ממשלתית. אחד מהם היה ענף הטקסטיל. את רובו העברנו למצרים ולירדן, שם מחירי הייצור נמוכים באופן משמעותי מאשר בישראל. אלה היו בשורות רעות לעובדי הטקסטיל, אבל מפעלים חדשים ואחרים הגיעו במקומם. הציבור הרחב, דרך אגב, רוכש היום יופי של פריטי לבוש מענף אופנה תחרותי מאוד. לא ראיתי עוד מחאה על מחירי הגרביים. זה מה שצריך לעשות גם בענף החלב.