קשה לקנא בך, וואליד עבידאת, שגרירה החדש של ירדן בישראל, אשר מיד עם ההודעה על המינוי בשבוע שעבר פירסמה החמולה שלך הכרזה כי אתה מוחרם. לא בכל יום מקבלת החמולה החלטה שכזו, להחרים את בנה אם יעשה את מצוות המלך. בסוף, הרי, שבים למשפחה, ואת המלך פוגשים פעם ביובל. מצד שני, הודעת החמולה היא - קודם כל - קריאת תיגר על המלך, ואם תיכנע לה, תהיה שותף לתיגר. ואתה לא. מצד שלישי, תמיד ישנה המשפחה הקרובה שמעדיפה שלא תסתבך, שתמצא דרך דיפלומטית לא לקבל עליך את המשימה, ושלא תעלה עליך את חמתה של המשפחה הרחבה, אשר השלום בין ירדן לישראל היה לה לזרא.
גם האתגר בישראל אינו פשוט. ירדן של שנות ה-90, סיפור האהבה בין רבין לחוסיין, התמיכה העצומה בהסכם השלום - כל זה כבר אינו קיים. במקומם יש שלום קר, מעקב אחר האביב המהוסס בירדן, תקווה של רבים שהמשטר יידע כיצד לערוך שינויים ושיפורים ולהחזיק מעמד מול אלה שלא נטשו את תורת "ירדן היא פלסטין", וסבורים כי הפתרון הנכון ביותר מבחינת ישראל הוא השתלטות הרוב הפלסטיני על מדינת ירדן הגדולה, כך שזו תהפוך, סוף סוף, למדינה הפלסטינית, ואילו אנחנו נשתחרר מעולמם של הפלסטינים, ונוכל לספח את הגדה המערבית. תצטרך להיזהר בדבריך, לתמוך באש"ף בלי לפגוע בחמאס, ולתמוך ב"אביב הערבי" בלי להזמין אותו למונרכיות הערביות שטרם נפגעו ממנו באורח אנוש.
אל תמהר להיכנע לאיום
ייתכן שאתה עומד בפני האתגר המעניין והקשה ביותר בקריירה הדיפלומטית שלך. אבל ברור שאתה נוטל על עצמך את המשרה הפחות מובטחת במשרד החוץ הירדני: כל מתיחות ישראלית פלסטינית עלולה להביא לכך שיקראו לך לעמאן ל"התייעצויות", ואם הקו האדום של נתניהו יגיע מהר מן הצפוי, גם העניין הזה עלול לגרום לך לשוב. אתה יודע שהאפשרות לאכול את הדגים הסרוחים ולהיות מגורש מן העיר קיימת: גם תיקח על עצמך את האתגר וגם תשוב הביתה בטרם עת, מוחרם.
איני יודע מהי המשמעות האמיתית של חרם בחמולה, אך אני מקווה שמדובר בכמה אנשים קיצוניים שכפו דעתם על האחרים, ואשר הוציאו הודעה לתקשורת ויסתפקו בכך. ניצחונם של האנשים הללו הוא הפסדה של ירדן, הפסדם של המאמינים כי אין תחליף לשלום בין אנשים, בין עמים, וכי אין דבר קל יותר ואין דבר מטומטם יותר מאשר לחיות על השנאה, להפיצה ולהנציחה.
דווקא עכשיו, כאשר מניותיו של השלום בירידה מול רואי השחורות שאין להם הצעה טובה יותר, זו יכולה להיות שעתך הגדולה. לא להסתגר בשגרירות או בבית השגריר, אלא לצאת, להיפגש, להרצות, ליטול את הדגל הנשכח של היוזמה הערבית מלפני עשור, ולהניף אותו. להציע את חזון ארצך לאזור הזה, רווי הדמים. אל תמהר להיכנע לאיום.