צוללים קדימה

הוא מפקד בית הספר לצוללות של צה"ל, קצין ותיק שכבר קרוב לעשור מכשיר את חיילי הצוללות (צוללנים בפי אנשי חיל הים) המשרתים בכלי המרשים והמסתורי. אבל כאשר י' ביקש לרדת לאחת הצוללות, חיכתה לו הפתעה בדמות קצין צעיר וצנום, שלמרות המאמץ לשמור על נימוס, הפך למפלצת תוקפנית, המגוננת על צאצאיה מפני טורף.

אף שמדובר בביקור פתע, הקודים של הפז"ם והדרג אמורים היו להוביל את י' לנזוף בצעיר העומד מולו ולהעניש אותו, אבל י' המופתע אינו כועס, כי מבחינתו למרות הקצר בתקשורת בין הגורמים שהיו אמורים לתאם את הביקור, הקצין הצעיר הוא האידיאל של תהליך ההכשרה. רק כמה דקות לפני כן תיאר בפניי י' את הטיפוס שהוא מחפש לצוללות: "חנון מזן מיוחד. חייל מנומס, ערכי, מקצועי, אך בעיקר כזה שלא מעגל פינות ועומד בנהלים". ממש כמו הקצין הצעיר שמנע מבעדו את הכניסה לצוללת, צעיר מוכשר, שעשוי להוביל את הצוללת שלו בקרבות קריטיים.

על רקע המצב הביטחוני והאיומים מאיראן הפכו הצוללות לאחד מכלי המלחמה החשובים שמחזיקה ישראל. בשנים האחרונות רכשה ישראל צוללות נוספות, רכישה שהיתה לה תהודה עולמית, ולא בכדי. עם זאת, המסתוריות והחשאיות סביב יכולותיהן של התת?ימיות לא התפוגגו ובשל כך רמת הסקרנות לגביהן נותרה בעינה, כי כשמדובר בצוללות לרובנו נותר רק להפעיל את הדמיון. גם י' מודה שעל רקע המצב באזור קיימת התעוררות רבה בכל הקשור לגיוס לצוללות, ואף שאי אפשר לציין את המספרים המדויקים, הוא מגלה שהביקוש, ובעיקר הגיוס לשירות בצוללות, כפול מבעבר.

שירות בצוללות הוא שירות התנדבותי ואל החיילים המשרתים בהן מגיעים דרך מאתר מרכזי של כל יחידות ההתנדבות, למשל סיירת מטכ"ל ושייטת 13, מסביר רס"ן יוחאי זיידמן, פסיכולוג המיון של שייטת הצוללות. "מדובר באנשים בעלי פרופיל רפואי מתאים ונתוני חוץ הכוללים קב"א ודפ"ר מעל הממוצע", הוא מתמצת את הדרישות הגבוהות.

"מעט מאוד צעירים מתכוונים להגיע לצוללות", אומר זיידמן, "זה לא במודעות. בעוד את המטוס אתה רואה ומפנטז איך זה להיות טייס, את הצוללת אתה לא רואה. אלו המשרתים בצוללות הם בדרך כלל משני סוגים: הסוג הראשון הוא צעירים שמכירים מישהו מהמשפחה או מהחברים שהיו בצוללות, והסוג השני הוא צעירים שהלכו ליום סיירות ומגיעים לגיבוש, רואים את המדריכים, נחשפים למידע, זוכים לביקור בצוללת ואז נדלק אצלם משהו בפנים והם רוצים מאוד להגיע לצוללת".

עוד מזיידמן: "הצוללנים הם אנשים מיוחדים שעושים תפקיד מיוחד. מצד אחד מדובר בשירות קרבי, ואפילו הכי קרבי, כי הם מגיעים למקומות שאפשר רק לדמיין אותם, מצד אחר זה באמת לא קרבי רגיל, כי אין ריצות על הג'בלאות למרות ההכשרה הפיזית הקשה מאוד.

"התפקיד הוא בהחלט יותר טכנולוגי. בגלל זה מי שרוצה להגיע לצוללת צריך להיות אדם אינטליגנטי שמסוגל ללמוד, וצריכה להיות לו נטייה ראשונית לעולם הטכנולוגיה. גם אם אין לו ממש חוש טכני אבל יש לו חוש ללמוד והוא לא נרתע מטכנולוגיה ויכול ללמוד שעות ארוכות, זה חשוב מאוד. זה מאוד מתאים לאדם שמצד אחד רוצה יחידת התנדבות קרבית ומצד אחר עתודה ו?8200 - כל זה מתקיים בצוללת".

דגש נוסף בשלב המיון הוא העניין החברתי, כפי כשמסביר זאת זיידמן: "צוללת היא כלי צפוף. יש בה עומס פיזי וגם עומס מנטלי שמהר מאוד מרגישים אותו. הצפיפות והקירבה הן דבר מיוחד, ולא רבים יכולים לעשות את זה בצורה טובה. צריך להיות אדם שמסוגל להשהות את הדחפים, את הצרכים ואת התגובות שלו מול אחרים. בנוסף, הוא צריך להיות מסוגל לזהות את האחר שמולו ואת הצרכים שלו.

"זה קורה גם ביחידות השדה, אבל בצוללות זה בא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר בולטת וחדה - ביכולת להשהות תגובה ולקרוא את האחר בלי תקשורת מילולית רגילה. זה להבין שאם מישהו חזר פגוע מסיטואציה, אז לפעמים צריך לתת לו זמן לבד - ולהבין את זה רק מתנועה או ממבט. אלו דברים שאפשר למצוא בקשר עם בת זוג, ואם אתה לא בא עם זה חזק מהבית, אתה תקבל את זה חזק בהכשרה".

דבר נוסף שאיתו צריכים להתמודד החיילים בצוללות הוא כמובן מצבי לחץ וסכנה. "השירות בצוללת מביא איתו סכנה מבצעית", אומר זיידמן, "יש סכנה במצולות, אדם לא אמור להיות במקום כזה. זה יכול לעורר חרדה, מתח ולחץ. אחד הערוצים לפריקה הוא ההומור. לצוללנים יש הומור מיוחד ופרטי משלהם. לצוללנים ולאנשי חיל הים יש מושג בשם 'פלאברה', סוג של דיבור של אנשים שנמצאים מתחת למים, שמשקף את המציאות המיוחדת הזאת. בשלב מסוים יש כבר דורות שיכולים לאתר זה את זה דרך אותו סוג של הומור".

דווקא שני הדברים הבולטים ביותר בשירות בצוללת, קלאוסטרופוביה וניתוק מהעולם החיצון, פחות מטרידים את הממיינים ואת זיידמן: "קל מאוד לאבחן אנשים קלאוסטרופוביים כבר בגיבוש. זה דבר שאנשים יודעים על עצמם הרבה שנים קודם, ומי שסובל מזה בכלל לא מתחיל את תהליך המיון וההכשרה".

לדברי הפסיכולוג, למרות מה שמכונה דור הפייסבוק והאייפון, משמע צורך בקשר צפוף ותמידי עם העולם החיצון, בעיית הניתוק אינה שכיחה בקרב המבקשים להפוך לצוללנים: "אנחנו פחות עובדים על לאבחן את זה כמו לבנות את זה. אני יוצא מנקודת הנחה שרוב האנשים יכולים לעמוד בניתוק כזה. יש אנשים שיותר קל להם ואחרים שיותר קשה להם, אבל זה חלק אינטגרלי מהשירות. רואים את זה בגיבוש, כי כבר בימים האלה יש התנתקות. אין קשר עם הבית במשך כמה ימים ואין טלפון. כנ"ל לגבי הקורס, ובסופו של דבר אנשים עומדים בזה".

השקט הנפשי, כפי שאפשר להבין עד כה, הוא כלי מרכזי בשביל הצוללנים, אך בעוד הטיפול בו הוא גמיש, יש נקודה שממנה י', כפי שאירע במפגשו עם הקצין הצעיר שהוזכר בתחילת הכתבה, לא יאפשר לסטות - הנהלים. ערך עליון שמחייב הקפדה. י' מודה: "לפעמים זה נראה מטופש ואם מישהו יסתכל מהצד על כל מיני נהלים הוא יגיד שזו התעקשות על שטויות, אבל חייבים לשים לב לכל פרט, כי אם לא, יתפרק צינור וזה יכניס בהלה ויגרום לנזק".

עם זאת, הנזקים הקטלניים המוכרים מן העבר אינם יכולים להיגרם בקלות רבה כל כך בזכות המערכות המתריעות והמתקדמות שבצוללת. "לא פשוט להטביע צוללת", מסביר י', "זה בעצם המקום הכי בטוח להיות בו. אם קורה למטוס משהו, הוא נופל ומתרסק, בעוד לצוללת יש יכולות לעלות. בכל זאת, אנחנו לא מקילים ראש, וכל רעש הכי קטן נבדק".

רעש אינו ידידו הטוב של הצוללן. "כל רעש מיותר שתעשה יקרין על הדופן ומשם למים ומשם לסונארים אחרים. זה עניין מבצעי - צריך לשמור על שקט. מדברים בשקט. בלי צעקות", מסביר י'.

ההכשרה של חיילי הצוללות נמשכת יותר משנה, אך למרות פרק הזמן הארוך והמפרך חניכי הקורס ומפקדי הקורס נראים "מורעלים" גם בעיצומה. שהם דבאח (19) ממבשרת ציון, חניך בקורס, מספר בעיניים בוהקות: "בקורס אתה נחשף לדרישות הגבוהות. יש לי פרופיל קרבי, אבל אני מרכיב משקפיים ולכן לא הייתי זכאי לסיירות. עברתי מבחנים פסיכוטכניים ופסיכולוגיים, והגעתי למיון של חיל הים.
"לא ידעתי מה אני רוצה, אבל רציתי קרבי והעדפתי צוללות על פני חובלים, כי יש לי בן דוד שהיה בצוללות וסיפר הרבה דברים טובים על העיסוק ועל האנשים המקיפים אותך: כוח אדם איכותי בשילוב אתגר שכלי וההתמודדות עם מצבי לחץ ועם דברים שלוקחים אותך עד קצה גבול היכולת".

במהלך הקורס זוכים החניכים לשוט בצוללת. "זו חוויה מרשימה, התרגשות אדירה", דבאח מתלהב, "בתור חניך לשוט בצוללת זה רגע שיא. כל מה שאתה לומד בלימודים העיוניים ובהדרכות לא משתווה לדבר האמיתי. בתקופה הזאת אתה יודע שהצוללת היא הבית שלך, אבל עוד לא מרגיש בבית, ובכל זאת יש התרגשות עצומה מהעובדה שאתה חלק מהמכונה המדהימה הזאת".

גם הערבות ההדדית הייחודית של הצוללנים נחשבת למדהימה ועליה מספר לנו ד', מפקד מגמה בקורס: "היא הכי חשובה בצוללת, ולכן כשאני הייתי בקורס, היה לי חבר שהיה צמוד אלי כל הזמן. אם הוא נכשל במבחנים, גם אני הייתי צריך לחזור איתו לבסיס כבר במוצ"ש. לכל מקום חייבים ללכת יחד. אוכלים יחד וכו'. אסור להתרחק, וזה מלמד אותך משהו".

דוגמה נוספת היא השימוש בטלפונים. "במהלך הקורס אסור להשתמש בטלפונים", מגלה ד', "יש רק שעה אחת בשבוע שבה מותר לדבר בטלפון הציבורי. יש בערך 60 חניכים על שלושה טלפונים, אז תעשה את החישוב כמה מותר לדבר - אנשים נאלצים לוותר לחבר". ואז ד' נזכר בחיוך: "לי זה גרם לכתוב לחברה שלי מכתבים, וזה דווקא היה נחמד".

אך אם החברות וההדדיות נחשבות לחשובות במיוחד, אחרי סיור בתוך הצוללת מסכימים הנוכחים כי כבוד גדול נותנים לשף (חלילה מלכנותו טבח), שנחשב לפופולרי וזוכה ליוקרה בקרב חבריו. "השף עובר מסלול הכשרה מיוחד, קצר יותר, אבל ברמה מתאימה כדי שיוכל לתפקד בצוללת", מספר י'.

"יש לו תפקיד קשה במיוחד", י' מרחיב, "האיש לא נח לרגע ועובד באמת מהבוקר עד הלילה, אבל זה שווה את זה, כי לא סתם אומרים שבצוללות יש את האוכל הכי טוב. מגישים פה הכל ברמה גבוהה - בשר, פרגיות, נודלס, מוקפץ, סטייקים, סלטים טובים - ויש מספיק לכולם".

כבוד לשף יש, אבל התפקיד החשוב ביותר הוא של מפקד הצוללת. מדובר בקצין בדרגת סא"ל, שנבחר לאחר מיון מדוקדק במיוחד. "מדובר במיון ארוך, קפדני ומתמשך. לא שנה או שנתיים, אלא משהו שאורך שנים", אומר הפסיכולוג זיידמן. "מסמנים את האנשים האלה בשלב מוקדם. אנחנו מחפשים אנשים מיוחדים בצורה יוצאת דופן. מפקד של צוללת צריך להיות אחראי, רציני, קר רוח ובעל שליטה עצמית".
זיידמן מדגיש כי "מעבר להכל, מפקד הצוללת צריך להיות חצי פסיכולוג. זה תפקיד שמצריך יכולת של ניהול רגשי. יש הרבה כוכבים בצוללת, כולם מיוחדים ומרגישים ככה. צריך לדעת לזהות מצבים חברתיים שמתפתחים, ומעבר לזה נדרשת גם חריפות אינטלקטואלית".

מעל הכל יש הסכמה בנוגע לאחריות העצומה המוטלת על מפקד צוללת. י' מפרט: "מג"ד בשטח עובר מיונים, אבל מפקד צוללת עובר אקסטרה מיונים ולא סתם. תחשוב שרגע לפני יציאה למשימה, רגע שבו מפקד חיל הים מסתכל למפקד הצוללת בעיניים ומוודא איתו שהוא יודע לאיזו משימה הוא יוצא, ויודע להגיד לעצמו שהוא סומך עליו, גם אם אין להם קשר ברגע האמת".

י', הגאה בחייליו, יודע לתת קרדיט גם לאחרים, לא רק לאנשי מערך הצוללות: "זה מקום מיוחד מאוד ולכן מגיעים לכאן אנשים מיוחדים מאוד, אבל אני לא זה שמחנך את הילדים האלה - ההורים שלהם עשו את זה יפה. אני למעשה מקבל את הדובדבן שבקצפת ורק מעצב אותם למשימות המיוחדות שלנו".