לתקוף באירן - ולא בגלל הפצצה

רשימת המומחים והעיתונאים שמסבירים לנו השכם והערב, שעצם המחשבה שישראל תתקוף בעצמה את אירן היא טירוף הדעת אותו יש למנוע בכל מחיר, היא אותה רשימה של אנשים שהסבירו לנו באותו להט בדיוק שהכי טוב לישראל יהיה להביא מחבלים לישראל ולתת להם נשק, מה שקרוי גם הסכם אוסלו. זו גם אותה רשימת מומחים שהבטיחה לנו שההתנתקות תביא שקט, ולא טורחת להתנצל בפני תושבים מאשדוד ועד באר שבע שפוחדים עכשיו מהטילים. זו אותה רשימה של אנשי רוח שהבטיחה לנו גן עדן אם רק נמסור לאסד את הגולן... בקיצור, ההמלצות שלהם לא הוכיחו את עצמן בעבר, וספק גדול אם הן מצדיקות את עצמן בהווה. זאת ועוד - הטפותיהם חסרות מידה מינימלית של צניעות וספקנות, ומדיפות ריח ע, של מתקפה נגד הממשלה ונגד העומד בראשה על חשבון הביטחון הלאומי.

איני יודע מה אפשר לעשות מבחינה צבאית נגד הגרעין האירני ומתי צריך לעשות זאת, ויחד עם זאת, אני מרשה לעצמי לקבוע שכוח ההרתעה הגרעיני של ישראל לא מספק את הסחורה. אפילו במצב הנוכחי, שבו מדברים על נקודה שלאחריה לא ניתן יהיה עוד לפעול בכוח קונבנציונלי, מדינת ישראל לא מהרהרת בשימוש בכוחה הגרעיני. כל מי שטוען שלאחר שלאירן תהיה פצצה ייווצר מאזן אימה, פשוט מטעה את הציבור. היות שמדינת ישראל איננה מוכנה לעשות ה-כ-ל כדי לשמור על בטחונה וקיומה, הרי שהפעלת פצצה גרעינית על ידנו תגיע בהגדרה תמיד מוקדם מדי - או מאוחר מדי.

זהו פרדוקס הגרעין הישראלי. לעולם לא נוכל להשתמש בו בתזמון מתאים. אם נפציץ את אירן בפצצה גרעינית (לאחר שהם יטמינו את הכורים הגרעיניים בבטן האדמה, ולא נוכל עוד להפציץ בפצצות קונבנציונליות), זה יהיה מוקדם מדי; אם נחכה שפצצה גרעינית תיפול על תל-אביב - זה יהיה מאוחר מדי.

אך כל הטיעונים הללו בעד ונגד תקיפה באירן הם טיעונים שנושאים אופי בטחוני, ומתעלמים לחלוטין מהמימד הערכי. האיום האמיתי הוא לא הרדיפה של האירנים אחר נשק השמדה המונית, אלא אובדן הלגיטימציה של מדינת ישראל. העובדה שמנהיג בעולם מסוגל להגיד שהוא מתכוון לחסל את מדינת ישראל ואת העם היהודי, ואנו איננו יוצאים נגדו למלחמה - זו השערורייה. כמו בשכונה, כשילד אחד נתפס כחלש, מיד כולם מתחילים לפגוע בו. מכיוון שלא העמדנו את האירנים במקומם באופן מיידי, 120 מדינות ומזכ"ל האו"ם נסעו לאירן למפגן תמיכה באנטישמי הגדול. כשאחמדינג'ד הציב סימן שאלה מעל עצם זכות קיומנו, ואנו בחרנו שלא להגיב צבאית, סימן השאלה הפך להיות לגיטימי.

ההיסטוריה לימדה אותנו שתנאי מקדים לכל פוגרום ושואה הוא אובדן הלגיטימציה הקיומית. במילים אחרות, אנו צריכים לתקוף את אירן לא בשביל לחסל את הפצצה, אלא בשביל לחסל את סימן השאלה על עצם קיומנו.

הכותב, רונן שובל, הוא יו"ר תנועת "אם תרצו"