הרס"ר הראשון של בית הספר לשריון הלך לעולמו

רב-נגד (רנ"ג) במיל' יעקב עשהאל, ששימש כרס"ר הראשון של בית הספר לשריון, הלך לפנות בוקר (שלישי) לעולמו בבית החולים ברזילי שבאשקלון, והוא בן 88 במותו. "כנראה שהוא 'גנב' כמה שנים עם עלייתו ארצה, ובעצם חי 92 שנים", סיפר בשיחה עם וואלה! חדשות בנו, ירון. "הקפדתו על משטר ומשמעת הייתה ידועה בכל הצבא, רמטכ"לים ואלופים רבים שיצאו מחיל השריון עברו תחתיו", הוסיף. הלוויתו תיערך מחר בשעה 13:00 בבית העלמין באשקלון.

עשהאל נולד בסלוניקי שביוון בשנת 1924 והתחנך באיסטנבול בטורקיה, לאחר שמשפחתו ברחה מהנאצים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. עשהאל התגייס לצבא הטורקי ובגיל 25 עלה לישראל, במסגרת עליית הנוער. חודשים ספורים לאחר עלייתו, התגייס בשנת 1949 לגדוד 73 של חיל השריון ולקח חלק במבצע קדש, במהלכו שימש כרב-סמל פלוגתי של סיירת חטיבה 7.

"הוא היה אדם מיוחד וצנוע שאהב את הזולת", סיפר בנו, "אהבת המדינה והצבא היו לנגד עיניו לכל אורך חייו. בשנות החמישים של המאה הקודמת זכה עשהאל לכינוי "הסוס הלבן", בשל רעמת השיער הלבנה שעיטרה את פדחתו. בשנת 1985 יצא לגמלאות בגיל 61, לאחר 27 שנות שירות צבאי, והמשיך להתנדב במסגרות שונות, עד אשר הלך לבית עולמו בשיבה טובה. עשהאל הותיר אחריו בן, בת, שבעה נכדים וחמישה נינים.

תא"ל במיל' אביגדור קהלני, סיפר לוואלה! חדשות כי "כשהייתי רואה אותו הייתי חוצה את השביל לצד השני. לאחר מכן הייתי מפקד מדור בבית הספר לשריון, וכסגן מפקד בית הספר לשריון הייתי מפקדו. הייתה לו הופעה מרשימה, תמיד זקוף קומה. ברחבי הבסיס הוא נהג להסתובב עם ידיים מאחורי גבו ולהעיר הערות לחיילים שנעו בהופעה מרושלת. הוא היה מזהה חיילים מקילומטר ובתנועות חדות היה קורא להם להתקרב אליו ולתת הסברים". קהלני מספר כי היה לעשהאל גם חוש הומור, "הוא היה נוהג לפנות לג'ובניקים 'מדוע יש לך רקע אדום בכומתה? איזה תל כבשת?'. אני מאוד הערכתי אותו והענקתי לו רכב אישי בניגוד למה שהיה מקובל באותם ימים. הוא היה פשוט רס"ר מיתולוגי שעליו התחנכו דורות של לוחמים. יש לו חלק לא מבוטל במשמעת הקפדנית שיצאה לחיל השריון".

תא"ל במיל' יואל (גורודיש) גונן, סיפר כי עשהאל "היה אגדה בחייו". לדבריו, "שיערו הלבן והעובדה שהיה סוס עבודה סייעו לו לקבל את הכינוי 'הסוס הלבן'. לא אשכח איך התרגשתי כשהצדיע לי בפעם הראשונה כשקיבלתי את דרגות הקצונה. לקבל הצדעה ממנו זו הייתה חתיכת חוויה והתרגשות, כי כולם פחדו ממנו בתור חיילים צעירים. ייחודו היה ביושרה שלו, בהגינותו, בהבנה שהוא לא רק מפקד אלא גם מחנך, אין חייל שלא פחד ממנו. הוא היה מעיר על הופעה מרושלת, אי עמידה בלוחות זמנים. הוא הצדיק את יראת הכבוד שרחשו לו החיילים בבית הספר לשריון".