לא לפחד משינוי הסכמים

כדי למנוע כל אי הבנה, הכריז לאחרונה הדיפלומט מספר אחת שלנו, שר החוץ ליברמן, כי אין שום סיכוי לפתוח מחדש את הסכם השלום עם מצרים. כרגיל, בעקבות הודעות מסוג זה לא היתה שום תגובה ממשלתית. או שראש הממשלה מסכים להכרזה, או שכבר אין לו כוח לליברמן והוא יודע שהעולם, בין כה וכה, אינו לוקח את הודעותיו הרבות ברצינות יתרה.

קשה לדעת מתי, לאחרונה, הציץ שר החוץ שלנו בהסכם עם מצרים, ואולי דווקא כדאי לו לעשות זאת: בסעיף 4, סעיף קטן 4 להסכם, נאמר מפורשות: "הסדרי הביטחון שנקבעו בסעיפים קטנים 1 ו-2 לסעיף זה ניתנים, לבקשת אחד הצדדים, לבחינה ולתיקון בהסכמה הדדית של הצדדים". אלה הסעיפים המדברים על פריסת הכוח החיצוני ועל כך שבאזור הסמוך לישראל רשאית מצרים לפרוס כוח משטרתי בלבד. אם אכן יציע הצד המצרי את שינוי ההסכם, אין שום סיכוי בעולם כי הצד הישראלי יסרב לדון בכך, גם אם לגופו של עניין ידחה את ההצעה.

אז הדיון יתקיים, ועכשיו השאלה היא מה המשמעות של שינוי ההסכם. מאוד יכול להיות שדווקא צה"ל יהיה מי שיציע לאפשר לצבא מצרים להיכנס לחלק הצפון-מזרחי של חצי האי סיני כדי לעמוד מול הגורמים האיסלמיסטיים הקיצוניים ומול הבדואים המסייעים להם. יכול גם להיות שלשני הצדדים יהיה עניין לחזק את הכוח הרב לאומי, שסמכויותיו מוגבלות וגם מספר המשתתפים בו אינו גדול. אחרי הכל, האינטרסים המשותפים לישראל ולמצרים אינם מבוטלים, והצורך בשיתוף פעולה הוא צורך ששני הצדדים מודים בו.

אבל יש גם יתרון נוסף בדיון שהנשיא מורסי ואנשיו מבקשים לקיימו בנוגע להסכם עם ישראל: חלק ממסע הבחירות הרשמי והלא-רשמי של האחים המוסלמים היה הבאת הסכם השלום עם ישראל למשאל עם או לשינוי (בלתי מוגדר) של ההסכם. מרגע שנבחר מורסי לתפקיד הנשיא, הפכה שאלת עתידו של ההסכם לסוגיה מרכזית הן מבחינת האמריקנים והן מבחינתה של ישראל. מהלך של דיון על שינוי ההסכם הוא מימוש "הבטחה לבוחר" מצידו של מורסי, אבל בעת ובעונה אחת זוהי גם התחייבות ציבורית של איש האחים המוסלמים - שהפך לנשיא הנבחר הדמוקרטי הראשון של מצרים - להסכם השלום שאותו ביקר כל כך מרגע שהסכם זה יצא לאוויר העולם.

אין זו, כמובן, הצעה לקבל כל הצעה מצרית לשינוי בסעיפי ההסכם. אבל אם אכן מדובר בהגדלה מוגבלת של סדר הכוחות המצריים ובהתרת כניסתו של צבא מצרי לאזור, ואם מדובר בחיזוק הכוח הרב לאומי, הרי מעבר לעניין שיש לישראל במאבק בקיצונים האיסלמים בסיני, יכול בהחלט להיוולד כאן מתוק מעז: שינוי מתבקש בפרק הביטחון של הסכם השלום הישראלי-פלסטיני מול תמיכה גלויה של מנהיגות האחים המוסלמים בהסכם שהיה בעיניהם לצנינים.

אז לפני שמישהו מסנדל את הממשלה בשלילת כל פתיחה של ההסכם, כאילו היה מדובר בתיקון כתבי הקודש, כדאי למי שלא ביקרו את ליברמן ולא העירו לו - לבחון את האפשרות ההפוכה.