יום ההזדהות הבינ"ל עם חיות המשקים: תמונת מצב בישראל ובעולם

"גדולתה של אומה וקדמתה המוסרית נמדדות על פי האופן שבו היא מתייחסת לבעלי החיים", אמר המהאטמה גנדי, צמחוני אדוק ואחד הדוברים הבולטים למען אי אלימות כלפי בני אדם וכלפי בעלי חיים., יום הולדתו שחל היום, מצויין מדי שנה כיום הבינלאומי לאי אלימות ולהזדהות עם חיות המשק.

בעוד שברחבי העולם נעשים בשנים האחרונות מהלכים לשיפור תנאי אחזקתן של מיליארדי חיות המשק הכלואות במשקים התעשיתיים, בישראל לא נרשמת כל התקדמות, ונראה כי כמו במקרים רבים טחנות הצדק, או במקרה הזה טחנות החקיקה, טוחנות לאט. ואף על פי כן נראה כי דווקא השנה הקרובה עשויה להוות נקודת מפנה בהגנה על חיות המשק בישראל, במקרה שהצעת החוק שמבקשת להעביר את סמכויות אכיפת חוק צער בעלי חיים, ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה תאושר.

בעוד שבאיחוד האירופי ישנה הפרדה בין הרשות האחראית על החקלאות לבין הרשות המופקדת על הגנת בעלי החיים, בישראל כיום רוב סמכויות האכיפה הן בידי משרד החקלאות, האחראי על קידום האינטרסים של התעשייה החקלאית, שלא תמיד חופפים לאינטרסים של החיות. על אף שהצעת החוק אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה ברוב גדול בחודש יוני האחרון, ערערה שרת החקלאות אורית נוקד על ההחלטה וכעת מחכים לדיון נוסף בנושא.

נושא נוסף שצפוי להגיע להכרעה השנה, הוא תנאי המחיה של תרנגולות בתעשיית הביצים. לאחר כמה שנים של קמפיין ציבורי אינטנסיבי, דיונים בבג"ץ, בממשלה ובכנסת, צפויה ועדת החינוך להכריע באילו לולים יושקעו 350 מיליון השקלים שיועדו לרפורמה בענף הלול. בתחילה, התכוון משרד החקלאות להשקיע את הכספים ב"כלובי סוללה" צרים, מהסוג שנאסר לשימוש ביותר מ-30 מדינות בעולם. אולם לאחרונה החליט הקבינט החברתי-כלכלי לאמץ את התקן האירופי המינימלי בלולים בתוך ארבע שנים.

ובזמן שהתרנגולות הישראליות עדיין מחכות, יותר ויותר מדינות ברחבי העולם אוסרות על שימוש בכלובי סוללה. על פי נתוני האיחוד האירופי יותר מ-44% מייצור הביצים באירופה הוא בלולים ללא כלובים: לולים אורגניים ולולי חופש הכוללים חצרות, או לולי מעוף ללא כלובים הבנויים לגובה בכמה מפלסים החוסכים בשטח. כל זאת למרות שגם בלולים האלה, סובלות התרנגולות מבעיות בריאותיות של הטלה אינטנסיבית ומומתות כשתפוקתן פוחתת.

בתעשיית הבשר ישנם אומנם לולים אורגניים בישראל, שהם פחות צפופים, אולם גם בהם משתמשים באותם זנים שעברו מניפולציה גנטית לגדילה מהירה. מאחר שהמניפולציה הגנטית מקשה על הליכתם של התרנגולים וגורמת להם עיוותים גופניים, הם אינם מפיקים הנאה רבה מהחצר בלול.

עם הגברת המודעות לנזקים הבריאותיים של צריכת בשר בקר ועופות, דווקא צריכת הדגים בעולם עולה והתיעוש רק הולך וגובר, כאשר הדגים הם החיה היחידה המנוצלת במספרים דומים לאלה של התרנגולים. עקב דילול הדגה בים התיכון ובכנרת (עקב דיג יתר וזיהום, שצפויים לפי הערכת האו"ם להוביל לחיסול רוב החיים הימיים בתוך עשורים ספורים), רוב הדגים ש"מיוצרים" בישראל כיום, מגודלים בבריכות דגים תעשייתיות בהן הצפיפות גבוהה לא פחות מבתעשיית הביצים, וכל דג חי בממוצע בנפח של שלושה ליטרים של מים (נפחם של שני בקבוקי שתייה).

בישראל חוק צער בעלי חיים מעניק הגנה גם לדגים, אולם אין תקנות המפרטות תנאים מינימליים להחזקת דגים. המצב באירופה אינו שונה בהרבה ואף על פי שקיימות הגבלות על שיטות ההרג של דגים והמלצות הנוגעות לאיכות המים ותנאי ההובלה שלהם, תהליך החקיקה עוד נמצא בחיתוליו.

בישראל כיום אין תקנות הקובעות תנאים מינימליים להחזקת פרות בתעשיות החלב והבשר. נתון מפתיע במדינה בה הפרה המקומית היא מקור לגאוות משרד החקלאות ומועצת החלב בשל תנובת החלב הגבוהה בישראל בהשוואה לעולם.

בעוד שבישראל הפרות אינן יוצאות למרעה, באירופה חלקן נהנות מכמה שעות מחוץ לחיי השיעבוד ברפת. בחלק קטן מאוד מהרפתות האורגניות בישראל יוצאות הפרות למרעה, ולמרות שקרניהן אינן נגדעות ולא צורבים מספר זיהוי על גופן, הסבל שנגרם מייצור החלב האינטנסיבי ומהפרדת העגל מאמו משותפים לכל התעשיות, אלו האורגניות ואלו המסורתיות.

בניגוד לתפישה הרווחת, אף פרה לא נותנת לנו חלב. בני האדם לוקחים אותו ממנה, ולא בדרכי נועם. כדי שגופה של פרה יתחיל לייצר חלב, עליה להמליט קודם, ולכן היא מוזרעת מלאכותית. ובעוד שכל אמא יכולה לטפל בתינוק שלה, העגל אותו היא מלקקת בדאגה ובאהבה לאחר היוולדו נלקח ממנה כמה שעות לאחר שייצא אל אוויר העולם, והוא אינו זוכה לינוק מחלב אמו. אך בזה בזה לא נגמר ה"קרב על החלב" , ומניפולציה גנטית שעוברת הפרה גורמת לה לייצר בין 30 ל-50 ליטרים של חלב ביום, לעומת 8 ליטרים בלבד שתייצר בטבע.

בעת כתיבת שורות אלה, כלואים בישראל כ-80 אלף חזירים - יותר ממספר הפרות שמגדלים בארץ. החזירות נכלאות בכלובי ברזל קטנים שאינם מאפשרים כל תזוזה למשך כל חייהן, שאינם אלא שגרה משמימה ומייסרת של הזרעות כפויות, הריונות, הנקות ללא מגע עם הגורים וחוזר חלילה.

כדי להפחית את נזקי התוקפנות במכלאות הצפופות, עוברים גורי החזירים בישראל חיתוך זנבות, שיניים וסירוס ללא משככי כאבים, בעוד שבאירופה ובחלק ממדינות ארה"ב נאסרת על פי התקנים המצויים כליאתן של החזירות בכלובים, למעט חלק קטן מתקופת ההריון. חיתוך השיניים והזנבות נאסר גם הוא, ויש הגבלות על מידת הצפיפות המותרת.

כל זאת לא אומר שהחזירים מסוגלים לקיים מבנה חברתי תקין, או שהם גדלים בסביבה מרווחת הנותנת מענה לסקרנות הטבעית שלהם (האינטליגנציה של חזיר מושווית במחקר לזו של ילד בן 3), ולכן לאחרונה עתרו לבג"ץ עמותות "אנונימוס" ו"תנו לחיות לחיות" בדרישה ממשרד החקלאות להתקין תקנות לחוק צער בעלי חיים ברוח התקנים הנהוגים בתעשיית החזירים האירופית.

בתעשיית המזון בישראל מומתים כל שנה כ-300 מיליון בעלי חיים. חלקם מגיעים אל הצלחת, רובם ימצאו את מותם עוד לפני כן.

ביום רביעי ה-3.10 יערוך ארגון "אנונימוס" בשיתוף עם עמותת "תנו לחיות לחיות" אירוע לציון יום ההזדהות עם חיות המשקים שייערך בשעה 12:30 בכניסה לגן מאיר ברח' קינג ג'ורג' בתל אביב. במהלך האירוע תוקם "סוכת שלום עם חיות", המבקרים יוכלו להינות מאוכל טבעוני ותושק אפליקציית פייסבוק חדשה שתאפשר גם לכלבים וחתולים להפוך לאקטיביסטים ליום אחד ולדגמן בקמפיין לאכיפת חוק צער בעלי חיים.

הכותב הוא פעיל בארגון "אנונימוס"

עוד בנושא:
חג שמחת החלב: חגיגות עצובות לפרות
עידן חדש: "חוק צער בעלי חיים" עובר אל משרד הגנת הסביבה