למרות הכל, מכביסט

"אני מת מפחד", אומר שמואל (שמלוק) מחרובסקי. פעם הוא היה המנהל האלמותי של מכבי ת"א. במשך 32 שנים שלט בצהובים ביד רמה והפך אותם לקבוצה של המדינה. "הייתי מלך המדינה, ולזה אני הכי מתגעגע", הוא מודה. אבל שלושה שבועות לפני יום הולדתו ה?75, מטרידים אותו דברים חשובים יותר מכדורסל.

"אני לא מרגיש טוב. משהו עם הכליות. אני כל הזמן עובר בדיקות ועוד לא יודעים מה זה. אל תדאגו, זה לא סרטן. אבל יש לי סוכרת וזאת בעיה, כי אני אוכל רק סוכר. אתמול נסעתי ליפו, דפקתי להם את כל המתוקים. אחרת, איך יהיה חג שמח?"

שמלוק היה חלק ממכבי עוד בתקופת השנים הראשונות של המדינה, כשהכדורסל בארץ לא היה מקצועני. לקראת 1960, כשהקבוצה עשתה את צעדיה הראשונים באירופה, הוא התמנה למנהל ותחת ידיו היא הפכה לקבוצה של המדינה ולאחת המשפיעות ביבשת. דווקא לאחר שהחליט לעזוב, בקיץ 1992, מכבי איבדה את אליפות המדינה לראשונה מזה 23 שנים. עם הזמן מחליפו, מוני פנאן, ז"ל, הצליח להיכנס לנעליו.

20 שנים בדיוק חלפו מאז עזב את הספסל ביד אליהו. 20 שנים שבהן מכבי השתנתה לו; 20 שנים שבהן ראה כיצד שמעון מזרחי מדבר על "מפעל חיי" ומרגיש שהוא - שותפו לדרך - נשכח מאחור; 20 שנים שבהן לא היה מסוגל לצפות אפילו פעם אחת מקרוב בקבוצה שלו משחקת על המגרש. "אני לא רואה משחקים ולא עוקב. לא יכול לעמוד בזה, זה מרגיז אותי. זה לא טוב ללב שלי. לפעמים, בשבת בבוקר, בלי שאף אחד יראה, אני מתגנב לאימון של נבחרת הנוער. אבל אם אני רואה את הילדים של מכבי מפסידים ולא עולים לגמר בנוער, אני לא ישן אחר כך שבוע".

אז נשארת אוהד מכבי?

"מה זה אוהד? אני מכבי. בעצם אני לא רוצה להגיד את זה. יש אנשים שמנהלים היום את מכבי והם יכעסו מאוד אם אגיד שאני מכבי".

למה?

"היום הם מכבי, לא אני".

אתה מכבי אחרת, של פעם. פחות ממוסחרת, יותר משפחתית. זאת ששיחקה ביד אליהו ולא בהיכל נוקיה, שקראו לה מכבי ת"א ולא אלקטרה או עלית.

"אני מכבי של לפני 20 שנה. זה משהו אחר".

יחסית למי שלא רואה, לא שומע ולא עוקב, שמלוק שולט בפרטים הכי קטנים של ההתרחשויות במועדון הצהוב. "מה שקרה עם יוגב אוחיון לא היה קורה אצלי", הוא קובע בנחרצות. אוחיון, שהגיע למכבי רק לפני כשנה, הספיק להפוך בינתיים לרכז המוביל של הקבוצה ולעשות את מה שכמעט אף שחקן ישראלי לא העז בעבר - לנסות לעזוב את המועדון, למרות שחוזהו טרם הסתיים, תוך כדי החלפת מהלומות מילוליות עם ההנהלה דרך התקשורת. לבסוף נשאר במדי האלופה וחתם לשלוש שנים נוספות, רק לאחר שבורר בינלאומי פסק נגדו. "אצלי הוא היה נשאר מלכתחילה - בתחינה ובטחינה. הייתי מתחנן והייתי טוחן לו בשכל, ולא מוותר. הוא לא היה חושב ללכת בכלל. מה זה הסיפור הזה? הוא היה חודש בארה"ב? הייתי נוסע אחריו עד לשם. זה מה שעשיתי למיקי ברקוביץ'. רלף קליין ז"ל ואני באנו לשם, תפסנו אותו באוזן ואמרנו לו: 'יא מטומטם, מכבי זה הכי טוב בשבילך, יא טמבל. בוא הנה ילד, תחזור מייד'".

והיום אין מי שיעשה את זה?

"היום מדברים עם האנשים בצורה אחרת. גם אם מוני פנאן ז"ל היה במכבי, הוא היה מחבק את יוגב ומנשק אותו וחופר לו. היחס שלי לאנשים היה שונה. לא שהיום זה רע, אבל זה שונה. כשההורים של מיקי קנו לו אוטו, דאגתי שגם מוטי ארואסטי יקבל איזו עגלה. ידעתי שההורים שלו לא יכולים לתת לו גרוש. הרי לא יכול להיות שלמיקי יהיה אוטו ולמוטי לא. הלכתי עם הגזבר אריה ברנוביץ' לקרסו, ומצאנו רנו 4 שהיתה מיועדת לפירוק. זה היה האוטו הראשון של מוטי.

"אחר כך שמנו אותם בצבא. מוטי היה בקריה והישקה במשך שלוש שנים אותו עציץ, גם אחרי שהוא נבל ומת. מיקי היה בבסיס של מיפקדת הנח"ל, אבל גם שם היו לו טענות, כי אמרו לו לבוא פעם בשבוע. אמר לי: 'שמלוק, נו, אני הולך לשם בבוקר, כולם רוצים חתימות'. עניתי: 'מיקי, תשתוק, תשתוק ותלך'".

מחרובסקי הוא איש מחוספס, איש של חברים, של צ'אפחות, של קריצות שובבות עם העיניים הכחולות שלו. הוא משיב לשאלות במהירות, כמעט בשליפה. הוא לא צריך לחשוב או לנסח, לא מעניינות אותו דיפלומטיה ופוליטיקה. מה שהוא חושב מונח מייד על השולחן, קצוץ דק ומתובל בסרקזם ובחיוך ממזרי. ככה גם ניהל את מכבי ת"א - הכל אישי.

מה חסר לך היום במכבי? בכדורסל של היום?

"הייתי רוצה לראות ארבעה או חמישה ישראלים משחקים. אני לא רואה אותם".

ואיך הזרים?

"יש להם אס בקבוצה, יותר גדול אפילו מאנתוני פארקר, אבל הם לא יודעים את זה וגם הוא לא. דווין סמית', יש לו פוטנציאל ענק, שחקן NBA, אבל עכשיו לא יודעים בקבוצה לטפל בשחקנים האלה, בדברים הקטנים. הוא כוכב ענק, וצריך להתייחס אליו ככה".

שמלוק יכול להכחיש ככל שירצה, אבל כשהוא מדבר על מכבי עיניו עדיין בורקות. "אני הייתי הכל. אבל הכל. נסעתי להביא שחקנים, רבתי עם המאמנים". האגדה מספרת שבסוף שנות ה?80, כשחן ליפין הורד לספסל, שמלוק היה זה שהודיע למאמן צביקה שרף: תחזיר אותו לחמישייה. והוא החזיר. "היום יש דירקטוריון, ואני מכבד את זה. הדירקטוריון מביא כסף. והרבה. זה ייאמר לזכותם. האמת שזאת לא חוכמה לבוא ולבקר אותם מבחוץ. הם משתדלים, זה עולה להם כסף, וזה פשוט לא אותו דבר. אנחנו עשינו זהב מחציר".

למה בכלל עזבת?

"לפני 20 שנה הייתי בן 55, ועדיין לא הייתי מבוסס מבחינה כלכלית".

לא קיבלת שכר?

"מה זה לא קיבלתי? זה עלה לי, והרבה. אם קבוצת הנוער מנצחת במשחק, אז הולכים לאכול? אתה משלם. מכבי זה עסק יקר. שמעון מזרחי, דיוויד פדרמן ואודי רקנאטי, בלי עין הרע, הם אנשים שמסוגלים לממן את זה".

אז עזבת לעשות לביתך?

"לעשות לשמלוק, זה לא לביתי. זה לי. פתחתי משרד פרסום ('שמלוק רבן')".

את האנשים שיש היום במערכת מעניין רק הכסף, לא הנשמה?

"האנשים שמטפלים היום במכבי באו בגלל הנשמה. הם לא באו בגלל ביזנס. אבל אחרי כל כך הרבה שנים באיזשהו מקום נשבר לי. זה עסק קשה. מכבי זה לא חלטורה. אם אתה בפנים, אז אתה שם עד הסוף. לא יכול לעשות שום דבר אחר, לא יכול להיות רק חצי בפנים".

איך אתה עם שמעון? אתם מדברים?

"כן. אנחנו לא מתנשקים, אנחנו מדברים. 'שלום שלום, מה נשמע'. אנחנו לא באותה מערכת יחסים. אל תשכחו שהיינו בתחת אחד של השני 45 שנה. שמעון בא אחריי למכבי".

כואב לך שהוא מדבר על זה שהוא בנה את מכבי, שהוא מכבי?

"לא כואב לי. הוא רוצה, אז הוא אומר. הוא קיבל בשביל זה את פרס ישראל".

הוא לקח לך את התהילה?

"זה שולי. היתה לנו מטרה משותפת - שמכבי תהיה יותר טובה. ואת זה עשינו".

הוא פגע בך?

"יש אנשים שאומרים שכן".

ומה אתה אומר?

"אני לא".

לא?

"לא. אני כועס וזה, אבל עברתי את זה".

על מה כעסת?

"עליו".

למה?

"אני לא יכול לספר. רגשות פנימיים".

ניסית לפתוח איתו את זה פעם?

"אין עם מי. שמעון יש לו את הדרך שלו ואף אחד לא יכול להזיז אותו. אף אחד לא יכול. זה הצדק של שמעון. הוא מטבעו לא מדבר. עם עצמו הוא לא מדבר. כשהוא נכנס לאוטו, הוא מסתכל בראי אם יש עוד מישהו בפנים. טיפוס מופנם וסגור".

מה דעתך על המעמד שלו היום במכבי?

"איזה מעמד?".

הוא כבר לא האיש החזק במועדון, כפי שחלק טוענים.

"נו, אז איזה מעמד?".

אתה חושב שהוא צריך לפנות את הבמה?

"הוא יפנה את הבמה כשהוא ירצה. זה לא יקרה לפני כן. אתם מדברים על קבוצה שהיא אחת הגדולות באירופה כבר 40 שנה. תיסעו עם הקבוצה למשחקים באולמות מחורבנים ביוגוסלביה ובבולגריה, תראו איך בכל מקום נותנים כבוד לאגודה הזאת. ומי מנהל את זה? שמעון. אז אתה לא יכול לבוא ולהגיד לו ללכת".

פעם הייתם רק אתה והוא.

"נכון. היו שני אנשים, אני ושמעון".

אתה חושב שאתה חסר לו?

"לשמעון לא חסר כלום".

למחרובסקי אין ילדים. לפני 30 שנה היה נשוי כמה חודשים, אבל החבילה התפרקה. לאישה האמיתית שלו קראו מכבי. "אני לא מצטער. את מה שעברתי במכבי, אף אחד לא עבר. חייתי את החיים הטובים. הייתי בכל העולם, פגשתי ראשי ממשלה, הכירו אותי בכל מקום. עד היום ברחוב אומרים לי לחזור".

הוא גר בכוכב הצפון בתל אביב, נוסע במכונית מדגם ביואיק, הולך לישון באחת וחצי בלילה אחרי שראה את אחרונת הסדרות בטלוויזיה וקם כבר בחמש וחצי בבוקר. עובר על העיתונים, לוקח כוס קפה ומדלג על ארוחת בוקר. צחוקו המתגלגל וקולו הרועם נשמעו היטב בכל הנמל.

בכל בוקר הוא קם והולך לבית קפה מטופח בשפת הים בנמל תל אביב. ב?10:30 הוא שם, כמו שעון. הוא וחבריו לפרלמנט. יושבים, צוחקים, שותים משהו. בסביבות 12 בצהריים הוא הולך למשרדי המסעדה המפורסמת "מול הים" של אחיו, שלום מחרובסקי. אחר כך אוכל עם חברים במסעדות הכי יוקרתיות. "אין לי אישה וילדים. אני רק על עצמי בחוזה. זה תקציב מטורף על אוכל? שיישרף העולם".

אחר כך הוא מרשה לעצמו לנוח, אבל בכל ערב הולך לקרוע את העיר שוב עם החברים שאותם הוא מבקש לא להזכיר בשמות. רק מוכן להגיד שיש לו עוד חברים ממכבי, אורי בהרב ודוד פריש. אוטוטו בן 75, ויודע לחיות את החיים.

שמלוק זוכר הכל. אנציקלופדיה מהלכת של מכבי. היסטוריון של ממש. הוא חושף בפנינו איך הוא ניהל פעם את הקבוצה ומודה שהדברים היו שונים בתכלית מאיך שהיא מתנהלת כיום. "'עלית' הצילה אותנו בכל פעם מחדש, ובכל שנה מישכנו כבר את הכסף של השנה הבאה. פעם, לדוגמה, הייתי צריך 75 אלף דולר בשביל לו סילבר, ולנו היו 75 אלף קרציות. היתה ישיבת הנהלה, ואמרו לי: 'לך לחברים שלך ב'עלית'''.

"שלמה הגזבר צעק עלי: 'שלא תעז אפילו לדבר איתי'. אמרתי לו שזה פיקוח נפש. 'אני לא משלם, מצידי תסגרו את מכבי. לאף שחור אני לא נותן כלום. אתם, אתם תהרגו את הפרה של עלית'. ומה קרה בסוף? יצאתי עם הצ'ק. נכון, הם אמרו לי שכבר עשר שנים אנחנו לא מנהלים את מכבי כמו שצריך. נו, יכול להיות. חזרתי עם זה בערב למועדון. נתתי להם ואמרתי: 'תיחנקו עם זה'".

מי היה ה"גניבה" הכי גדולה?

"את אולסי פרי הבאנו ב?9,000 דולר. היתה לו האחות הכי יפה בעולם. ראיתי אותו בטורניר קיץ בניו יורק, חתמנו על חוזה והוא בכלל לא עניין אותי. עמדתי שם, הסתכלתי על אחותו ונשפכו לי העיניים. איזה סכום שהוא היה כותב, הייתי חותם".

ואז הוא לא הגיע למשחק המפורסם נגד ריאל מדריד. טענתם שיש לו שפעת, אבל הוא היה בהשפעת סמים.

"עד היום קשה לי להגיד".

למה?

"אני לא מודה בכלום, גם בעוד 20 שנה לא אוציא דברים החוצה. אצלנו לא יצא כלום לעיתונאים. כי היינו שניים, שמעון ואני. העיתונאים פחדו מאיתנו פחד מוות".

מה הייתם עושים לעיתונאי שפירסם משהו נגד מכבי?

"היה לו קשה להיכנס למגרש, וכשהוא נכנס הוא היה אוויר. אף אחד, ושום שחקן, לא היה מדבר איתו. לא שלום, לא כלום".

והיום זה אחרת. דיוויד פדרמן תוקף על דפי העיתון את דיוויד בלאט.

"מי אמר שזה נכון? שדיוויד אמר את הדברים?"

אמר. הוא לא הכחיש את זה.

"דיוויד דוגל בשיטה של שקיפות, ואני דוגל בשיטה של מכבי. אני אגיד מה טוב למכבי, ולא מעניינת אותי הסבתא של השקיפות".

בעוד שבועיים תיפתח עונה חדשה בליגת העל בכדורסל. מכבי ת"א תשחק נגד הפועל ירושלים, אבל היריבות הזו חוזרת להיות משנית - כי הדרבי חוזר. הפועל ת"א שוב בבמה המרכזית, והפעם בשינוי אדרת. קבוצת האוהדים, שקמה בקול מחאה אחרי הריסת אוסישקין, עשתה את כל הדרך מלמטה. רבים מאוהדי מכבי שמחים על שובה של היריבה השנואה, אבל לא שמלוק. "הם לא היו חסרים לי", אומר מחרובסקי. "לא אהבתי אותם".

וכשיהיה דרבי, לא ידגדג לך באצבעות?

"אצלי זה שחור או לבן. הכל או כלום. צריך ללמוד לשים קו. אהבתי את מכבי עד טירוף. זה היה אורח החיים שלי".

נגמרה לך האהבה?

"בדיוק".

לך? למכבי?

"כן, זה נגמר".

מי השחקן הכי גדול שאימנת?

"מיקי ברקוביץ'".

גם איתו הגעתם לבית משפט.

"נכון. הוא רצה לשחק ב?NBA, אבל אותי מעניינת רק מכבי".

אתה לא מצטער בדיעבד שלא נתתם לו ללכת?

"לא. רק מכבי".

דורון ג'מצ'י היה טוב כמוהו?

"לא. אהבתי אותו פחות מאשר את מיקי ומוטי".

מי הזר הכי גדול שהיה כאן?

"מייק מיצ'ל. שחקן וג'נטלמן. רגע, ואיפה שמים את טל ברודי? בתור זר או ישראלי?".

איזה שחקן פיספסת?

"עודד קטש".

מי היה המאמן הכי טוב?

"רלף. מהיום שהוא בא, היינו החברים הכי טובים בעולם. אני גידלתי לרלף את הילדים מפני שהוא ורותי אשתו היו בצבא. הוא היה הטקטיקן מספר אחת. אהבתי אותו והוא חסר לי".

מה הוא היה אומר לשחקנים בחדר ההלבשה, איך הוא היה מטריף אותם?

"זה, זה, זה, גה, גה, גה. היה מגמגם להם משהו, וזה עבד. הוא לא עבד עם לוחות וכל מיני כאלה".

גם מוני חסר לך?

"לא מדברים על מוני".

זה נצור? לא השקעת אצלו כסף?

"לא מדברים על מוני. זה לא נוח לי".

ניסית להשאיר אותו במכבי?

"כן".

הפרידה ממכבי הרגה אותו?

"לא יודע. לא מדברים על מוני".

מפריע לך שקוראים לזה עכשיו היכל נוקיה ולא יד אליהו?

"אני קורא לזה יד אליהו".

באתר של הליגה כתוב אלקטרה ת"א, לא מכבי.

"נו, אז אתם מרגיזים אותי יותר? די. חבר'ה, לא דיברתי ככה מאז התיכון. תיכף אתן בוקסים לשניכם. מה אתם מבלבלים את המוח?"