האירוע האלים הבא שיתרחש בתוך המשפחה ייגרם ככל הנראה גם בגלל העדר תקציב ומשאבים. לצערי, מרכזי הסיוע לנפגעי אלימות במשפחה נאלצים להשיב ריקם את המתדפקים על דלתם בקריאה לעזרה, מאחר שתקציב שנת 2012 כבר נוצל במלואו.
לא פשוט למגר אלימות, לעקור אותה מן השורש וללמד במקומה שפת תקשורת אחרת, שבה כוח הזרוע איננו "כלי הידברות", אלא הוא פסול ומוקע. כאשר האלימות היא בתוך המשפחה המיגור קשה שבעתיים. המורכבות מתייחסת לא רק להקניית דפוסי חשיבה והתנהגות שונים לאדם המשליט טרור על בני משפחתו, אלא לעצם החשיפה של תא משפחתי שסובל מאלימות מילולית ופיזית.
בישראל של שנת 2012 עדיין יש משפחות שלמות שחיות תחת משטר אימה בדלת אמותיהם ואין גוף או רשות המודעים לכך. ילדים ומבוגרים חשופים לאלימות פיזית ולא פחות גרוע לאלימות מילולית, ואלו לחם חוקם ושגרת יומם. כאשר איש או אישה, ילד או ילדה, שחשופים לאלימות בתא המשפחתי כבר אוזרים אומץ ופונים לגוף, רשות, או עמותה בבקשת עזרה, משמעות הדבר היא שהגיעו מים עד נפש.
משמעות של קריאה של קרבן לעזרה הינה שהחיים בבית הפכו לכאלה שלא ניתן להכילם, מחד. מאידך, מכאן מתחילה התקווה לשינוי. עצם הפניה לעמותה שמלווה את קרבן האלימות, מספקת לו הגנה, הכוונה, מקור לעוצמה, משלבת טיפול מקצועי, ובמקרים של הצלחה יתרה אף רותמת את הדמות האלימה להליך טיפולי ואז זוהי התחלת מיגור האלימות.
לכן יש לנהוג במשנה זהירות בפונים למרכזי הסיוע השונים. יתכן שהפניה תמנע את הרצח הבא. יש להתייחס במשנה זהירות גם למרכזי הסיוע עצמם - באמצעותם יתכן ולא יהיה הקרבן הבא. איך יתכן שדווקא בעיתים בהן האלימות גואה, התקשורת מדווחת תדיר על מקרי אלימות קשים ונשים נרצחות על ידי בעליהן, לעיני ילדיהם, העדר משאבים כלכליים מהווה חסם בפני קבלת סיוע ועזרה?
אלימות יש למגר בזמן לא בדיעבד
אין ספק שסדר העדיפות בחלוקת התקציב לקוי לחלוטין. כמה משאבים צריכה המדינה להשקיע בתוספת תקציב למשרד הרווחה על מנת שיתקצב את מרכזי הסיוע? דבר אחד ברור: הוא פחות מאשר התקציב שיעלה לנו לשקם אחר כך משפחה שלמה, לטפל בקורבנות, להחזיק נשים במרכזים לנשים מוכות ולטפל ביתומים שנותרו ללא הורים. כל זה מבלי לקחת בחשבון עלות של הליך משפטי, מימון על ידי משלם המיסים של דרי בתי הסוהר ועוד הוצאות שניתן היה להימנע מהן לחלוטין אילו סדרי העדיפות במדינה היו שונים.
המדיניות הנהוגה כיום שגויה לחלוטין. הגיע הזמן להשכיל ולהפנים שאלימות בכלל ואלימות במשפחה בפרט יש למגר מלכתחילה ולא בדיעבד, לאחר שהתרחשה ויש קרבן. הכול עניין של סדרי עדיפות. אנו עומדים ערב דיון על תקציב המדינה. האם יש בו סעיף המתייחס להשקעת משאבים למיגור אלימות? האם מישהו בממשלות האחרונות הבין שאנו בעיצומו של שינוי חברתי שלילי בו האלימות הופכת להיות חלק מהתרבות בחברה הישראלית?
המיגור לא ייעשה בדיעבד על ידי ענישה, אלא מלכתחילה. המיגור ייעשה באמצעות הושטת עזרה לפונים למרכזי הסיוע לאלימות במשפחה עוד בטרם התרחשה האלימות. מיגור באמצעות יצירת שיח חברתי שונה בקרב בני נוער ואפילו ילדים על מנת להשריש בהם דפוס התנהלות נטול אלימות.
מתי נשכיל להבין כי אנו בעיצומו של תהליך, שאם לא נתפנה לעצור אותו פני החברה הישראלית ישתנו? איך יתכן שמרכזי הסיוע למניעת אלימות במשפחה לא יקבלו מהיום עד סוף שנת 2012 פונים חדשים? הם אולי לא יקבלו אנחנו כחברה, לצערי נשמע אודות חלקם בנסיבות אחרות לגמרי. כמי שמלווה כסנגורית שנים רבות קורבנות של נפגעי אלימות במשפחה וכאלה שנקטו באלימות אני יכולה לומר שדווקא התערבות טיפולית בתא המשפחתי בשלבים הראשונים יכולים למנוע לעיתים שימוש באלימות. אני סבורה כי מוסד מבקר המדינה חייב לשים על סדר היום שלו את הטיפול והמניעה של תופעות אלימות בחברה הישראלית בדגש על אלימות בתא המשפחתי. ראינו כי למוסד מבקר המדינה יש את הכוח הנדרש לשנות ולתקן את החברה שלנו.
הכותבת היא עורכת דין מומחית למשפט פלילי