אולי גם לנו, היהודים, מותר להיעלב? ואולי גם אנו צריכים להיפגע בנפשותינו: ממש כפי שנעלבו המוני המפגינים, מוסלמים קיצוניים, אשר פגעו בשגרירויות ארה"ב ברחבי העולם המוסלמי ורצחו את שגריר ארה"ב בלוב ושלושה מאנשי צוותו בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי. כך, לאחר הפצתו של סרטון עלוב המכפיש את אישיותו של מוחמד.
אבל הרי בנו, היהודים, מוטחים עלבונות וגידופים מכלילים מעשים של יום-יום, ואנו מאמצים את דרך ההבלגה. לא נלך בדרכם הברברית של מוסלמים קיצוניים שרצחו ופגעו ברכוש אמריקני ושרפו את הדגל האמריקני והישראלי לצידו, כמובן. אל לנו להסתער ולהעלות באש, חלילה, רכוש של נציגויות פלשתיניות מעבר לים. יהודים מעבר לים אינם נוקטים אלימות. האם נמצאו אישים מוסלמים שגינו את העלבונות המכלילים המוטחים בעם היהודי?
ואת העלבונות לא מטיחים רק גורמים קיצוניים בעולם המוסלמי: הרי הרשות הפלשתינית עצמה נוקטת שפת ביבים, באמצעי התקשורת הנתונים למרותה, ומגדפת את העם היהודי. למשל, עיתון נוער של הרשות מתאר צעירה פלשתינית, אשר בחלומה משוחחת עם היטלר האומר לה: "כן, רצחתי אותם כדי שאתם תיווכחו לדעת שהם (היהודים, י"א) הם אומה המפיצה חורבן בעולם כולו". תפילת מתפללים יהודים, למרגלות הכותל המערבי, מתוארת בטלוויזיה של הרשות הפלשתינית כ"חטא וזוהמה". או אישיות פלשתינית, אקדמית, בכירה, המתארת את היהודים כ"תולעים פרזיטיות". ואילו פקיד ברשות הפלשתינית, מן המשרד של הרשות לענייני דת ונכסים דתיים, מדבר על היהודים כעל "חזירים על פני האדמה". את כל הגידופים האלה ודומיהם מתעד גוף התקשורת הישראלי "מבט לתקשורת הפלשתינית".
ומה עם גינויים לנימות האנטישמיות?
והיכן אנו מוצאים את הכינויים הנוראיים הללו לעם היהודי? רק לעיתים נדירות נותנת להם פומבי התקשורת הישראלית. הרי זו, בחלקה, נוהגת ברוח ה"תקינות הפוליטית" ולא תדווח, ובהתמדה, על הגידופים הנ"ל ודומיהם. ומי מצטט ועושה שימוש בכל הזוהמה המילולית הזאת? עיתונאי או איש הסברה ישראלי? לא ולא.
מי שעושה שימוש בכל הכינויים המשפילים הללו הוא, למשל, אדם המרוחק מאיתנו, גיאוגרפית. הכוונה לדיפלומט אוסטרלי, איאן ווילקוק שמו, שהיה שגריר ארצו בישראל. והוא מתריע, במאמרו בעיתון החשוב "דה אוסטרליאן", כי אם קיימת מידה של כנות ברצונה של הרשות הפלשתינית להגיע עם ישראל להסדר של שתי מדינות, עליה לגנות את "האפיון המרעיל, הגזעני של היהודים", כדבריו. הרי המשך הפצתה של זוהמה רטורית זו, בכתב ובעל פה, רק חותר תחת אמונו של הצד הישראלי, אשר ביום מן הימים אולי יתייצב למו"מ מול הצד הפלשתיני, נאמר במאמרו. והדיפלומט האוסטרלי מצהיר כי הוא מתומכי העניין הפלשתיני, בהסדר של שתי מדינות. מישהו שמע לאחרונה דבר גינוי לנימות האנטישמיות הללו, מטעמה של הרשות הפלשתינית, מפיהם של נשיאים או של שרי חוץ במדינות מתוקנות?
דומה כי תופעה תקשורתית וגזענית זו, בחלק מתכניה של התקשורת הפלשתינית הרשמית, זוכה בדרך כלל להתעלמות רבתי. סוף סוף, מדובר ביהודים. והם הרי מעורבים בקשר בינלאומי שתכליתו למשול בעולם. הרי כך אנו מתוארים ב"פרוטוקולים של זקני ציון", המסמך האנטישמי המזויף, אשר הרשות הפלשתינית עושה בו שימוש באידיאולוגיה שלה. כך כותב הדיפלומט האוסטרלי. הוא, לפחות, מזועזע ומחמיא מאוד במאמרו לארגון "מבט לתקשורת הפלשתינית".
יש לנו סיבות טובות להיעלב, לא פחות מאלה שרצחו את שגריר ארה"ב בלוב, כריסטופר סטיבנס. אבל המסקנה שלנו צריכה להיות שונה לחלוטין.