"רציתי להישאר בישראל הרבה שנים", מודה סופוקליס שחורצאניטיס. "זאת היתה התקופה הכי יפה בקריירה שלי. קיוויתי למצוא את הבית שלי במכבי, אבל לא רצו אותי. התאכזבתי. שיחקתי כמעט עונה שלמה על רגל אחת, הקרבתי את הגוף שלי בשביל המועדון, ובסוף החליטו שאני לא מספיק טוב".
שחורצאניטיס (27), "סופו" בשבילכם, לא מצליח להבין מה השתבש. לפני שנתיים הוא היה אחד הכדורסלנים העזובים בשוק האירופי. אף אחת מקבוצות הצמרת לא רצתה לגעת בו, למרות ממדי גופו העצומים - הוא מתנשא לגובה של 206 סנטימטרים ושוקל יותר מ?150 ק"ג - ולמרות שכבר מגיל צעיר סומן ככוכב. אבל מכבי תל אביב לקחה את הסיכון, והרווח לשני הצדדים, לפחות בהתחלה, היה נקי. הסנטר היווני פרע את השטר, האוהדים התאהבו בו, והקבוצה לא עצרה עד שהגיעה לגמר היורוליג בברצלונה ב?2011.
ובכל זאת, הכל נגמר. לפני שלושה חודשים, בזמן שחבריו גזרו את רשתות הסלים בנוקיה והתיזו שמפניה לרגל הזכייה ה?50 באליפות המדינה, סופו הביט מהצד ולא הצטרף לחגיגה. זו היתה הופעתו האחרונה בהיכל, ומייד אחר כך מיהר לעלות על הטיסה הראשונה הביתה, לאתונה. אפילו לא נשאר למסיבת סוף העונה המסורתית.
הוא לא אחד שמרבה במילים. בשנתיים ששיחק בארץ לא התראיין אפילו פעם אחת לעיתון ישראלי. אבל עכשיו, רגע אחרי שהצטרף לפנאתינייקוס, הקבוצה שהיתה פעם יריבתו השנואה, הוא פותח את הלב בפעם הראשונה ומספר מה עבר עליו.
"לא הרגשתי חלק מהאליפות הזאת של מכבי", אומר שחורצאניטיס. "בחודשיים האחרונים של העונה, אחרי שנפצעתי, לא יכולתי אפילו להתאמן. היה לי קשה לשבת על הספסל ולראות את כולם משחקים, כשאני יודע מה אני מסוגל לעשות על הפרקט. זו תחושה נוראה. היו לי כאבים בברך, הייתי צריך לעבור ניתוח ולנוח, והמשכתי לשחק עד שכבר לא יכולתי. לא רציתי לנטוש את החברים. אם הייתי בריא, הכל היה נראה אחרת. מכבי היתה מגיעה לפיינל פור של היורוליג".
"היום אני מבין שטעיתי, הייתי צריך לדעת לעשות את הסטופ ולטפל בעצמי. ככה הכל היה עובר ונפתר הרבה יותר מהר. אבל אתה יודע מה הבעיה? שאם אני אתקל שוב באותה סיטואציה, סביר להניח שאנהג באותה דרך. כזה אני".
היחס שקיבל לאחר הפציעה פגע בו מאוד. "זה התחיל בתקשורת. שמעתי איך דיברו עלי, אמרו שאני לא משקיע, שאני נראה כמו הצל של עצמי. באותו שלב עוד הרגשתי שבמועדון מבינים אותי ותומכים בי. לקראת סיום העונה הבנתי שגם בתוך מכבי כבר מדברים על היכולת שלי, ולא רוצים שאמשיך לעונה נוספת".
"אני יודע שהיתה לי עונה רעה, ושבסופו של דבר זה ביזנס, הכל תלוי במספרים שאתה מספק על המגרש ובסכומים שאתה אמור להשתכר. ככה זה עובד. אבל הם לא סמכו עלי מספיק. לא המאמנים, ולא ראשי המועדון. רציתי להישאר במכבי, אבל אני לא אחד שמתחנן".
בשלב מסוים בקיץ האחרון, הוא מגלה, חזרה פתאום האפשרות שימשיך לעונה נוספת בתל אביב, לאחר שמחליפו המיועד אלכס מאריץ' חתם במפתיע בלוקומוטיב קובאן מרוסיה. "מכבי יצרה איתי קשר ורצתה שאחזור, אבל זה היה מאוחר מדי מבחינתי. הפעם אני כבר לא רציתי".
"ניסו להסביר, ולא הקשבתי"
לא קל להיות סופוקליס שחורצאניטיס. רק כשנפגשים איתו פנים מול פנים מבינים עד כמה הוא ענק. אפילו שחקני כדורסל, שגובהם יותר משני מטרים, נראים קטנים כשהם עומדים לצידו. ללחוץ את ידו זו חוויה בלתי נשכחת. אבל מראהו מטעה: מתחת לחזות הקשוחה ולממדים העצומים מסתתר אדם שקט וביישן. הוא לא מישיר מבט. אולי זה בגלל שאור הזרקורים ליווה אותו לכל מקום שאליו הגיע במשך כל חייו.
הוא יליד קמרון, בן לאב יווני ולאם קמרונית. כשהיה קטן עברה המשפחה לאלכסנדרופולי, ואת עיקר זיכרונות הילדות צבר בקבאלה שבצפון יוון. הוא התחיל לשחק כדורסל בקבוצה המקומית רק בגיל 13, מאוחר ביחס לשחקנים שהפכו מקצוענים. כעבור שנתיים, בגיל 15 בלבד, כבר הופיע בליגה של הגדולים, עם היראקליס סלוניקי.
אם שחקנים אוהבים להקניט זה את זה על המגרש, במאבק על הכדור והרחק מאוזניהם של האוהדים והעיתונאים, לסופו לא היתה בעיה כזאת. "אף אחד עוד לא העז לדבר איתי 'טראש טוק'", הוא אומר. אפשר להבין למה. אלא שעם ההצלחה באו גם הצרות. שחורצאניטיס כיכב פחות ברחבות שמתחת לסלים ויותר ברחבות הריקודים של מועדוני הלילה. הוא עלה במשקל והסתבך שוב ושוב. בעונתו הראשונה בהיראקליס התערב שיוכל לשתות בלגימה אחת בקבוק ליטר וחצי של מים, וניצח בלי בעיה. כשהפסיד עם נבחרת הנוער של יוון בחצי גמר אליפות אירופה, בגיל 17, בעט בכיסאות מסביב למגרש. כעבור שנה, אחרי הפסד באליפות העולם, הוא חבט בקיר גבס שנקרה בדרכו.
בגיל 18 נבחר שחורצאניטיס בדראפט של ה?NBA על ידי לוס אנג'לס קליפרס וקיבל חוזה ראשון מחוץ ליוון. הוא חתם בקאנטו האיטלקית, אבל לא הפסיק לעורר מהומות. ערב אחד החליט לטגן צ'יפס ונרדם; שריפה פרצה בדירתו, והוא ניצל בנס.
"הכל קרה מהר מדי בשבילי", הוא מנסה להסביר. "הייתי ילד בן 15 עם הרבה כסף ביד, יכולתי לקנות כל מה שאני רוצה, וכולם כל הזמן אמרו לי שאני הכי טוב והכי גדול. לא ידעתי איך להתמודד עם זה, ועשיתי כל טעות אפשרית. כל מה שעניין אותי היה לצאת ולבלות. הייתי חוזר מאימון, אוכל משהו, ומייד יוצא לשתות. אחר כך, בשלוש לפנות בוקר, הייתי חוזר הביתה וחוטף עוד משהו, ובבוקר עוד הייתי צריך ללכת לבית ספר. לא ממש הבנתי מה זה להיות ספורטאי מקצוען. לא חשבתי על זה בכלל".
לא היה מי שידריך אותך?
"אנשים ניסו להדריך אותי ולהסביר לי, אבל כשאתה בן 17 וקולע 20 נקודות נגד שחקנים בוגרים, אתה לא מקשיב לאף אחד". בגיל הזה, שחקן בממדיו של סופו כבר אמור היה להפוך לכוכב ב?NBA. אפילו דיברו עליו כעל היורש של שאקיל אוניל האגדי, והכינוי "בייבי שאק" נשאר איתו עד היום. אבל החוזה בארה"ב מיאן להגיע, וגם מאריס סלוניקי הוא נחתך בגלל עודף משקל.
"היו לי זמנים קשים עם פיני"
אולימפיאקוס פיראוס היא הקבוצה שבה שיחק שחורצאניטיס הכי הרבה זמן, בין 2005 ל?2010, והתקופה הזאת היתה סוערת ורצופת שערוריות וסקנדלים. גם העובדה שעבר להתגורר במתחם האימונים של הקבוצה לא עזרה בריסונו. פעם אחת, סיפרו השמועות, הוא הזמין פיצה ישירות לאימון.
באחד האימונים בשנת 2006 עלה שחורצאניטיס על המשקל - וכמעט שבר אותו.
זה היה בתקופתו של המאמן פיני גרשון, שהיה הראשון שהישעה אותו. האגדה מספרת שכאשר חזר, אחרי שלושה ימים, הוא שקל עוד יותר. שבועות ספורים מאוחר יותר נראה הסנטר חוגג בפאב באתונה אחרי ניצחון על לה מאן ביורוליג. בבוקר, כשהגיע לאימון, אמר לגרשון כי הוא לא חש בטוב ואינו יכול להתאמן.
"כשהגעתי לאולימפיאקוס, אמרתי לסופו שאנחנו פותחים דף חלק ושאתייחס אליו כאילו הוא הבן שלי", סיפר גרשון בעבר. "אבל הוא החמיץ חלק גדול מהאימונים, ולא יכולתי לסבול את ההתנהגות שלו. במהלך הקריירה שלי לא יצא לי להעניש הרבה שחקנים בדרך הזאת. וזה חבל, כי סופו יכול להיות הסנטר הכי טוב באירופה". שחורצאניטיס שומר על דיפלומטיות כשהוא מדבר על פיני. "היו לי זמנים קשים איתו. עכשיו אני מבין שהוא עשה מה שצריך כדי שהקבוצה שלו תנצח".
נקודת השפל הגדולה הגיעה בקיץ 2007. הסנטר עב הבשר נשק ל?180 ק"ג, ושוב ניצב בפני ביטול חוזהו. הפעם הוא ניצב בפני בעיה גדולה עוד יותר: החשש כי ייאלץ לפרוש מכדורסל כבר בגיל 22. הקבוצה הוציאה אותו לטיפול ממושך במכון הרזיה בשווייץ, והוא לא יצא ממנו לפני שהשיל 20 ק"ג ממשקלו. "הבנתי שם הרבה דברים. לא נגעתי בכדורסל במשך חצי שנה, והיה לי ממש קשה".
כשסופו חזר לאולימפיאקוס, גרשון כבר לא היה בקבוצה. את מקומו תפס שחקן העבר שסופו מעריץ, פנאיוטיס יאנאקיס. "במשך כל חיי ביקשתי חתימה רק פעם אחת, וזה היה כשפגשתי את יאנאקיס בטורניר של בתי ספר כשהייתי בכיתה ד'. הוא הינחה אותי לחזור ליסודות, ולהתחיל לעבוד לאט לאט. זו העצה הכי טובה שקיבלתי בקריירה".
"אני כבר לא יוצא בלילות"
היום חייו נראים אחרת. אם תמצאו אותו ער בשלוש לפנות בוקר, זה לא יהיה במועדון לילה, אלא בזמן החלפת חיתול או האכלת בנו התינוק מקסימוס, בן חצי שנה. "אני לא יכול לתאר במילים את מה שעבר עלי כשראיתי אותו בפעם הראשונה. הרגשתי את זה בלב ובכל הגוף. עכשיו אני מבין מה זו אהבה. אני מרגיש שלם. לראשונה בחיי אני יודע שהכל יהיה בסדר, כי אני לא אתן שזה יהיה אחרת".
מי שחוללה בו את השינוי הגדול, לדבריו, היא בת זוגו בארבע השנים האחרונות, אייריני סקורדילי. היא עובדת כפיזיותרפיסטית, והם כבר התחתנו פעמיים: לפני שנה בטקס אזרחי צנוע ואינטימי, ולפני שלושה שבועות בטקס דתי?מסורתי רב משתתפים, שאליו הגיע בין היתר תיאו פפאלוקאס, חברו מהימים המשותפים באולימפיאקוס, בנבחרת יוון ובמכבי תל אביב.
"הייתי במקום לא טוב בחיים, אבל מאז שהכרתי את אייריני התחלתי לעבוד קשה והפכתי לאדם טוב יותר. אני כבר לא יוצא בלילות. אני נשאר בבית ומטפל בילד וקם אליו כשהוא מתעורר. לפעמים זה קשה, כי יש לי אימון בבוקר, אבל אשתי נמצאת איתו כל היום, ואני רוצה לאפשר לה לנוח קצת. הפכתי לאיש משפחה, אני צריך לפרנס עוד שתי נפשות. יש עלי אחריות. אני לא יכול לעשות ולהגיד מה שאני רוצה, ואני רגוע יותר".
הילד יהיה כדורסלן כשיגדל?
"לא אם זה תלוי בי. מה הטעם בזה?" סופו נועל נעליים במידה 51, וכדי לקנות בגדים עליו לבצע הזמנות מיוחדות. בחדר ההלבשה ביד אליהו הותקן עבורו מקלחון מיוחד עם זרם מים חזק יותר. בשנתיים שלו במכבי הוא הקפיד לא לאכול במקומות ציבוריים, כי ידע שיצלמו אותו וידברו עליו; מספרים שאפילו כשהקבוצה היתה מגיעה למסעדת "206", הוא היה אוכל פחות מכולם. כשהשחקנים קיבלו חבילות שי מתוקות לחג, סופו סירב בנימוס.
"לא היו לי חיי חברה בישראל, משום שכמעט לא יצאתי מהבית, אלא רק לאימונים ולמשחקים. אני לא יכול להסתובב ברחוב בלי שאנשים ייגשו אלי כל הזמן, אבל כבר אין לי בעיה לשבת בבית. להפך, אני צריך את השקט שלי ואת הזמן עם המשפחה".
על אף התסכול מסיום הרומן עם מכבי, שחורצאניטיס לוקח איתו לא מעט זיכרונות טובים מישראל. חבריו הטובים היו דריק שארפ, גיא פניני ופפאלוקאס. בעונה הראשונה, לפני שנפצע, הוא נבחר לחמישיית העונה ביורוליג וקלע 100 סלי שדה בדרך ל?265 נקודות; באולימפיאקוס נדרשו לו כמעט ארבע שנים כדי להגיע למספרים האלה.
הממוצע שלו באותה עונה, 12 נקודות למשחק, היה הגבוה ביותר בקריירה. הוא גרף במכבי חמישה תארים בתוך שנתיים, לעומת תואר אחד בעשר השנים לפני כן, ולאורך כל התקופה לא החמיץ אפילו הופעה אחת ב?43 משחקי הקבוצה בזירה האירופית.
"העונה הראשונה שלי במכבי היתה גדולה, הכל עבד ותיקתק כמו שצריך", נזכר סופו וחיוך נמרח על פניו. "היה חיבור נהדר בין כל השחקנים. אני עדיין זוכר איך במשחק הראשון של העונה בוויטוריה פיגרנו בכמעט 30 הפרש, ובסוף הגענו עד לגמר היורוליג".
האוהדים ביציע לא הפסיקו להרעיף עליו אהבה, בעיקר כשראו אותו מזנק על הפרקט וקופץ לכדורים אבודים. הם הקדישו לו את שיר הצוללת הצהובה, שהיה שייך פעם לכוכבים דוגמת אנתוני פארקר, עומרי כספי וגיא גודס. גילויי ההערצה הורעפו עליו גם מחוץ להיכל נוקיה. "היה לי קל מאוד להתרגל לחיים בישראל, כי האנשים היו נהדרים אלי. היו עוצרים אותי ברחוב, במכולת, בתחנת דלק, ואף פעם לא אמרו לי מילה רעה".
איך היה הקשר שלך עם דיוויד בלאט?
"הוא נהג בי בצורה שונה מכולם. אף אחד לא התייחס אלי ככה. אני לא יכול לשים את האצבע על מה הוא עשה בדיוק, אבל הוא גרם לי להבין את המשחק ברמה אחרת. זה כנראה עניין של גישה לחיים. הרבה פעמים הוא צעק עלי, אבל ידעתי שהוא רוצה רק את הטוב ביותר בשביל הקבוצה ובשבילי. הוא מאמן גדול".
ואיך לדעתך יזכרו אותך האוהדים של מכבי?
"לא יודע. לצערי, בדרך כלל זוכרים אותך לפי הדבר האחרון שעשית - ובסוף העונה לא הייתי בשיאי. אני מקווה שיזכרו לי את הימים הטובים, כי באמת נתתי את כל מה שהיה לי".
"אני רעב להצליח"
עכשיו סופו בפנאתינייקוס, "פאו" בלשון האוהדים. על פי האופציה בחוזהו, הוא היה אמור להשתכר כמיליון דולר במכבי - אבל ביוון המצב שונה, וגם קבוצות הפאר אינן מנותקות מהמשבר הכלכלי. הירוקים קיצצו כמחצית מתקציבם, ושכרו של מספר 21 יעמוד על כ?600 אלף דולר.
בימיו אצל היריבה העירונית השנואה אולימפיאקוס, לעיתים הצליח יותר ולעיתים פחות, אבל בקרבות הטעונים נגד פאו שחורצאניטיס נכשל כמעט תמיד. רק פעם אחת הצליח לקחת ממנה תואר - את הגביע היווני ב?2010. כשחתם במכבי תל אביב סיפר: "אני עוזב את אולימפיאקוס כי נמאס לי שבכל פעם שאני מקבל את הכדור בדרבי, שלושה שחקנים קופצים עלי".
הקללה של פאו רדפה אותו עד ישראל. פנאתינייקוס היא זו שהדיחה את מכבי ואותו מהיורוליג: ב?2011 בגמר, וכעבור שנה ברבע הגמר. בששת המפגשים בין הקבוצות סופו לא הצליח להגיע אפילו פעם אחת ל?10 נקודות, וחזר להיות השחקן הפזיז שמבצע עבירות שטותיות, מאבד כדורים ולא מצליח לנצל את היתרון הפיזי העצום שלו.
בכל פעם שסופו עלה לפרקט ב"אואקה", האולם של פאו, שלפו אוהדי הקבוצה שקיות ריקות של רשת המזון הגדולה סקלאבניטיס ושרו בקול גדול: "סקלאבניטיס, סקלאבניטיס, שחורצאניטיס אכל את כל סקלאבניטיס". כעת הם ייאלצו לגנוז את השיר. הסנטר הפך מאויב לאוהב, וילבש ירוק בשלוש העונות הקרובות.
השחקנים שהעזו לעשות את המעבר הזה הפכו לשנואי נפשם של האוהדים. הם ספגו קללות ויריקות, חיברו שירי נאצה בגנותם, זרקו עליהם חפצים. עכשיו יש מי שמחכה גם לסופו בפינה. היריבות בין שתי הקבוצות כל כך עזה, עד שרק לפני חצי שנה, כששחקני פאו היו בדרכם למשחק בפלייאוף היווני, יידו האוהדים היריבים אבנים לעבר האוטובוס וגרמו לפציעתם של שניים. אולימפיאקוס אפילו לא נענשה.
"ידעתי שימתחו עלי ביקורת בגלל הבחירה שעשיתי, ואני לא חושש מזה", אומר סופו. "אין אחד שלא היה רוצה לשחק בפאו. אני פשוט אדם שמושך אש. יכול להיות שבהתחלה עוד יהיו כאלה שלא יאהבו אותי, אני לא יכול לשלוט בזה. אני מצידי יכול רק לעשות את המקסימום על המגרש, ואני מאמין שלאורך זמן ישפטו אותי לפי היכולת שלי".
לפני שהחלטת לחתום, לא חשבת על עניין האוהדים?
"בטח שחשבתי. מנכ"ל המועדון, פראגיסקוס אלוורטיס, שהיה הסמל הגדול של פנאתינייקוס ושיחק בה כל חייו, התקשר אלי והבטיח שיהיה בסדר. הוא אמר לי: 'מה אתה מתלבט? מה הבעיה שלך? האוהדים? אני אדאג להם. אני אוהב אותך מאז שאתה ילד, את דימיטריס דיאמנטידיס (קפטן הקבוצה; א"ו) אתה מכיר עוד מהימים ששיחקתם יחד בהיראקליס. תהיו טובים יחד'. ובאמת, פאו היתה האופציה הטובה ביותר בשבילי. אני שמח לחזור ליוון. עכשיו אני יכול להיות שוב ליד המשפחה שלי, לקחת חלק פעיל בגידול בני ולחיות עם אשתי. אפשר להגיד שבשנה שעברה, כששיחקתי בתל אביב, חיינו בנפרד".
אלא שזאת לא אותה פנאתינייקוס מהעבר. בסוף העונה שעברה, זמן קצר אחרי שאיבדה את אליפות יוון לאולימפיאקוס לראשונה זה 15 שנים, עזב אותה המאמן הסרבי הכל יכול ז'ליקו אוברדוביץ'. הוא הוחלף בארגיריס פדולאקיס האפרורי, שמעולם לא זכה בתואר כלשהו. מהסגל המצליח נותרו רק שני שחקנים. ראשי הקבוצה אף שלחו איגרת לאוהדים ובה ביקשו סבלנות. "ימי התהילה של המועדון חלפו", הם כתבו.
"רציתי לשחק אצל אוברדוביץ"
הראיון עם סופו התקיים בצידו של מגרש האימונים במתחם אואקה הענק. האולם המרכזי תפוס בגלל מופע החלקה על הקרח. אט אט הגיעו שחקני הקבוצה בזה אחר זה, והחלו להיערך לאימון. רובם נטולי ניסיון ממשי בזירה הבינלאומית. את מקומו של שאראס יאסיקביצ'יוס, שעזב לברצלונה, ימלא העונה דרווין קיצ'ן ממכבי ראשון לציון. גם נסטוראס קומאטוס, שזכה לפני שבע שנים עם מכבי תל אביב ביורוליג ומאז חילק את זמנו בין קבוצות תחתית זניחות, מתאמן עם הירוקים. אלה לא בדיוק הסטנדרטים שהמועדון הזה נהג להציב.
"רציתי לשחק אצל אוברדוביץ'", מספר סופו. "הוא תמיד הצליח לגרום לי לעשות דברים שאני לא אוהב ולנטרל אותי. אבל גם בלעדיו, אני מאושר לפתוח דף חדש בקריירה. אני רעב להצליח וגאה להיות חלק מפנאתינייקוס החדשה. זה יהיה קשה, וזה אתגר עצום".
ומה יקרה כשתגיע לאולם של אולימפיאקוס? לא יעשו לך שם חיים קלים.
"אוהדים צריכים לתמוך בקבוצה שלהם, והם מנסים גם לערער את היריב. זה בסדר. אחרי שאתה שומע אלפי אנשים מקללים את אמא שלך, שום דבר כבר לא יכול לפגוע בך. מה כבר יכול לקרות שעוד לא קרה? דבר אחד אני יכול להבטיח: אני לא אבוא לשם כדי להוריד את הראש ולהפסיד".