מים רבים זרמו בנהר הפוטומק מאז שימשו ועידות המפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית זירות של מאבק ועימות בין המתמודדים השונים מטעמן בדרך לבית הלבן. אכן, יותר מארבעה עשורים כבר חלפו מאז המקרה האחרון, שבו נפלה ההכרעה באשר לזהותו של המועמד במהלך הוועידה עצמה ובחדרים אפופי עשן. שם נרקמו ובושלו דרך קבע עסקאות פוליטיות בין בוסים מפלגתיים, ששלטו ביד רמה בגושים שלמים של צירים, ושהכתיבו את דפוסי הצבעתם בלי קשר לתוצאות הבחירות המוקדמות.
בעקבות הוועידה הדמוקרטית האלימה, שהתקיימה בשיקגו ב-1968, נסתם הגולל על עידן זה של מניפולציות מאחורי הקלעים, וכללי המשחק באשר לבחירת המועמדים עברו תמורה יסודית. כך הפכה ועידת המפלגה לריטואל שנועד לשווק את המועמד, ובה בשעה לגייס לדגל את כל אגפיה ופלגיה של המפלגה בהנהגתו.
מבחינה זו תאמו לחלוטין ועידת טמפה הרפובליקנית וועידת שרלוט הדמוקרטית את הדפוס הבלתי תחרותי. ואולם היעדרו המוחלט של יסוד הדרמה בתסריט הידוע מראש (אפילו בחירתו של המועמד לסגנות הנשיא הרפובליקני, פול רייאן, נעשתה על ידי מיט רומני עוד בטרם הוועידה) פגע קשות במידת העניין הציבורי באירועים הללו. אפרוריות משמימה אפפה את המתרחש על הבמה בטמפה ובשרלוט. רק נאומו של הנשיא לשעבר ביל קלינטון הצליח להעלות לרגע את מפלס ההתעניינות במתרחש בכינוס הדמוקרטי.
מאמינים ביכולתו של רומני לנווט את המשק
יסיונו של המועמד הרפובליקני רומני להצטייר כדמות חביבה ולבבית, המקרינה חמימות ואמפתיה, נחל הצלחה חלקית בלבד ולא סייע בידו להפוך את ועידת טמפה לקרש קפיצה כדי לנסוק לפיסגה. לעומת זאת, הגם שנאומו של הנשיא אובאמה בוועידת שרלוט היה רחוק שנות אור משיאיו הרטוריים, לא מנע הדבר בעדו מלפתוח פער קטן בסקרים לאחר שירד המסך על ההתכנסות הדמוקרטית. כעת, לאחר שקופלו הדגלים ופורקה התפאורה הססגונית, הגיעו שני המתמודדים אל הישורת האחרונה במירוץ.
קשה, כמובן, לחזות בשלב זה את תוצאותיו של הקרב הצמוד, אך ברור שההכרעה תיפול בקו התפר שבין מימד האישיות לבין המימד הכלכלי.
במילים אחרות, אף על פי שאובאמה נהנה עדיין מיתרון ברור בכל הקשור למידת יכולתו להקרין דימוי של אהדה ושל הזדהות עם מצוקותיו ועם קשייו של הבוחר הממוצע, זוכה רומני ליתרון בולט לא פחות בכל הקשור לאמונה במידת יכולתו לנווט את המשק האמריקני בבטחה אל מחוזות השגשוג והפריחה. לכן, אם הנתונים על אודות היקף הצמיחה ברבעון האחרון ועל אודות היקף האבטלה ושיעור המועסקים החדשים, העתידים להתפרסם ערב ההכרעה, יהיו גרועים ויצביעו על המשך עידן אי הוודאות והדשדוש הכלכלי, הם יאפילו על מכלול הגורמים הקשורים לאישיותם של המועמדים בתהליך קבלת ההחלטות של "העם הבוחר" ערב הליכתו לקלפי. זאת, גם אם כישוריו התקשורתיים העדיפים של הנשיא יבואו לכלל ביטוי מלא במהלך שלושת העימותים הטלוויזיוניים.
נותר להמתין ולראות אם הכריזמה הרטורית והקול הקטיפתי יעניקו לאובאמה את גלגל ההצלה, או שמא תיפול ההכרעה ב-6 בנובמבר על יסוד גורמים ארציים ומוחשיים הרבה יותר.